פסיכותרפיה - תהליכים ותוצאות - שיעור 4

שיעור 4 – 13.11.2012

---פרזנטציה של בן---

התייחסות לפרזנטציה ולמאמר -

הם לקחו חלק ממה שקזדין אומר, אבל חסרים כמה דברים:

• לא בדקו מתאם בין שינוי במכניזם ובסימפטומים (בדיקה – האם המכניזם הוא מתווך?). מחשיד... אפשר לבדוק time lagged משהו, דבר שמודד האם השינוי במכניזם בפגישה טיפולית מנבא את השינוי בסימפטומים בפגישה הבאה.
• (לא מדדו במהלך הטיפול).
• האם אנחנו באמת רוצים הרכב קבוצה טהור? מתח בין תוקף פנימי ותוקף חיצוני. אם לא כוללים אנשים עם קומורבידיות, למשל, אז מוציאים 20% מהלוקים בGAD. זה נתח רציני. כנ"ל לגבי טיפול תרופתי.
• יש בעיה יסודית בכך שהמראיינים הם דוקטורנטים במעבדה, וזה משום שכנראה יש להם הדרכה קבוצתית, והם יודעים בדיוק מה קרה בכל טיפול (מצד שני, יש מדדים נוספים).
• גודל המדגם – קטן מאד. 30 זה מינימלי לקבוצה, להם היו 15 בקבוצה.
• אפשר לקחת בחשבון כשמדברים על נתונים חסרים שיתכן שיש דברים שהוסרו בעריכה – יש הרבה לחץ לחסוך מקום.

(באופן כללי - הסיכום קצת חסר, להשלים)

איך להשתמש בדאטא?

• אם אוספים מספר מדדים בכל סשן, אם משתמשים בנתונים?
  • היום דורשים מעבר לאנובה HLM – רגרסיה מורכבת שבה אפשר להכניס מרכיב של זמן. עושים גם מתאמים בתוך נבדק כדי לבדוק אם המתאם שנמצא הוא מובהק או לא.
• האם צריך קבוצת ביקורת כדי להבין מנגנונים? שאלה מורכבת. אם הטענה היא שהמכניזם משותף לכל סוג טיפול, לא נראה הבדל (אפשר לטעון שגם בתרופות מדובר באותו מכניזם).
• אנליזה של הדאטא – איך מתארים תוצאות?
  • תיאורי
  • מתאמי
  • אנובה, מבוסס על רנדומיזציה של קבוצות (??)
  • --> אפשר לתמוך בדרכים שונות לעשות את זה. חשוב לקבל החלטה מראש, כדי למנוע מצב של משחק עם הנתונים כדי לקבל תוצאה מובהקת.

המחקר של קזדין -

הוא מדבר על מחקר של טאנג ודרוביס (צריך להיזהר מלסמוך על ציטוטים משהו, קזדין, למרות היותו חוקר מוכר ומוערך, מצטט כאן לא נכון. נראה שהוא בכלל לא קרא את המאמר...).

המחקר של טאנג ודרוביס – הם רוצים לגלות את המנגנון ולשם כך הם מאתרים, אמפירית, 'קפיצה' בטיפול (שינוי דרמטי בין פגישות שנשמר לאורך זמן) ואז הם בודקים מה היה פגישה – שתיים לפני הקפיצה, ומה היה בפגישה אחרי. הגורמים שהם בדקו הם: הברית הטיפולית, שינוי קוגניטיבי ותסמינים (BDI -מודד דיכאון). הם מצאו שבין הפגישות היה שינוי בקוגניציות לגבי עצמם של המטופלים, אחר כך היה שינוי בתסמינים, ורק אחר כך (אחרי הקפיצה) שינוי בברית הטיפולית.

קזדין מצטט שלפי טאנג ודרוביס אין הוכחה ששינוי בברית הטיפולית גורר שינוי בתסמינים.

גם ברפליקציות נמצא דבר דומה – שינוי קוגניטיבי גורר שינוי בתסמינים. קזדין יצא לא משהו :(

סטראנק וברבר בדקו את המחקרים שבדקו את השינוי בתסמינים לפני הברית הטיפולית (בד"כ זה הפוך מתוך טענה שדרושות כמה פגישות כדי לייצב את הקשר). הם מצאו ששינוי בתסמינים הוא שגורר את השינוי בברית הטיפולית.

שאלה: אם בודקים בפגישה 4 האם הברית הטיפולית מנבאת את תוצאת הטיפול, האם זה מתווך (כלומר, קשור למכניזם)? לא, זה ממתן. השאלה היא האם רמת הברית בפגישה 4 מנבאת את תוצאות הטיפול דומה יותר לשאלה האם מגדר מנבא תוצאות טיפול. אם רוצים לדבר על הברית הטיפולית כמתווך, כמנגנון אז צריך למדוד פעמים רבות במהלך הטיפול. תיווך אמור להיות טמפורלי, מתאם (או רגרסיה) אינם מספיקים כדי לבסס גורם מתווך.

אייזנק -

אייזנק ומיל קיבלו פרסים כהפסיכולוגים הקליניים המשפיעים ביותר. הוא חקר גם אישיות – במיוחד מוחצנות מול מופנמות, בנה את האייזנק EPI. מתח ביקורת די קשה על טיפולים אחרים (?). נפטר לפני כ-5 שנים. ב2004 כתב מאמר בו הוא אומר שהוא עדיין עומד על מה שאמר ב1952, ומציג טיעונים ללמה האמירות שלו עדין תקפות, שאין הבדל בין טיפולים מסויימים וקבוצות ביקורת.

וומפל הוא הקיצוני ביותר בהקשר הזה- הוא אומר שכל טיפול עובד באותה רמה, אין שום הבדל בין טיפולים the dodo bird effect. הוא אומר שהתיאוריה לא משנה, פגישות טיפוליות עוזרות, התיאוריה לא משנה.

אייזנק חולק על וומפל בנקודה אחת – הוא אומר שיש יוצא מן הכלל – טיפול התנהגותי עוזר יותר.

מה הוא מנסה לומר? שאין ביסוס לאמירה שפסיכותרפיה יעילה.

