פסיכותרפיה - שיעור 2

שיעור 2 30.10.2012

--אני מציגה ב18.12--

כל אחד צריך להציג מאמר. יש לפגוש את פרופ' יונתן הפרט לפני בחירה הנושא, והוא יסיע לבחירת נושא. המאמר צריך להיות קשור להערכה של טיפול. 20-30 דקות, הצגת רקע, היפותזה והשערה. (יש עוד במצגת).

במחקר על טיפול קורה הרבה שאוספים הרבה מדדים, ואם בודקים את זה פוסט – הוק, אפשר לנסח את המחקר מחדש עם הממצא שנמצא בתור השערה. (היום יש מאגר נתונים שלא מאפשר לרמות ככה). לכן חשוב לבדוק מה היתה ההשערה מראש.

עוד משהו שחשוב לבדוק הוא הגרפים – הם באים להבליט משהו, ויכול להיות שזה לא הדבר הכי נכון מבחינה לוגית, מה שקרוי cherry picking.

עוד משהו הוא הדיון – הוא אמור להתייחס לתוצאות ביחס לספרות, לתיאוריה ולהשערה, לא לשכפל בצורה מילולית את תוצאות המחקר.

חשוב גם לבקר את המחקר – איך היה אפשר לעשות את המחקר בצורה טובה יותר. מחקר יחיד לעולם לא מתאר את המציאות – תמיד יש את עיקרון הרפליקציה. השאלה יכולה להתנסח כ"איך היית ממשיך את המחקר?”.

כדאי להמשיך בעבודה הסופית את הנושא של הפרזנטציה, יש לקרוא לעומק עוד לפחות שלושה מאמרים ולהציע סינטזה של מאמר שיכול להמשיך אותם – כותבים הקדמה, מבוא ושיטה. אם לא רוצים לכתוב הצעה אפשר לכתוב סקירה ביקורתית של הספרות.

20-25 שקופיות.

המאמר -

McFall, R. M. (2000). Elaborate reflections on a simple manifesto. Applied and Preventive Psychology, 9, 5–21.

McNally (2003):

כותב על מדע ורפואה. הרופאים הראשונים היו הספרים, והם היו עושים הכל! גם מספרים וגם מרפאים. 1900 – רפואה ביססה את עצמה במקצוע לגיטימי ע"י ביסוסס הקשר בין רפואה כפרקטיקה וכמדע.

אם פסיכולוגיה רוצה לבסס את עצמה כעיסוק שיש לו עלייונות על הדעה של האדם ברחוב היא צריכה להוכיח שיש לה עליונות, ואם לא מתבססים כמדע מתנתקים מההסמכה החברתית ואין הצדקה אפיסטמית ואין כח שיווקי.

טענה נגד מקפל – לעולם לא נוכל לענות על כל אינסוף השאלות שעולות במהלך שעה טיפולית בצורה מבוססת ראיות (מוטפל שואל: “אני מוזר, נכון?”).

האם יש מקום לאינטואיציה? כן! מדען טוב הוא מאד יצירתי ואינטואטיבי. פבלוב אהובינו, למשל.  

פילוסופיה חדשה ב' - תרגול 2

תרגול 2 – 30.10.2012

מושגים בסיסיים:

אנליטי (מנתח), מרכיב (סינטטי), אפריורי, פוסטריורי.

קוראים במבוא – פסקה ראשונה. הערות בגוף הטקסט.

אפריורי – לא נשען על ניסיון (מוכיחים באמצעות השכל בלבד, יכול להכיל בתוכו מושגים ניסיוניים “רווק הוא גבר שאינו נשוי”)

אפוסטריורי – נשען על ניסיון (מוכיחים באמצעות ניסיון)

קשור למושגים קונטינגנטי (אפוסטריורי) והכרחי (אפיריורי) אצל קאנט זה אפיסטמולוגי ולא מטאפיזי כמו אצל לייבניץ.

התוקף של מה שאפוסטריורי הוא קונטינגנטי (עד שנמצא דוגמא נגדית), ולעומת זאת מה שהתוקף שלו אפריורי הוא הכרחי (אי אפשר למצוא דוגמא נגדית – אם נמצא מים שלא רותחיםבמאה מעלות הם לא מים).

