מגדר וחברה - שיעור 5

שיעור 5 – 19.11.2012

היא מביאה את מכתב הקצינות (“הארץ", שם, שם). דוגמא נהדרת לפמיניזם ליברלי ובכלל לכל מה שקורה במדינה הזאת. זהו פמיניזם שדורש השתתפות שווה לנשים במישור הציבורי. זה הגל השני של פמיניזם ליברלי.

על פמיניזם ליברלי (וולסטונקראפט, פרידן)-

• תבונה – ההנחה של יכולת תבונית שטמונה בכל אדם ומבדילה בין נשים וחיות. כל אדם נולד עם יכולת לחשיבה רציונלית ולכן יש לו זכות לאוטונומיה, לחופש, להגשמה עצמית. וולסטונקראפט – הזכות להשכלה. העניין של הליברליזם בידע, נגישות של נשים לידע (פוקו – ידע זה כח) הוא קריטי באותה תקופה ועד היום.
• הזכות למימוש עצמי – להגשים את האוטונומיה ולהתמרד נגד מנגנונים שמגבילים את החופש של היחיד.
• אוטונומיה – היחיד הוא העומד במרכז החשיבה של הליברליזם.
• הפרדוקס של הליברליזם – מימוש זכות של מישהו אחד תפגע בזכות של מישהו אחר. לעולם אין מספיק משאבים בחברה, ולכן האתגר של המדינה הוא לעצב סדר חברתי שימקסם את החופש של היחיד באופן שלא יפגע ברווחת הקהילה. איך מגבילים את הכח של המדינה? על ידי ההפרדה בין הציבורי והפרטי. המדינה רשאית להתערב בתחום הציבורי (צבא, משטרה...) אך לא בתחום הפרטי (משפחה). ההפרדה הזאת היא הפרדה מגדרית שמאותגרת על ידי החשיבה הפמיניסטית. בראש הדאגות של המדינה יש הדאגה לא להתערב בחיי האזרחים. בין התחומים הפרטי והציבורי יש הירארכיה ויחסי כח (גבר שוביניסט לאישה בשחור: “לכי לעשות שבת!” אישה בשחור (תמר): “אבל אני לא יודעת לבשל!” גבר כנ"ל: “אז תלכי לטפל בילדים שלך!” אישה כנ"ל: “אבל אין לי!” גבר מתוסכל: “זונה").

הביקורת על הפמיניזם הליברלי:

(הערה מתודית: נעים קדימה ואחורה על רצף הזמן כדי להכיר את הבסיס עליו חולקים ואליו מתייחסים).