זה המאמר האמפירי הראשון שאנחנו קוראים.

מה הבעיות במה שהוא עשה?

עולה גם שאלה האם אנחנו מבקרים את המתודולוגיה שלו בגלל שלא נח לנו עם ההשלכות של התוצאות.

• קבוצת ביקורת – לא כל כך סביר לצפות שהם לא קיבלו טיפול. ייתכן מאד שכולם טופלו!
• מטופלים באשפוז הם במצב יותר חמור, יש יותר רגרסיה לממוצע – ומצד שני, בד"כ נהוג לומר שחומרת סימפטומים מנבאת פחות תגובה לטיפול.
• הוא מודד כמה מטופלים שוחררו. שחרור לא בהכרח מעיד על שיפור – זה יכול להעיד על חוסר תגובה לטיפול.
• אנחנו לא יודעים כמה מהאנשים ששוחררו הלכו לטיפול אחר כך. ייתכן שחלק גדול מהנבדקים שהסכימו להשתתף בחקר הלכו לטיפול. זה מאד סביר ללכת לטיפול המשך אחרי שחרור מטיפול.
• בגלל כל אלה אי אפשר להשוות בין המדדים.
• מדדים לא שווים להצלחה.

קשה לקבל החלטות על סמך המחקר הזה, אבל אייזנק הצליח לעורר פרובוקציה – היו המון תגובות למאמר שלו, במשך שנים אחר כך.

ברגין (במצגת)

לאורך השנים חוזר גודל אפקט די עקבי של ההבדלים בחרדה בין טיפולים התנהגותיים ולא התנהגותיים.

הוא הגיב הרבה יותר טוב מקודמיו. הוא אומר שיש הרבה מחקרים יותר מעודכנים ומראה שיש שיפור של 2/3 בטיפול ושיפור ספונטני (בבדיקה נאותה) הוא יותר בכיוון של 1/3, שזה פי שתיים. א-ב-ל זה לעומת רשימת המתנה. Attention - פלסבו (טיפול לא מגובה תיאוריה) מראה שיפור של כ50%. זה מאתגר- אם 50% מהאנשים מגיבים לפלסבו זה בגלל משהו שהמטפל עשה או שזה בגלל משהו שקשור למטופל או למשהו חיצוני. 

פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 4

תרגול 4 – 13.11.2012

עד עכשיו עסקנו באסטתיקה הטרנסצנדנטית. מדובר בהסתכלות – יש שני סוגים:

1. נסיוניות – מקודה מבחוץ "חומר". אפוסטריורי (פיזיקה) [סינטטי אפוסטריורי].
2. טהורה – חלל וזמן "צורה". אפריורי (מתמטיקה – מגלמת את המושגים שלה בהסכלות טהורה). [סינטטי אפרירוי]

ההסתכלות הטהורה היא התנאי להסתכלות הנסיינית – כלומר המתמטיקה היא הבסיס למדעים.

אידיאליזם טרנסצנדנטלי – למה אידיאליזם? כי חלל וזמן הן לא תכונות של הדברים כשהם לעצמם אלא של התופעה. אידיאליזם לא במובן של הפשטה, אלא במובן של תנאי / אפשרות.

להכרה יש שני מימדים -

• רצפטיבי
• ספונטני – בא ממנו.

הסתכלות חושית היא המימד הרצפטיבי בהכרה שלנו. גם להסתכלות עצמה (הטהורה) יש מימד ספונטני (ולא רצפטיבי). קאנט אומר שבמתמטיקה אנחנו כמו אלוהים – כי אנחנו יוצרים את המושאים (חלל וזמן) תוך כדי הסתכלות, וזו הכוונה בהסתכלות ספונטנית, זה המימד היצירתי (כמו ליצור, לא כמו בשיעור אומנות).

לאלוהים אין מימד פאסיבי – הוא כל כולו ספונטני.

התיאולוגיה הטבעית, עמוד 61:

אנחנו, כבני אנוש, לא יכולים שתהיה לנו הסתכלות אינטלקטואלית – כי הסתכלות אפשרית לנו אם אנחנו מופעלים על ידה. רק לאלוהים אפשר לייחס התסכלות אינטלקטואלית - ברגע שהוא מסתכל הוא יוצר את המושא. לכן במתמטיקה אפשר לומר שאנחנו כמו אלוהים, כי שם ההסתכלות יוצרת את המושאים.

על תורת ההיגיון בכלל -

שני מקורות יסודיים של הרוח:

1. רצפטיביות, קליטות – לחשוב את מה שקיבלנו – חושניות (אסתטיקה טרנסצנדנטלית), (הסתכלות?)
2. ספונטניות – מחשבה, שכל –עכשיו עוברים לכאן!, (מושגים?) (לוגיקה טרנסצנדנטלית).

מושגי השכל חלים על ___. כאשר מכילים אותם על דברים אחרים אז ___.

הכרה היא תמיד שילוב של הסתכלות ומושגים, של לוגיקה וחושניות.

(קאנט מלא בדיכוטומיות!).

אסתטיקה טרנסצנדנטלית -

• הסתכלות נסיונית
• הסתכלות טהורה (נוצר, אפריורי – תנאי להסתכלות ניסיונית) @

לוגיקה טרנסצנדנטלית -

• מושג ניסיוני (מתקבל מבחוץ – אפוסטריורי)
• מושג טהור (לא כל מושג שייך לכאן. עצם – כן, כסא – לא) @

@ אלו קטגוריות חדשות שקאנט גילה, שעבור יום לא היו קיימות. כמו שקאנט הראה שיש הסתכלות טהורה הוא הולך להראות עכשיו בלוגיקה הטרנסצנדנטלית שיש מושג טהור [שהוא תנאי למושג הניסיוני].

משפט חשוב - “מחשבות ללא תוכן הן ריקות (כי אין להן על מה לחול), הסתכלויות ללא מושגים הן סומות (כי החושים לא מסוגלים לחשוב והשכל לא מסוגל לחוש)"

זה אומר שכשהשכל מנסה להחלל את עצמו על משהו שהוא לא ___, נוצרת דיאלקטיקה. (למשל – מחילים דברים על אלוהים וזה טיפשי. קאנט בהמשך מפריך את שלושת סוגי ההוכחות לקיום אלוהים שהוא מכיר).