כלליות ניסיונית – אינדוקציה. זו העלאת תוקף שרירותית. “כל העורבים שחורים" – זה לא מדוייק, מה שנכון זה “כל העורבים שראינו עד עכשיו היו שחורים”. לעומת זאת יש אפריורי לגמרי.

עמ' 31, 3:

דרכה של המטאפיזיקה שהיא בתחילתה דוגמטית (למשל, לייבניץ).

המשימה – לברר מהי הזכות לומר אמיתות אפיריורית (למשל, מתמטיות) ומשם מה הזכות לדבר על אלוהים. (הזכות לדבר על אמיתות אפוסטריוריות היא ברורה – הסתכלות, למרות שיש בזה בעייתיות מאז יום).

אמיתות שלא מבוססות על ניסיון (למשל, מתמטיות, על אלוהים – אפריוריות ומטאפיזיות) אי אפשר לסתור באמצעות ניסיון. המתמטיקה היא אפריורית במובן שאי אפשר לתת לה דוגמא נגדית.

אבחנה לוגית – אנליטי / סינטטי:

אנליטי – משפט שאינו מרחיב את ההכרה – לא מוסיף אינפורמציה. כל הנשואים כלולים בנושא, מסבירים אותו - “רווק הוא גבר שאינו נשוי" “משולש הוא צורה סגורה בעל שלוש צלעות". יש זהות בין הנשוא לנושא. אקספליקציה של מה שהיה מובנה, אימפליציטית, בהגדרה. (מהי הזכות לקשר את הנושא עם הנשוא? חוק הסתירה [אם נאמר את ההפך זו תהיה סתירה. למשל – המשפט “עמית מת בתאונת דרכים" הוא לא אנליטי כי ההפך אינו סתירה.]).

סינטטי – משפט מרחיב, “האדם הזה הוא גבר רווק". רווק אינו כלול באדם. זה משפט שמוסיף לנו אינפורמציה.

אפריורי / אפוסטריורי ואנליטי / סינטטי קיימים בכל הצירופים חוץ מאנליטי-אפוסטריורי.

	אנליטי	סינטטי
אפריורי	יש!	יש! (למשל, 2+2=4) (החידוש)
אפוסטריורי	אין כזה דבר!	יש!

מתמטיקה (2+2=4) זה סינטטי-אפריורי, לפי קאנט. זה תמוה, היינו חושבים שזה אנליטי- אפריורי. יש לזה השלכות רבות. (לעומת זאת, לפי לייבניץ זה אנליטי-אפריורי (והכרחי). ללייבניץ יש אפילו הוכחה לזה).

נניחש שיש צמד נושא – נשוא -

באנליטי – הנושא כלול בנשוא

בסינטטי – הנושא לא כלול. איך יכול להיות נשוא שלא כלול בנושא ומצד שני הוא אפריורי? כלומר, לא נסמך על ניסיון העבר ושום ניסיון עתידי לא יפגע בו?

קאנט טוען שזה כך במתמטיקה. משפטים מתמטיים דורשים הסתכלות. אנחנו יכולים לענות מיד שגבר רווק הוא לא נשוי, אבל לא יכולים לענות מיד על 765+654. זה דורש הסתכלות, ולכן זה משפט סינטטי. זה נכון גם למספרים יותר קטנים – אם ננתח כל אחד מהמרכיבים במשפט 5+7= לעולם לא נגיע למספר 12!

קאנט אומר שמהאקסיומות אמנם גוזרים באופן אנליטי, אבל האקסיומות הן סינטטיות. לייבניץ חושב שהאקסיומות גם הן אנליטיות. לפי קאנט האקסיומות מגיעות מהסתכלות, ולכן, גם אם הגזירה מהן היא אנליטית (וקאנט מקבל את האנליטיות של הגזירה) המשפטים שמתקבלים הם סינטטיים. (למשל, אקסיומות בגיאומטריה התקבלו מתוך הסתכלות).

1. לקרוא עד סוף המבוא
2. לקרוא את הפרק הראשון של האסתטיקה הטרנסצנדנטלית.