• ההגדרה של האדם כיצור תבוני היא תפיסה גברית (לא של גברים ביולוגיים, אלא תפיסה שמוסברת מתוך המיקום החברתי שלהם, מתוך הלגיטימציה שלהם להיות ולעסוק באותם תחומים שבחשיבה המודרנית דורשים חשיבה רציונלית, יכולת לקבל החלטות וכו'). עניין התבוניות / החשיבה הרציונלית כנחלה של גברים קשורה מאד למיקום של הגברים בזירה החברתית. כל זה קשור לזירה הציבורית ולציפיה מנשים שמבוטאת במשפט: “לכי לעשות שבת". התפיסה של האדם כאינדיווידואליסט עומדת מול תפיסות קולקטוויסטיות יותר.
• כשאתן מדברות על תבונה ושוויון אתן שוכחות שני דברים מרכזיים: אתניות ומין. הביקורת הזאת שמה במרכז את ההקשר שמקנה לנו את הזהות שמגדיר את היכולות והמגבלות שלנו, שנעדר בחשיבה הזאת (וולסטונקראפט היא דוגמא מצויינת, פרידן מזכירה את זה במקצת – המשפחות מהפרברים שם האינדיוידואליות מגיעה למיצוי). אנחנו נולדים עם צבע עור שמגדיר את המיקום שלנו בחברה. הנראותכשלעצמה בשדה החברתי הוא מעבר לשאלות של תבונה וכו'. [יש קישור בין צבע עור למיניות וליצריות – כמו באמירה שלשחורים יש איבר מין גדול, והם לא יכולים לחשוב, ייצריים יותר]. אנחנו לא נולדים שווים מהרבה בחינות – גזעית, לאומית, ולא רק מינית. אלו מאפיינים שקשורים בנגישות לידע. העניין שאנחנו לא נולדים שווים הוא מרכזי בביקורת. “השמים הם הגבול" וכל האתוס האמריקאי הזה זה שקר מוחלט. יש את עניין החקיקה – שווים בפני החוק, הפמיניזם תרם לזה הרבה אבל זה עדיין לא לגמרי עובד. יש נרטיב מאד חזק כזה במדינות המערביות. הטענה היא שגם בית המשפט מושפע מנורמות מערביות-גבריות, וזה בולט במיוחד במשפטים בנושאים כמו רצח על כבוד משפחה, אינוס נשים. שוק העבודה בנוי על היגיון גברי. הנורמה הגברית היא נורמה אוניברסלית, נטולה קטגוריות. בשיעור הראשון דיברנו על זה שהפמיניזם כבר לא מדבר על קטגוריה אחת בלי ההצטלבויות שלה (אישה-זקנה-יהודיה-משכילה...). בשביל להבין את החיים החברתיים ואת המיקומים של קבוצות שונות צריך לקחת בחשבון מכלול של קטגוירות. זוהי ההצטלבות שחסרה בחשיבה הליברלית, שטוען לאוניברסליות, וכתוצאה מהפמיניזם הזה נוצרה החשיבה על ההצטלבויות. יש לכך השלכות מחקריות.
• התיאוריה הליברלית שנשים צריכות להתאים את עצמן לנורמות הגבריות על מנת לקבל שוויון. (פרידן). מכאן נכנסים לשאלות כמו על העדפה מתקנת. בכיוון בכל הביקורת הוא שהפמיניזם הליברלי בנוי לפי מודל גברי (טייסות צבאיות).

וולסטונקראפט – דגש גדול על השכלה. סוף המאה ה18 – אישה צוברת השכלה כדי להשתמש בה בבית.

בטי פרידן – שנות ה50-60. עסקה בחיי הנשים בפרברים, במשמעות של רכישת השכלה שאין בה שימוש מבחינת הפסיכולוגיה של האישה. היא מדברת על דפרסיה קולקטיבית של נשים שרכשו השכלה מאד גבוהה ואז עברו לגור בפרברים עם מלא ילדים ואוטו יפה. סיבנו לנשים את הראש שהייעוד שלהן הוא לשבת בבית ולתפור, לקשט את הבית וזה. החשיבות הענקית שלה היא בכך שהיא עלתה על מלנכוליה קולקטיבית של נשים שיש להן משאבים שהן לא משתמשות בהם.

סאבא מחמוד:

היא יוצאת כנגד הפמיניזם הליברלי בכך שהיא מעמידה במרכז את ההקשר. הפמיניזם הליברלי האוניברסלי מניח הנחות כלל חברתיות לגבי האדם והחברה. היא אומרת שהפמיניזם הליברלי צמח בחברות מערביות, ואחת הטעויות התיאורטיות שלו היא בכך שהוא מניח הנחות כלליות על אדם, חברה ותרבות בלי להבין את ההקשר הכלכלי, תרבותי ופוליטי של חברות אחרות. היא מערערת על האוניברסליות.