המטרה במבוא היא להרוס דברים כדי לפנו מקום לאמונה – לקאנט יש הוכחות מוסריות לקיום האל.

“על כן מן ההכרח לעשות את המושגים חושניים, (...) כשם שמן ההכרח...”

תורת ההגיון של שימוש השכל הכללי – זו הלוגיקה הפורמלית, לוגיקה צורנית שמפשיטה מכל תוכן. היא לא קשורה למושאים בכלל. (כל בני האדם בני תמותה, סוקרטס הוא בן אדם, סוקרטס הוא בן תמותה). זה תנאי שלילי של האמת – כל אמת מניחה את הלוגיקה – זה תנאי הכרחי ולא מספיק.

תורת ההגיון של שימוש השכל הפרטי – שימוש במושאים. למשל – היסטוריה (היא מניחה שיקולים, חופש, לעומת ביולוגיה שהיא דטרמיניסטית).

עוד מושגים!

• קאנון – חוקה. כל אמת מניחה אותה מלכתחילה. (הלוגיקה). ממנה לא יוצאת שום אמת. (כמה פיזיקה משתמשת בלוגיקה?).
• אורגאנון – כלי ספציפי להכרת העולם (פיזיקה, למשל).

[ למשל – המידה הטובה היא משולשת הוא משפט אמיתי בלוגיקה טהורה כללית, אך לא בלוגיקה פרטית שמתייחסת למושאים].

לוגיקה -

• טהורה – לא קשור למושא. אלו התנאים לחשוב בכלל. זה אנליטי לגמרי. קאנון. (תנאים, כמו שחלל וזמן הם תנאים ללחשוב משהו).
• טרנסצנדנטלית – לחשוב מושא. אלו התנאים לחשוב מושא בכלל. זה טרנסצנדנטלי – המושגים הם מושגים טהורים, בלעדיהם אין טעם בניסיון. אורגאנון.

שתיהן אפריוריות.

לוגיקה טרנסצנדנטלית -

• מושג נסיוני
• מושג טהור (זה מה שקאנט מוסיף)

טרנסצנדנטלי (לגיקה טרנסצדנטלית?) – הכוונה לתנאי לכך שיהיה ניסיון.

טהור הוא ללא קשר למושא, טרנסצנדנטלי הוא תנאי לניסיון, לוגיקה פרטית – סוג שלישי.

הטהור משחק תפקיד כי הלוגיקה לא תסתור את עצמה, אבל האמת נמצאת בלוגיקה הטרנסצנדנטית.

עמוד 66-67 – אנליטיקה ודיאליקטיקה

בעיקרון אמת אמורה לעמוד במבחן כללי... לא נתעכב על זה (??).

“תורת ההגיון הכללי מפרקת...”

יש אבחנה בין אנליטיקה ודיאלקטיקה גם בלוגיקה טהורה וגם בלוגיקה טרנסצנדנטלית. סיכוי טוב שזה יופיע במבחן.

בלוגיקה טהורה -

• אנליטיקה – פירוק מושגים ללא קשר לתוכנם ("המידה הטהורה היא משולשת”). לא קשור במושאים. תנאי הכריח אך לא מספיק לאמת (נקרא גם תנאי שלילי). הלוגיקה לא מכילה אמת על מושאים! מי שאומר שת זה עושה שימוש דיאלקטי בלוגיקה הטהורה, וזה לא תקין. השימוש הנכון בלוגיקה הטהורה הוא אנליטי. [זה פשוט לוגיקה. המאפיין – צורניות טהורה שלא מתייחסת למושגים. אם מחילים על מושגים זה הופך להיות דיאליקטי, וזה שימוש לא חוקי בדבר הזה. אי אפשר להחיל תחום נטול מושאים על מושאים].
• דיאלקטיקה

לוגיקה טרנסצנדנטלית –

בלוגיקה הזאת התנאי הוא הסתכלות. נתון לנו מושא. מה קורה כשמשתמשים לא על הסתכלות – דיאליקטיקה!

• אנליטיקה – כאן אנליטיקה היא הסתכלות
• דיאליקטיקה – שימוש של הלוגיקה הטרנסצנדנטית לא על הסתכלות. למשל, לומר שאלוהים פועל לפי סיבתיות.

לקרוא עמודים 66-67.

לקרוא גם מעמוד 69-81.

גם את 68.

לנסות לחשוב מהי דדוקציה לפי קאנט, מה הוא רוצה לעשות.

את התרגיל הוא ישלח במייל עד מחר. להגיש עד יום חמישי.

לענות על כל שאלה עד חצי עמוד.

זה יהיה רק על האסטתיקה.

ויסות עצמי - שיעור 4

שיעור 4 – 13.11.2012

הוראות מדוייקות לפרזנטציה -

1. תקציר המאמר – במה הוא עוסק. צרי לתת מספיק אינפורמציה באופן שיאפשר לכיתה להשתתף בדיון. אלו שאלות שואלים החוקרים? לא צריך לפרט מתודה אם זה לא מעניין.
2. מומלץ – הקשר של המאמר לנושא הנוכחי שעוסקים בו.
3. סיפור אישי
4. דיון בכיתה. כשמכינים שאלות עלינו לחשוב על תשובות אפשריות. קל לייצר שאלה, יותר קשה לייצר תשובה. כדי להעריך שאלה יש לחשוב – האם היא תעורר דיון? אם אנחנו לא יכולים לענות על זה בכלל זאת כנראה לא שאלה טובה. על שאלה טובה יהיה לנו כיוון לתשובה, אך נרצה שהסטודנטים יביאו לנו עוד כיווני חשיבה.

מטרת הפרזנטציה לעודד חשיבה ביקורתית תוך כדי הקריאה, ועליה להוכיח את זה.