ויסות עצמי - שיעור 2

שיעור 2 30.10.2012

אולטימטיבית, כל הפרספקטיבות על ויסות עצמי מובילות לנקודת מבט של פסיכולוגיה חברתית, ובה נשתמש.

היום נסקור את האזורים במח שקשורים לויסות עצמי במה שקרוי המח החברתי. הרעיון הוא ליצור מעין מפה אליה נוכל להכניס את כל שאר הדברים שנלמד בקורס.

נתחיל בסיכום של השיעור הקודם.

התפתחות SR (ו"ע, ויסות עצמי):

• דיברנו על ההבדל בין שליטה עצמית לויסות עצמי (שליטה חיצונית / פנימית). הרעיון של ויסות עצמי הוא שיש קול פנימי מווסת. ויסות עצמי מייצר תחושות כגון אשמה (אם נעבור באור אדום בלילה, כשאף אחד לא יתפוס אותנו, עדין נרגיש עם זה מוזר).
• מטלות לבחינת ויסות עצמית – gift-delay-task, stroop. אלו מטלות שבוחנות אספקטים שונים של ויסות עצמית. (למשל: ילדים / מבוגרים, בסטרופ אפשר למדוד זמן תגובה...).
• דוגמא נפוצה להפעלת מנגנון הויסות העצמי- שליטה באימפולסים בזמן דיאטה. אני רואה עודת שוקולד נהדרת ומנסה להדחיק מחשבות על אכילתה כי זו התנהגות לא מקובלת חברתית. החלק של השליטה הוא פעולה אקסקיוטיבית. (יכול להיות שזה ניסיון להסביר למה סטרופ מודד ויסות עצמי, כי הציעו בכיתה שזה מודד דברים אחרים, נגיד העובדה שקריאה היא אוטומטית יותר מזיהוי צבעים. ליאת אומרת שמדובר במטלה אקסקיוטיבית, כי אנחנו צריכים לחשוב "אוקיי, עכשיו אני אתמקד בצבע ואדכא את הנטיה האוטומטית לומר את מה שכתוב". יש כאן משהו נרכש, התגברות על נטיה או אימפולס).
• ויסות עצמי זה לא דבר אחד, זה המון המון דברים שמקובצים יחד. ההגדרה של ויסות עצמי היא "בשירות...”. פעולות שהן בשירות מטרות אנושיות ומאפשרות לאדם להשיג את מה שצריך בסיטואציה מסויימת. ייתכן שכל האספקטים האלה הם תוצאה של מנגנון אחד ויחיד, ויתכן שהם תוצאה של מנגנונים שונים. זו אחת השאלות המרכזיות בנושא של ויסות עצמי, ואין לה תשובה ברורה.

• אקסיומה (של פסיכולוגיה חברתית): אחד הצרכים הבסיסיים של האדם הוא הצורך להשתייך לקבוצה חברתית. הצורך הזה דורש כל מיני אלמנטים פסיכולוגיים, למשל (פירוט בהמשך):
  • להיות מודע להתנהגות ולהעריך אותה מול נורמות חברתיות
  • להבין אחרים כדי לצפות את ההתנהגות או התגובות שלהם
  • מנגנון איתור איומים במיוחד במצבים חברתיים ומרכבים
  • עוד משהו
• הרעיון הוא שאבותינו היו אלה שהיו מסוגלים לעשות את הנ"ל הם אלה ששרדו והתרבו, ולכן יש לנו "מח חברתי", שמסוגל ומותאם לחיים חברתיים. בין היתר, היכולת לויסות עצמי יושבת במח.

הצורך באינהיביציה:

אנחנו צריכים להיות מסוגלים לאינהיביציה. אם היינו יכולים לעשות תמיד כל מה שבא לנו זה כנראה לא היה מועיל לבוצה (אנשים היו גונבים, אוכלים ללא הבחנה ועושים מלאמלא סמים כל הזמן. לא טוב).

• ויסות עצמי הוא לא רק חברתי (למשל – אם אני לא אוכלת משהו טעים כי אני אלרגית לו, זה לא קשור לצרכי הקבוצה או לנורמות חברתיות).