על האג'נסי – היא אומרת שהאג'נסי שרגילים לחשוב עליו היא פעולה על הסדר החברתי – בד"כ התנגדות, חתרנות, שינוי. האמירה היא שכיצורים אנושיים אנחנו פועלים על הסדר החברתי. אבל, היא אומרת, המושג של אג'נסי מניח סוג של הזדמנות לפעולה אנושית שאיננו רלוונטי להרבה חברות בעולם. היא אומרת שאפשר להיות אג'ננטים גם בדרך אחר – של התמודדות. אג'נסי יכולה להיות גם פעולה בתוך יחסי כפיפות, עם דגש על פעולה על העצמי, שהופכת את הסבל לנסבל יותר. זה האג'נסי שמתאפשר בתנאים של משטר פטריארכלי. אין כאן יציאה בסגנון מערבי כנגד הסדר החברתי הפטריארכלי (כי זה לא אפשרי!) אלא לפעול במסגרתו. במקרה של קבוצות הנשים במצרים – דרך לימוד, דרך חוויה חדשה של קיום, שכבר איננה חוויה של כפיפות אלא חוויה של היותי אחרת בסדר החברתי.

מה שמעניין אותה הוא האופן בו התשוקה והרצון הופכים לפעולה (במקרה זה הלימוד) בתוך הקשר היסטורי חברתי. היא עוסקת בפרפורמנס של המידות הטובות. אין פה שאלה של הצדקה (נשים ימשיכו להיות מרוצות בתוך הסגד הפטריארכלי) אלא של התבוננות חדשה על מה שקורה.

היא מדברת על איך תודעה כפופה ומשוחררת יכולים לדון יחד.  

פילוסופיה חדשה ב' - שיעור 5 - קאנט (4)

שיעור 5 – קאנט (4) – 19.11.2012

התכנית להיום -

נסיים עם החושניות ונדבר על חלל וזמן,

ואש נעבור לתחום השכל, ואז נגיע ללב ליבו של הספר – האנליטיקה הטרנסצנדנדלית.

כמה אבחנות ומושגים -

1. לוגיקה פורמלית / לוגיקה טרנסצנדנטלית
2. שיפוט
3. דדוקציה מטאפיסית (גילוי קטגוריות)

לוגיקה פורמלית / לוגיקה טרנסצנדנטלית:

לוגיקה פורמלית - לחשוב בכלל – זה לוגיקה פורמלית. זהו המערך הבסיסי של חוקי המחשבה (למשל – חוק הסתירה, חוק השלישי המוצא וכו'. קאנט אומר שאת זה כולם מכירים. מה שהוא מחפש זה את התנאים ההכרחיים להתנסות באובייקט, לחשוב תוכן מסויים, אובייקט מסויים. זוהי לוגיקה טרנסצנדנטלית. לוגיקה פורמלית עומדת באופן בלתי תלוי בחושניות ובתכנים, בעולם. לוגיקה פורמלית היא התנאים לחשיבה בכלל.

קאנט לא סתם מחבר בין שתי סוגי הלוגיקות. הוא עושה משהו שאפשר להיראות כטריק. הוא מחפש להוציא מהלוגיקה הפורמלית משהו שהוא לוגיקה טרנסצנדנטלית ואז הוא יאמר שזה חל על כל מחשבה של אובייקט.

בלשונו של קאנט (עמוד 65): “מתוך ציפיה כי ייתכן שיהיו קיימים...” הוא מחפש משהו שיקשור בין מחשבה ועולם. שכל דבר שנתון בניסיון ייחיב את הדברים האלה. לוגיקה פורמלית לא מאפשרת לומר שזה שאני חושב אומר שיש משהו בעולם. השאלה היא מהם התנאים שדרושים כדי לחשוב משהו, שאם אני חושב משהו סימן שהם מתקיימים. בשביל זה צריך להניח (לגלות) מערכת חוקים מסויימת שמאפשרת חשיבה על אובייקטים בעולם. לוגיקה פורמלית היא תנאים לחשיבה בכלל, לוגיקה טרנסצנדנטלית היא תנאים לחשיבה על אובייקט (= על מושא).