קצת פרופורציות: זאת עבודה של כמה שעות לפחות, אפשר לכתוב משהו כמו ארבע עמודים (רווח שורה וחצי וזה). את זה גם מגישים, למקרה שלא יודעים להציג בכיתה או שהתנאים לא מאפשרים הצגה טובה.

-יש לתזמן את הפרזנטציה מבעוד מועד, כדי לתכנן את הקצאת הזמן בשיעור.

המרצה מדגימה פרזנטציה על המאמרים של שיעור שעבר;

המאמר עוסק בהשפעות של נזקים מוחיים פרונטליים על ויסות עצמי.

הטענה היא שהתיאור של פיניאס גייג' הוא מוגזם, ומבוגרים עם פגיעות פרונטליות בד"כ יודעים איך ראוי להתנהג אבל לא מצליחים לבצע את זה. זה מעלה שאלה לגבי פגיעות בגיל ילדות מוקדמת – האם הם ידעו איך להתנהג? האם יפעל מנגנון קומפנסציה כך שהם יתפקדו טוב יותר ממבוגרים או שהם יהיו פגועים יותר?

המאמרים -

1. price, dafner, stowe, someone else, 1990
2. anderson, bechara, damesia, etc., 1999

בניגוד למאמרים שאנו רגילים אליהם כאן אין מחקר אמפירי אלא תיאורי מקרה נרטיביים. בדקו בסה"כ 4 נבדקים שנפגעו מוחית בילדות והסיקו שההתנהגות שראו אצלם קשורה לפגיעה בילדות.

היו מאפיינים משותפים:

• אינטלגנציה ממוצעת-נמוכה
• סיימו תיכון (עם עזרה)
• יכולת בתחום הממוצע במבחנים מילוליים, recall, digit span.
• לא הצליחו לפתור בעיות שדורשים תכנון קדימה או התמודדות עם קונפליקט, כגון:
  • המגדל של הנוי (מטלה שדורשת לבצע פעולה תוך שמירה על כללים – אפשר להזיז רק את מה שלמעלה, אפשר לשים רק מה שקטן יותר על מה שגדול יותר). זוהי מטלה שבוחנת יכולת לתכנן קדימה.
  • סטרופ
  • מטלת מיון קלפים card sorting – שוב, ביצוע פעולה בהתאם לכללים, לפעמים סותרים
  • מטלות שדורשות חשיבה לוגית
  • מטלות של שיפוט מוסרי (הם פתרו בצורה מאד ילדותית, אגוצנטרית)
• לא מפתחים anticipitory skin conduction – כאשר מבצעים מטלה שדרושת קבלת החלטה לגבי סיכונים מפתחים תגובה גופנית לאחר זמן מה. העובדה שהם לא פיתחו או זה מראה על יכולת לקויה ללמוד.

כלומר, הם יכלו לפתור בעיות פשוטות אך התקשו במטלות מורכבות, רבות שלבים, מונחות כללים.

היתה לכולם מגבלה חברתית, שהזכירה פסיכופתיות -

• אין חברים
• גונבים, משקרים
• חסרי מצפון, חסרי רגשות

א-ב-ל, בניגוד לפסיכותים שנוטים להיות מאד ערמומיים ומתוחכמים הם נהגו בטמטום מה. (דוגמא עם אוטו ודלק משהו).

• שאלה לכיתה: מה אתם חושבים על הקשר בינם לבין פסיכופתים?

לי אישית זה נשמע שמשותף להם חוסר הלמידה של התנהגות חברתית מקובלת, אך נראה שפסיכופתים יכולים להשתמש בתכנון ושלבים כדי להשיג את המטרות שלהם, ומושאי המחקר לא.

ליאת אומרת שיכול להיות מעניין לבחון פסיכופתים מרמות אינטלגנציה שונות ולבחון את האינטלגנציה שלהם ומנגד את היכולת לבדוק קונפליקטים וכ' ולבדוק אם יש לזה קשר לאזור הפרה פרונטלי.

במחקר נמצא שפגיעה מוקדמת היא חזקה יותר, כי לאלו עם הפגיעה המאוחרת יש ידיעה דקלרטיבית של ההתנהגות הראויה, בעוד שלאלו עם הפגיעה בילדות אין גם את זה (לשתי הקבוצות אין יכולת להתנהג בהתאם לנורמות / כללים). מזה אפשר להסיק שיש בקורטקס הוונטרלי הפרה פרונטלי חלק שקשור לביצוע לפי כללים, ושהחלק שקשור לאחסון הכללים עצמם כנראה נמצא במקום אחר, ושיש קשר בינהם. כלומר, יש שתי רמות של יכולת לפעול לפי כללים – ידיעה דקלרטיבית של הכללים, והיכולת להוציא את הידיעה הזאת אל הפועל. זה מראה לנו שויסות עצמי הוא תהליך מורכב, שמכיל תת חלקים – כולל חלק של ידע דקלרטיבי, ושיש קשר בין החלקים, התפקודים השונים.

המנגנון שגורם לאלו עם ההפרעה המאוחרת להיכשל הוא עדין תחת בחינה. הכיוון הוא שאצל מבוגרים הקשר בין הידע של מה שיש לעשות לבין היכולת לבצע פגום, זהו קשר שמגיב לידע קשור לעצמי בעל ערך רגשי ויש שם בעיה. זה מציע שהתנהגות אנטי סוציאלית היא דבר מורכב. זה לא רק חוסר יכולת לתכנן קדימה, זה מערה את הקורטקס הפרה פרונטלי אבל לא רק.

מה זה early onset? (מה שקרוי פגיעה מוקדמת) לאיזה גיל הכוונה?

ככל שהפגיעה תהיה יותר מוקדמת הנזק יהיה יותר חמור, השאלה היא מהי הנקודה הקריטית.זאת שאלה שפתוחה למחקר.

המרצה מספרת סיפור על ילדה שהיתה שקרנית קטנה וגדלה לנוכלת.

היום נתבונן בתיאוריות פסיכולוגיות דרך הפרספקטיבה של ויסות עצמי.

איך התיאוריות האלה מתייחסות לויסות עצמי?