כשל בויסות עצמי הוא אימננטי לניסיון לשליטה עצמית. יש כאן איזון בין ויסות עצמי וכשל בויסות העצמי, בהתאם לצורך לספק את עצמינו. הפרה של האיזון הזה לכיוון סיפוק העצמי יכול להיות פתולוגיה.

מרכיבים של המח החברתי:

1. מודעות עצמית

ג'יימס, אבחנה בין I ו me, מודעות עצמית קשורה לme.

2. מנטליזציה / TOM

היכולת להבין אחרים (ולא רק את עצמינו).

TOM – הרעיון שבד"כ אנחנו יכולים לפרש ולצפות את מה שאנשים אחרים חושבים. בפסיכולוגיה התפתחותית בודקים את זה ע"י false belief, מטלות כגון סאלי-אן / מחביאים עפרונות בקופסת עוגיות – מה יש שם? עוגיות! לא, עפרונות! מה משה יחשוב שיש שם כשהוא ייכנס? עוגיות! (עד גיל 5). זה מראה על המודעות לכך שלאנשים אחרים יש מחשבות משלהם, שהמחשבות שלנו לא משותפות לכולם. כמו כן, ההבנה שכמו שאנחנו חושבים על מחשבות של אחרים גם הם חושבים על שלנו וכו'. זה מאפשר ליצור מפה חברתית.

אנשים שטובים יותר בTOM הם בד"כ בעלי יכולות חברתיות יותר גבוהות.

3. threat detection – במסגרת חברתית.

השאלה היא האם המח מחפש לא רק איומים פיסיים אלא איומים חברתיים – למשל social exclusion. אנשים ביישנים ובודדים, שמודאגים יותר בקשר להערכה חברתית מראים זיכרון מוגבר לאינפורמציה חברתית, יותר מדוייקים חברתית, ומראים יכולות גבוהות יותר לdecode אינפורמציה חברתית.

4. ויסות עצמי – self regulation

אחרי שהבנו שהתנהנו בניגוד לנורמות, איתרנו איום, אנחנו מבינים איזו תגובה נקבל הגיע הזמן לויסות עצמי, בכל מיני דרכים – תיקון ההתנהגות, (“יותר לא אגנוב!”). זה יכול להיות גם פרקואקטיבי, בלי איום חברתית (לא אאשן כי אני רוצה לחיות חים ארוכים, לא אבזבז כסף כי אני רוצה לחסוך לאוטו).

מח

אנחנו זוכרים טוב יותר אינפורמציה שקשורה לעצמי – למה?

לא ברור. זה תמיד מה שמנבאים בניסויים, ולכן התוצאות – שהן תמיד באותו כיוון – תמיד תומכות בתיאוריה שהן מציעות. (יש שתי כיוונים – או שיש אזור מיוחד במח שאחראי על העצמי, או שיש מלא אזורים. מתודה בעייתית משהו).

תמיכה בכך שיש אזור מיוחד שאחראי על העצמי היא חולי אלצהיימר, ששוכחים פרטים רבים אבל יכולים לענות עד שלב מאד מאוחר אם תכונה מסויימת לגבי עצמם נכונה. (אם כי גם את זה אפשר להסביר בכך שאין אזור מיוחד למידע הזה, אלא זה פשוט מידע רלוונטי במיוחד ולכן מפנים אליו יותר קשב וזוכרים ואתו טוב יותר אח"כ).

medial prefrontal cortex activity:

כל מיני ניסויים שמראים שהאזור הזה קשור לעצמי, תפיסת עצמי, תפיסת דברים שקשורים לעצמי (לעומת אחרים),

האם האזור הזה הוא העצמי? לא יודעים.

Anterior Cingulate Cortex:

קשור להפרעות מצב רוח, למשל דיכאון.

TPJ – The Temp...