כדי שנהיה יצורים חושניים רצפטיביים התנאים הם רק חלל וזמן – שנהיה יצורים חלל-זמניים. על זה דובר בשיעור שעבר. אבל הניסיון לא מורכב רק מחושניות, הוא מחייב גם שכל – יכולת המשגה. עתה אנחנו עוברים לתנאים של שכל, ובכך אנחנו עוסקים.

אבחנה חשובה נוספת היא בין אנליטיקה ודיאלקטיקה. דיאלקטיקה היא לוגיקה של תדמית. ללוגיקה יש שני היבטים:

1. איזה חוקים מאפשרים לי לדעת אובייקטים (זה אנליטיקה?)
2. למה אני מתייחס לעולם כאילו יש בו אובייקטים, המקומות שאנחנו עושים את הטעות ובטוחים שלדבר מסויים יש תכונות של אובייקט, אבל זאת הרחבת החשיבה על האובייקט באופן לא לגיטימי (למשל – לדון על האם לעולם יש או אין גבולות). זו הדיאלקטיקה, בה קאנט עוסק בחצי השני של הספר (לא נדבר על זה). זהו תחום שהוא כשל ושמו דיאלקטיקה או לוגיקה של תדמית. קאנט מכנה את זה לוגיקה כי הוא מצא היגיון גם באופן שבו אנחנו טועים. הוא מראה שזאת טעות שיטתית.

שיפוט:

איך אנחנו יודעים שאנחנו חושבים? (שאלה לכיתה. השאלה של קאנט היא מה זה לחשוב? איך אפשר לדעת שאנחנו יצורים חושבים?)

(...) האופן שבו אנחנו יצורים חושבים מקבל החצנה לאופן שבו אנחנו מושאים שחורצים משפט (-שיפוט). (זאת עוד לא המפיכה הלשונית!). לפי קאנט, הכושר לשכל הוא הכושר ליצור משפט. יש שאלה של פומביות – קאנט לא אומר שחייבים לדבר את המשפט. אפשר לטעון שבתוך הראש אנחנו לא הופכים מחשבות למשפטים, אלא רק לצורך קומוניקציה. אבל זה לא מה שקאנט אומר.

רוסו: אי אפשר לחשוב אם אין לנו שפה. קאנט לוקח את זה משם.

קאנט אומר שלחשוב זה תמיד דיסקורסיבי ותמיד עקיף – נעשה דרך משפט, טענת טענה.

קאנט לא אומר שצריך שפה כדי לחשוב, הוא אומר שאם אני טוען טענה סימן שאני חושב.

{הלוגיקה הפורמלית נותנת לנו את כל הצורות האפשריות לארגן אקט של שיפוט. האמירה היא שאם יש לי את כל צורות השיפוט (בלוגיקה) ושכל זה לשפוט אז (...). נחזור לזה.}

בעמוד 69 קאנט נותן רשימה של 4 תנאים לשכל – מושגים שצריך להניח כדי לחשוב מושא = לוגיקה טרנסצנדנטלית:

• מושגים טהורים ולא חושניים
• עוד תנאי שפספסתי (לא תלויים בהסתכלות?)
• מושגי יסוד – קבוצה של מושגים יסודיים מהם אפשר לבנות עוד מושגים
• שלוח המושגים יהיה שלם וימצה עד תום את מלוא המושגים של השכל – הרעיון הוא שתהיה רשימה סופית, סגורה שאי אפשר לשנות (זאת קבוצת הקטגוריות?).

הדדוקציה המטאפיסית:

מה זה לחשוב? לשפוט

מה זה לשפוט? לוגיקה פורמלית: יש קבוצה של משפטים שמאפשרת לארגן אקט של שיפוט, יש לנו את כל צורות השיפוט (נתונות בלוגיקה הפורמלית)