הטענה היא שכל התיאוריות הפסיכולוגיות מסבירות בדיוק את זה – איך אנחנו הופכים לאנשים עם חוללות self determined שפועלים "בדרך הנכונה".

פרויד. ויסות עצמי היא תוצר של תיווך בין דחפים ומגבלות המוסר. (כלומר- ויסות עצמי הוא האגו, שמתווך בין דחפי האיד לסופר אגו ולמציאות). ויסות עצמי נראה שונה בשלבים שונים. בתחילה, הילד הרך נשלט בידי הדחפים וככל שמתקדמים לאורך החיים השליטה של הדחף בהתנהגות פוחתת. המבצע של ויסות עצמי בתיאוריה הפסיכואנליטית הוא האגו. האגו הוא מקום החיסון של אנרגיה פסיכית. ויסות עצמי קורה כשהאגו מתחזק, בהתחלה על חשבון האיד ובהמשך על חשבון הסופר אגו (משם האגו שואב אנרגיה). ככל שהאגו מצליח לאזן יותר בין הכוחות יהיה פחות חיכוך, יותר עונג, והאדם יתנהג בצורה יותר מותאמת.

השלכות על ההתפתחות של ויסות עצמי: (בהנחה שפרויד התבונן בהתפתחות האדם לאדם מותאם היטב).

לפי פרויד אפשר לומר שמקרים בהם לא מתפתח ויסות עצמי יש בעיה בכוחות האגו. זה מוביל למשל לOCD, נוירוטיות, קלפטומניה, שקרנות פתולוגית.

הטיפול יכלול חיזוק של כוחות האגו כדי לתווך טוב יותר בין האיד והסופר אגו.

ביהביוריסטים. איך הם מסבירים התנהגות? התניות. הדגש הוא על התוצאות של ההתנהגות והאופן בו הן מעצבות את ההתנהגות. כותבת המאמר שקראנו להיות אומרת שביהביוריסטים מסבירים רק שליטה עצמית ולא ויסות עצמי. שליטה עצמית היא היכולת לדחות סיפוקים – לקבל תגמול מאוחר יותר תמורת הגדלת התגמול (כינטמו בניסוי המרשמלו). המשתנים הם משך הציפיה ושיעור הגדלת התגמול. במונחים אלו אפשר להסביר הבדלים בין אישיים.

למה ברונסון אומרת שזה רק שליטה עצמית? הרי שליטה עצמית מופנמת באיזשהוא שלב, והופכת לויסות עצמי? כשהיא מדברת על התיאוריה של בנדורה היא אומרת שזה ויסות עצמי. מבחינתה, ויסות עצמי צריך להיות אינטגרציה והפנמה אינטגרטיבית, לא רק למידה של תגמולים ספציפיים כמו בביהביוריזם, שלא מאפשר הכללה למקרים רבים.

מסתבר שביהביוריסזם ומתודות הנגזרות ממנו זו שיטה מאד יעילה בעיצוב התנהגות של אנשים עם בעיות בויסות עצמי.

שורה תחתונה- למידה של תוצאות ההתנהגות, הפנמה שלהם והתנהגות בהתאם.

שליטה עצמית הוא בחירה בין תגמול מידי קטן לבין תגמול מושהה גדול יותר. מדובר ביכולת לדעת את זה ולהתנהג לפי זה.

למידה חברתית. תיאוריה משיקה לביהביוריזם – מוסיף את האספקט הקוגניטיבי. כאן לומדים על תוצאות ההתנהגות, מפנימים ומפתחים סטנדטים פנימיים להתנהגות. אלו משמשים בכל מיני הקשרים.

איך מסבירים כשל (קטן) בויסות עצמי? אספקט חשוב בלמדה חברתית הוא פיתוח סטנדרטים מתואמים פנימיים – שמתאימים מצד אחד לעצמי, ליכולת, לשלב ההתפתחותי ומצד שני לציפיות החברתיות.

למידה באינטראקציה - שיעור 4 (הקלה חברתית ובטלה חברתית)

שיעור 4 – 13.11.2012

הקלה חברתית – מאמר

החוקר אומר שיש נושא שהוזנח בפסיכולוגיה חברתית, והוא ההשפעה של עצם הנוכחות של אדם אחר על ההתנהגות. זהו נושא שתוצאות המחקר שלו סותרות.

הוא אומר שיש שלושה תחומי מחקר:

• audience effect – אפקט הקהל על הלמידה. אחד עושה ואחרים צופים (מספר הצופים הוא המשתנה).
• Co-action effect – פעולה משותפת
• avoidence effect -

1. audience effect

מחקר עם שומרים שצריכים לדווח על הפרה של דפוס. לאחר שלב הלמידה בו מגיעים לרמת דיוק מסויימת משווים את הביצוע שלהם עם או בלי ביקורת. מצאו שכאשר יש ביקורת הביצוע טוב יותר (34% הבדל).

גם במחקר של טרוויס יש מערך מחקר דומה – קודם שלב של אימון עד רמת דיוק מסויימת ואז שלב של בחינה.

מחקר של פסין – נתן לסטודנטים ללמוד מילות ג'יבריש בנוכחות אדם אחר או לבד. כאן הלמידה נעשית יותר טוב כאשר הם לבד. המחקר הזה שונה, כי עצם הלמידה נבדקת בזמן רכישת הלמידה. הוא מוצא שנוכחות אחרים מקשה על הלמידה ומקלה על הביצוע (מה שנראה בשלב זה כסתירה).

2. פעולה משותפת / פעולה במקביל

כאן, בשונה מאפקט הקהל יש שני אנשים או יותר שעושים את אותה הפעולה.

יש מחקר על תרנגולת שבעה שמכניסים אליה לכלוב עוד תרנגולת רעבה, ואוכל, והיא אוכלת עוד מלא.

יש מחקר על נמלים שמכניסים לבקבוק עם חול. לאחר זמן מה הנמלה מתחילה לבנות קן. אחר כך בדקו כמויות שונות של נמלים. מצאו שכיש יותר נמלים הן מתחילות יותר מוקדם ועובדות יותר (פר נמלה).