היא מדברת על שימוש בצמי בtemplate. מסתבר שכשמנסים לצפות התנהגות של אנשים שדומים לי ושל אנשים ששונים ממני 1. הצפי לגבי השונים מדוייק יותר 2. מופעלים אזורים אחרים במח. השאלה היא למה לא מופעל אותו אזור – הרי נראה שבכל מקרה האזור שאחראי על העצמי אמור להיות מופעל, כי המחשבה היא ביחס לעצמי? (שאלה לכיתה):

• אי אפשר להפריד את העצמי מהאחרים. התפיסה שלנו של עצמינו תלויה בתפיסה שלנו של אחרים – מודלים, אחרים שתופסים את העצמי.
• ייתכן שהחלקים השונים הם לא חלקים שקשורים לעצמי / אחרים – אלא לסטריאוטיפים, לתיוג חיובי / שלישי וכו'.
• חיפוש אזור שאחראי על מודעות עצמית נידון לכישלון כי הוא רקורסיבי.

למידה באינטראקציה - שיעור 2

שיעור 2 – 30.10.2012

• מתחילים במעבר על שיעורי הבית.

מטלה (לקראת שיעור 2) -

לשבוע הבא, להביא הגדרות שונות ממקורות שונים למהי למידה ולמהי אינטראקציה. לנסות לגוון (עולם משפטי, פסיכולוגי, פילוסופי...).

למידה:

מתוך האתר של מט"ח (פסיכולוגיה)-

כללי – שינויים שחלו בנו בעקבות התנסויות שונות ויאפשרו לנו לפעול בעתיד באופן אחר מזה שפעלנו בו בעבר.

• גישה התנהגותית – התניה קלאסית / התניה אופרנטית הגדרה זו מתמקדת בהתנהגות הגלויה, הנשלטת על ידי הסביבה.
• גישה קוגניטיבית – למידת תובנה. הגדרה זו מתמקדת בתהליכי עיבוד המידע הסמויים, המתווכים בין הגירויים לבין התגובות.
• גישה חברתית -למידת חיקוי. הגדרה זו מבססת את הלמידה על הסביבה, כיוון שהיא רואה בחיקוי תהליך מרכזי, וכן על ההכרה (הקוגניציה) שכן אנו בוחרים את מה לחקות. יש התמקדות בהקשר החברתי של הלמידה.

כיתה:

• הגדרה נוירונלית
• גורמים משפיעים: שכל, אישיות, רגשות מוטויבציה

אינטראקציה:

• פיזיקה – פעולה הדדית בין שני גופים
• אינטראקציה סימבולית
• יש שאלה האם יצירת אפקט או השפעה היא חלק מהגדרת האינטאקציה (לפי חלק מההגדרות כן). אם כן, יש לשאול מהי השפעה. (אם אני שואלת מישהו מה נשמע זו אינטראקציה? ואם הוא עונה?)

היא מחלקת לנו טבלה. (העתקתי ותרגמתי).

	תנועה פיזית	כוונה	מכוון לאחרים	מחכים לתגובה	תגובה נדירה	תגובה סדירה	אינטראקציה	אינטראקציה מקרית, לא מתוכננת אך חוזרת	אינטראקציה מוסדרת (מתוארת על ידי חוק, מנהג או מסורת)	סכמה של אינטראקציות חברתית
התנהגות	v
פעולה	v	v
התנהגות חברתית	v	v	v
פעולה חברתית	v	v	v	v
מגע (contact) חברתי	v	v	v	v	v
אינטראקציה חברתית	v	v	v	v	v	v
אינטראקציה חוזרת (repeated)	v	v	v	v	v	v	v
אינטראקציה רגילה	v	v	v	v	v	v	v	v
אינטראקציה מווסתת	v	v	v	v	v	v	v	v	v
מערכת יחסית חברתית (social relation)	v	v	v	v	v	v	v	v	v	v

עוברים למצגת.

יש להדגיש שאנחנו מדברות על למידה באינטראקציה אנושית.

מדברים על:

• הגדרות של למידה
• הפרדוקס של מנון
• אינטראקציוניזם
• ביהביוריזם

ש"ב – לקרוא את המאמר של בנדורה (המאמר השני בסילבוס).

מאד מפורט – חשוב לנסות להבין את המניעים שהניעו אותו למחקר הזה (נגד איזו גישה הוא יוצא?) ואת המערך המחקרי. (פחות חשובות התוצאות).