אם אפשר ליצור הקבלה

בין

קבוצת צורות השיפוט של הלוגיקה הפרומלית

לבין

קבוצת המושגים של הלוגיקה הטרנסצנדנדלית

אז (וזה מהלך הדדוקציה המטאפיסית, כי אין כאן ממש גזירה אלא אנלוגיה – זה המהלך הכי חלש של קאנט בספר [המרצה מכנה את המהלך 'המעידה הקטנה של קאנט'], קאנט מנסה להקביל כדי שהוא לא יצטרך לתת רשימה אינסופית של מושגי השכל. הוא רוצה שהרשימה לא תהיה אינסופית ולא שרירותית. כדי לעשות את זה הוא מוצא הקבלה בין רשימת צורות השיפוט, שהיא כבר סגורה ומוגבלת, לבין מושגי השכל. מה הקשר? שיפוט מחבר את שניהם. הרעיון הוא לומר שצורת השיפוט של לוגיקה פורמלית היא אותה צורה של לוגיקה טרנסצנדנטלית.)

נקבל שאנחנו יודעים את כל הצורות בהן אפשר לחשוב, כלומר שהתנאים לחשוב אובייקט, הלוגיקה הטרנסצנדנדלית, היא קבוצה סגורה ומוגבלת.

הרווח כאן הוא שהוא קיבל מערכת סגורה של תנאים שמאפשרים לחשוב אובייקט.

קאנט אומר שכשאנחנו עושים אקט של הכרת אובייקט אנחנו עושים דבר מה דומה לחריצת משפט, כי אנחנו לוקחים קבוצה מסויימת של נתוני חושים ומארגנים אותם סביב דבר שנקרא אובייקט (?).

הקטגוריות: (12): אחדות... מציאות, הכרחיות. כל אחת מאלה עומדת מול צורת שיפוט.

צורות שיפוט: א' הוא ב', אם א' אז ב', וכו'.

האם אנחנו חושבים משהו באופן מיידי?

אנחנו יצורים מסנטזים ולא יצורים שתופסים דברים באופן אינטואטיבי.

הכרה אצלנו כיצורים לא נעשית לעולם באופן מיידי (אלוהים יכול).

שכל אינטואטיבי לפי קאנט – הכרה בו זמנית של הפרט ושל הכלל המתאים לו (בניגוד לשכל דיסקורסיבי). לפי קאנט, כל ידע שלנו כרוך בפעילות שאנחנו עושים (למשל – שיפוט או סינתזה. עשיית פעולה כדי לארגן דברים באופן שניתן לחשיבה). החשיבה תמיד מורכבת, אנחנו יצורים מושגיים.

אנשים לקחו את הרעיון הזה קשה! אין ניו אייג' אם אנחנו כאלה יצורים סינטטיים, כי אין שום יכולת לתפיסה אינטואטיבית.

החשיבה שלנו על העולם לעולם לא ישירה, היא תמיד מתווכת על ידי מושגים.

דוגמא: כדור הארץ הוא עגול. איך אנחנו חושבים את זה? אנחנו זקוקים להכללה של המושג עגול על המושג כדור, ואז אנחנו מבינים, מבחינים את זה מדברים אחרים. אנחנו לא תופסים את הדבר הזה באופן בלתי אמצעי.

יש שיתעקשו שזה לא המודל היחידי לחשיבה, (הכוונה למודל הדיסקורסיבי, החלה של כללים).

מושג ההרכבה:

קאנט אומר שכל הכרה או מחשבה שלנו תלויה בפעולה של הרכבה, כלומר לוקחים אוסף של דברים שמגיעים מהתנסות ואז הופכים אותם ממשהו כאוטי למשהו בעל סדר על ידי פעולה של הרכבה. עכשיו אנחנו יודעים מהי מערכת החוקים שמאפשרת לעשות את ההרכבה הזאת.

באמצעות מה אנחנו מחוקקים? במצעות הקטגוריות או צורות השיפוט. מסתבר שהשכר מארגן, או כופה את המבנה שלו, באמצעות הקטגוריות האלה. זה באמצעות הרכבה / סינטזה.

איך נגע שאנחנו חייבים אותם?

כי נבין שזה תנאי לאני, לתודעה עצמית.