עוד מחקר, של אלפורט – הוא בחן שורה של מטלות (לשוניות, חשבוניות, ומטלה של פתרון בעיות). מצאו שבמטלות הקלות הביצוע השתפר בנוכחות נבדק נוסף (הנבדקים ישבו יחד, כמו במבחן. בתנאי הנפרד הם ישבו בקוביות) ובמטלה הקשה הביצוע נחלש בנוכחות אדם אחר. אלפורט מסביר שבמטלות הקלות נוכחות אדם נוסף מזרזת את הפעולה, והוא הפריד בין פעולות אוטומטיות (הקלות) ואינטלקטואליות, שדורשות חשיבה.

3. avoidence learning

ניסוי אכזרי בו מצמיאים חולדות ואז נותנים להן לשתות כמה שניות. כעבור 5 שניות הן מתחשמלות כל פעם שהן שותות. כאן הפעולה הדומיננטית היא לשתות ולכן היא מתחזקת בנוכחות אחרים.

ניסוי עוד יותר אכזרי על בני אדם – מחברים סטודנטים אומללים לרפואה לאלקטרודות ולא מרשים להם לזוז או להרעיש. הם מקבלים שוק כל 10 שניות ויש על הקיר כפתור אדום שמפסיק את השוק ל10 שניות. (כדי ללחוץ על הכפתור צריך לקום). ההתנהגות הדומיננטית של הסטודנטים האמריקאים היא (כך מניחים) לציית והם למדו יותר לאט כשהיו ביחד.

המסקנה של החוקר (zajonc) היא שנוכחות אחרים מגבירה עוררות. הטענה שלו היא שמטלות קלות עוררות מגבירה ביצוע, ובמטלות קשות עוררות מורידה ביצוע.

על קשות / קלות – מטלה קלה היא כזאת שתואמת את הפעולה הדומיננטית, קשה היא כזאת שלא.

המחקר של zajonc – על ג'וקים ומבוכים:

ג'וקים פוטופובים – הם מחדים מאור ואוהבים את החושך. המבוך של הג'וקים כולל מקום חשוך אליו הצינור רוצה להגיע. מסביב יש קופסאות שקופות audience boxes- זה היציע, בו אפשר להכניס כמויות משתנות של ג'וקים צופים. יש גם מבוך מסובך יותר, עם ארבע אפשרויות שרק אחת מהן היא המטרה – קופסא חשוכה.

הממצאים – מבוך פשוט, ביצוע מהיר יותר בנוכחות קהל, מבוך מסובך – ביצוע מהיר יותר לבד.

מחקר זה שולל הסברים של הערכה או תחרות על משאבים לאפקט ההקלה החברתית. אלו הסברים מאד רציונליים. הוא מראה שבלי קשר לכלום עצם הנוכחות משפיעה.

מה עשוי להסביר את האפקט?

• רצון להרשים
• הגברת מודעות עצמית עקב עצם הנוכחות של אדם אחר, זה גורם לנו לראות את עצמנו מבחוץ

מחקר של סמית בנושא -

• משימה קלה / קשה
• לבד / בנוכחות אדם שהיה עם כיסוי עיניים ואוזניות ונמצא בחדר לפני שהאדם נכנס / בנוכחות צופה (מעריך)

התנאי השלישי מאפשר לבודד את הצפי להערכה, תחרות. כשהאדם הנוסף לא רואה ולא שומע אין מה לחשוש מהדברים האלה.

תוצאות (מביצוע מהיר לביצוע איטי) -

• מטלה קלה: לבד-נוכחות-הערכה. ככל שיש יותר נוכחות והערכה יש ביצוע מהיר יותר.
• מטלה קשה: לבד-מעריך-נוכחות. הדבר שהכי מאט את הביצוע הוא האדם שנוכח ואינו מעריך. כלומר מרכיב ההערכה משפר את הביצוע (יחסית לנוכחות ללא הערכה. הנוכחות עצמה מורידה את הביצוע). אפשר להסביר שהנוכחות גורמת לעוררות שמורידה את הביצוע במטלה קשה, והידיעה שיש מרכיב של הערכה מעלה את הביצוע.
  
  

בטלה חברתית

ringleman effect – כאשר כמה אנשים עושים תחרות משיכה בחבל ככל שגודל הקבוצה עולה התרומה היחסית של כל אחד יורדת (יחסית לגודל קבוצה אחר). (נמצא שבטלה חברתית פועלת פחות על נשים, וזה מותנה גם בסוג המטלה – יחסית לעצמן הן יותר בטלניות חברתית במטלות שנחשבות גבריות).

למה זה קורה?

• עצם הנוכחות
• צורך בתיאום וקואורדינציה

ניסוי ידוע בתחום -

מטלה של למחוא כפיים / לצרוח כמה שיותר חזק, בשלושה תנאים:

1. לבד
2. בקבוצה
3. פסאודו קבוצה (יושבים בקוביה ונאמר לנבדק שבקוביות ליד יש אנשים)

משתנה נמדד – עוצמת הקול.

ממצאים –

• לבד מוחאים הכי חזק
• בקבוצה מדומה מוחאים פחות חזק (בטלה חברתית)
• בקבוצה אמיתית מוחאים הכי פחות חזק (בטלה חברתית + cordination loss – אפילו שהמטלה ממש פשוטה!).

הקלה חברתית / בטלה חברתית? (אפשר להתבלבל ואז התוצאות נראות סותרות).

בטלה חברתית היא במצבים שדורשים שיתוף פעולה, מטרה משותפת. הקלה חברתית היא במצב בו אין השפעה ישירה של הנוכחות של האחר על התוצאה.

הסברים לבטלה חברתית -

• אין קשר ישיר בין השקעה לתוצאה
• אפקט ה'פראייר'

איך מצמצמם בטלה חברתית?

• כללי התנהגות ברורים
• חלוקת תפקידים ברורה
• גודל קבוצות קטנות מתאים לגודל המשימה (למשל, כשמתחלקים לקבוצות כי אין מספיק מתרגלים זה לא מסייע ללמידה. זה מזיק לה).
• אחריות אישית והערכה אישית (בנוסף לקבוצתית). תגמול אישי ולא רק קבוצתי
• הרכב הקבוצה – נדרשת התאמה
• עידוד קשרים אישיים ולכידות קבוצתית
• הבדלי תרבות (ומין) – למשל, יש פחות בטלה חברתית בקרב סטודנטיים מסין ויפן יחסית לסטודנטים מארה"ב, וזה בגלל ערכים של תרבויות קולוקטיביסטיות.

בשיעור הבא נדבר על הקונפליקט הסוציו-קוגניטיבי.

יש שני מאמרים, חצי יקראו כל אחד.

אני קוראת את איימס ומרי. להיות מוכנה להציג מה היה במאמר. 

מגדר וחברה - שיעור 4

• תיאוריה קווירית
• באטלר
• דומה ושונה בין doing gender ובאטלר.

דוגמאות על טרנסג'נדרים:

• באיראן עדיף להיות טרנסג'נדר מאשר הומו – יש קליניקות שמנתחות גברים במימון המדינה– העיקר שלא יהיו הומואים. יש לה סרט דוקומנטרי שמנתח את זה (אולי בשם להיות כמו כולם, היה בערוץ 8).
• במלזיה גברים טרנסג'נדרים נאבקים על הזכות ללבוש שמלות (שני הנקודות האחרונות – הקשר בין מדינה ומיניות).

כשבוחנים נושא כזה חשוב לבדוק את ההקשר – החוקי, הפרופסיונלי, השיח סביב זה (למשל, השיח הפסיכולוגי, שהוא דומיננטי מאד בכל הנושא הזה), היבטים פילוסופיים וסוציולוגיים.

התיאוריה הקווירית:

משמעות מילולית: לשבש, לקלקל, להרוס, מפתיע, לא צפוי, חריג, מוזר, מופרע.

שפע משמעויות שקשורות בהגדרת הנורמטיבי והלא נורמטיבי.

(העניין של התיאוריה לעיסוק במגדר היא שאפשר ללמוד הרבה על הנושא דרך הגבולות).

זה היה מושג בעל קונוטציה שלילית שנים רבות ואז עשה היפוך – וזו תנועת הגאווה. קוויר הפך לקטגוריה לגיטימית בעיני קבוצה פוליטית – אקדמית. הרבה מהשבירה של הגבולות בין מין, מגדר ומיניות באה מהקבוצה הזאת.

התיאוריה הקווירית מתמקדת בשאלה של מיניות, בהנחה שזו מרכזית להבנת תופעות שונות: פוליטיות וחברתיות. שואים על התהליכים באמצעותם מתהווה ומופרת זהות מינית, שאלות של חתרנות ומאבק נגד הסדר החברתי, והפרקטיקות דרכן ההפרה של הסדר הנורמטיבי מתרחשת, שואלים על האופציה לסדוק, לשנות את הסדר החברתי. התיאוריה שואלת גם מעבר למיניות – על התגבשות של קטגוריות, הסיבות להתגבשות, מה הן משרתות בסדר החברתי. גם פוקו (שהיה בעצמו הומוסקסואל וסאדו-מאזוכיסט מוצהר) תרם הרבה לתיאוריה (באטלר, לסבית מוצהרת, משתמשת בו הרבה). הרעיון הוא שימוש בחריג ובסוטה לבחינה של הסדר החברתי.

אחת הטענות המרכזיות היא שהתשוקה המינית יכולה להיות מנותקת גם ממין וגם ממגדר ( היא לא ביולוגית ולא חברתית). הפירוק של קשרים שנלקחים כמובן מאיליו הוא חלק מתיאוריה ביקורתית.

בחברה הישראלית העירעורים האלה לא מתקבלים טוב. השאלה של ניפוץ הקשרים היא גם שאלה אקדמית ממדרגה ראשונה, והיא שאלה של תיאוריה ביקורתית. פמיניזם הוא מיסודות גוף ידע ביקורתית, כי מיסודו הוא התחיל לשאול על תופעות שנחשבות מובנות מאיליהן (מין, מגדר, מיניות, אימהות...) - זה היסוד של צמיחת הפמיניזם. (למשל – וולסטונקראפט ששואלת על הקשר בין ידע ומגדר).

התיאוריה שואלת איך נוצר הסימון הקטגוריאלי, מערערת או מאתגרת את הדיכוטומיה או הבינאריות הקטגוריאלית ואת הגבולות הלכאורה ברורים של הקטגוריות.

באטלר:

מושגי יסוד / מילות מפתח (דרכם נבין את התיאוריה)-

• שפה, זהות - באטלר היא פילוסופית חברתית (ולא סוציולוגית) הניתוח שלה מתחיל מניתוח של השפה. היא אומרת שהשפה היא מדיום של כח שמכונן קטגוריה. קטגוריה ממוסדת נוצרת דרך הכח שיש בשפה, שגם מגדיר את תנאי ההשתייכות לקטגוריה. בשפה יש שיפוט ערכי – היא מייצרת ערכים והירארכיות. היא מסמנת גבולות. “משמעות נוצרת דרך השפה". הפעילות הלשונית שלנו (דיבור ומחשבה, אין הבדל בינהן) חוזרת על המשמעויות החברתיות ומכוננת אותן כל הזמן מחדש. יותר מזה, הפעילות הלשונית מכוננת את הזהות העצמית. לפי באטלר אין זהות מעבר לפעולה (במובן זה היא דומה לdoing gender) הפעולה אצלה, במקרה הזה, היא קטגוריות לשוניות. הפעולה הלשונית יוצרת מציאות. לפי באטלר אין גרעין של זהות מגדרית או מינית שקודם למחשבה שלנו. {כל התיאוריה הפוסט-סטרוקטורלית מפרקת את מושג הזהות. אין זהות מעבר לפעולות ולשפה. זה לא סותר את זה שיש לנו חוויה של 'אני', זאת לא השאלה. השאלה היא מה המקור של הזהות הזאת שנחווית. בהקשר של התיאוריות הפוסט סטרוקטורלית הזהות היא חלק בלתי נפרד מהחברתיות שלנו. קשה לנו לחשוב על עצמינו בכך שהזהות שלנו לא קודמת לעולה ולמחשבה שלנו. הקיוןם החברתי והזהות קיימים יחד ומיוצרים לפי עקרונות נורמטיביים.
• מלנכוליה - כותבים הרבה על המלנכוליה והקשר שלה לאיסור המוקדם על ההומוסקסואליות. (מוקדם – מתינוקיות). זה משאיר משקל של חסר. הפנמה של אובדן.
• סדקים, שינוי דרך השפה – נשאלת השאלת איך קורים שינויים. השפה רפטטיבית, אבל קיימים סדקים. החזרתיות לעולם לא יכולה לשכפל את עצמה. תמיד צריך לחשוב על הפעולה החברתית כמייצרת בקעים או סדקים מאד קטנים שמשם נוצר השינוי החברתי. [יש תביעה של נשים אורתודוקסיות לשינוי המקום שלהן בסדר החברתי הממוגדר. הן לא רוצות להיות מופקעות מידע. מאיפה השינוי הזה נוצר? גם בחברה הפלסיטינית / ערבית ישראלית יש שינויים קטנים, דרך סדקים]. בסדקים האלה יש תמיד חריגה או חתרנות, והם תמיד קיימים. [גם את המחאה החברתית אפשר להסביר דרך סדקים – חריגות קטנטנות שאפשר להיכנס לתוכן. כשהן מצטרפות הן הופכות לכח]. הופעות הדראג הן סוג של אתגור קטגוריות (היא ממליצה ללכת). הן הביאו, לאט לאט, לשינוי גדול. האתגור, הסדק יכול לבוא מעצם החזרתיות, שהיא לא מושלמת, וכאן מופיע הסדק.
• מין, מגדר ומיניות – יש דטרמניזם חברתי, הבניה חברתית מאד חזקה שלא מאפשרת לנו לחרוג. היא שואלת על איך אנחנו מייצרים את הזהות שלנו כל הזמן דרך עשיה, בכל היא מאד דומה לdoing genderת מערערת על הקשר בין מין מגדר ומיניות, ועל הקטגוריות עצמן – בעיניה הן גמישות ונזילות. מגדר הוא לא תכונה של האדם. זו קטגוריה שאנחנו משוייכים אליה, אבל זה לא אפיון שלנו. זה לא אנחנו, זה מה שהחברה משייכת אותנו אליו. זה לא מי שאנחנו, זה מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו עושים קשור בדטרמיניזם או הבניה חברתית. כיוון שכולנו perform מגדר השאלה היא איך אנחנו עושים את זה, מהן הפרקטיקות באמצעותן עושים מגדר.
• agency והבניה חברתית- agent- אדם שפועל על המציאות בדרך של הבניה חברתית. היא נותנת המון מקום לפרודיה, לבדיחה, לחקיינות, למציאות שנותנים לה משמעות אחרת מבחינה ביצועית. (מה עושה פרודיה? היא לוקחת את המושג... משהו פוליטי. היא מדגישה את המובן מאיליו ואנחנו פתאום מבינים כמה זה מצחיק). למשל, גבר שמשחק אישה מקצין תכונות שנחשבות נשיות תקינות ודרך זה הופכים את ההבניה החברתית ללא שקופה.

השוואה בין doing gender ובאטלר:

שונה -

• בdg יחידת הניתוח היא שתיים – אינטראקציה, ומהבחינה הזאת חסר להם את האדם לבד, דבר שבאטלר משלימה עם הפרפורמטיביות והחזרתיות.
• Dg לא מפרקים שום דבר. הם מתחילים מהנחה שיש שני קטגוריות ושואלים איך הקטגוריות reproduced.
• Dg לא מדברים על הסדקים, פוטנציאל של הפרה ושינוי.
• Dg מקבעים את הקטגוריות, אצל באטלר יש נזילות של הקטגוריות.

המשותף -

• שניהם מדברים על פרקטיקות – בdg פרקטיקות שמייצרות קטגוריות ואצל באטלר זהות (ההפך?). בשניהם הדברים נוצרים על ידי עבודה, doing. ההבניה הזאת מתמשכת לאורך כל החיים – יש עשייה מתמדת.

Doing gender	באטלר
פרקטיקות הסכמה עם אחרים לגבי המגדר של עצמי. זה מתחזק את הסדר החברתי כל הזמן. מתעלמים מההקשר ההיסטורי, הפוליטי והחברתי.
אינטראקציה	ביצוע
ביצוע כמכנון זהות	ביצוע כמכונן קטגוריה
לא מניחים תופעות תשתית של עומק זהותי.	השפה בונה משמעות
שינוי מוסדי ברמה המקרו חברתית	מתעניינת באיך מופר המובן מאיליו
לא מטפלים במין – מניחים שיש מין ויש מגדר. גם לא עוסקים במיניות (באטלר מטפלת במיניות – היא מתחילה מהתיאוריה הקווירית, שאלת ההפרה, החציה).	קטגורית המין ממוגדרת מלכתחילה. הפרפורם של המגדר מייצר את הקטגוריה של מין. אין שום תלות בין מין למגדר. עצם עשיית המגדר מייחסת את המין הנקבי לקטגוריה של המגדר. למין אין משמעות עד שמקנים לו משמעות ומקנים לו משמעות בהתאם לקטגוריה.
	המטרה היא פוליטית מכוונת – לשכנע שמין ומיניות הן קטגוריות ממוגדרות.
הבניה נורמטיבית	הבניה דיסקורסיבית (שנוצרת דרך השפה)

מחמוד- לשים לב איך היא מתווכחת עם התיאוריה הליברלית שנוצרת על ידי םרידן וולסטונקרפט. מחמוד בעצם יוצאת כנגד החשיבה המערבית הליברלית, ואז אפשר לראות את החשיבה המערבית הליברלית דרך פרידן וולסטונקרפט. מבחינת זמן תיאורטי הן קודם. מחמוד מערערת על החשיבה הליברלית בהקשר של מדינות שהתיאוריה לא מתאימה להן.