פסיכולוגיה ופוליטיקה - שיעור 11 - התנתקות

שיעור 11

ההתנתקות

... (חסרות 12 דקות ראשונות)

קצת על השיח הקהילתי בפסיכולוגיה

מושג המניעה הוא מאד חשוב בבריאות הנפש.

בלום לוקח את המושג של טיהור היגייני (נעשה בלונדון במאה ה-19 – פינו גלי אשפה, הסדירו את מערכת הביוב, והתברר שהיתה לזה השפעה גדולה על עצירת התפשטות מיגפות) לעולם של בריאות הנפש. הוא כתב את הספר בשנות ה-70. הוא אומר שמה שאמורים לעשות, בדומה לפרנסי לונדון הוא לשפר את החיים – בטכניקה של יריה לכל הכיוונים – חינוך, בריאות, היגיינה, כדד שאנשים לא יתמודדו נפשית. כמובן שמכאן הדרך לפוליטיקה קצרה מאד. כאשר נשארים באזור הסטרילי של בריאות הנפש הציבורית, אנחנו נמנעים מלגעת בסויגיות פוילטיות. הציר המרכזי של השיעורים הוא שהקו המבחין בין פסיכולוגיה לפוליטיקה מיטשטש. איש המקצוע (כמו כל אחד) הוא פוליטיקאי בזעיר אנפין.

בהשתלמות בפסיכולוגיה קהילתית בהרווארד נפתח כל שיעור בכך שהשליחות של העוסקים בבריאות הנפש בקהילה היא לעקור מן השורש את המחלות הנפשיות בקהילה, כך שהחברה תהיה נקיה מחולי נפש. עמרם אומר שזה חזון אוטופי, וכן חושף שכבות שונות באמירה זו, שלקוחה מהטרמינולוגיה של בריאות הציבור – איש בריאות הציבור אמור למנוע התפשטות של מחלות, רק שבעולם מחלות פייזות זה הרבה יותר חד משמעי. משתמע מהסיסמא מסר מבהיל – לא ברור אין מאתרים את חולי הנפש.

נחזור להתנתקות – הפינוי של גוש קטיף והיישוב מחדש (מונח שמבקרי המהלך הרבו להשתמש בו – לקוח מהכיבוש הגרמני במלחמת העולם השניה).

נציג שתי עמדות שהופיעו בעיתונות – בויכוח בין אנשי מקצוע (2004, פעמי ההתנתקות כבר נשמעו):

• דניאל בר טל (אוניברסיטת תל אביב , פסיכולוג פוליטי) ו___,פסיכיאטר קהילתי, כתבו מאמר בו הם העלו את האפשרות בו המהלך (התחמקות מכינוי בשם עם אמירה פוליטית) מסכן נפשית את המתיישבים. עמדתם: הם תומכים בפינוי ורוצים "להמתיק את הגלולה" – 'השערת הבלימה' – באילו דרכים אתה נוקט כיעוץ משתתף על מנת לבלום את המכה. אבל הם סוברים שאין מנוס מן הצעד הזה.
  הם העלו כמה הצעות לממשלה, בינהם גיוס אנשי בריאות הנפש לייעוץ לממשלה. המדינה הטיפולית אחראית לבריאות הנפש של אזרחיה. השניים טוענים שעל הממשלה, תוך הפקת לקחים ממצבים דומים, כמו פינוי חבל ימית בשעתו, לנקוט בכל מיני צעדים. העצות האלה הם מסוג הכלים שהפסיכולוגיה הקהילתית בנתה עבור אנשי המקצוע. המונח שהשתגר בלקסיקון הקהילתי הוא "קונסולטציה" counselation – יעוץ, או מונח נוסף – participent conceptulizer (פאראפראזה על participent observer) והמשמעות – מי שבא מהחוץ לתושבים מנדב להם תובנות שלקוחות מידיעותיו והשקפתו המקצועי, ובמובן זה ממשג עבור הלקוחות תמונת מצב, דרכי מילוט ודרכי פיתרון (כמו למשל איך נוהגים במצבי לחץ המוני). ג'ראלד קפלן נקרא בשלהי מלחמת יום כיפור על ידי טדי קולק כמומחה עולמי לטיפול במצבי לחץ המוניים כדי לייעץ איך לנהוג בתושבי ירושלים. (באותה תקופה היו פיגועים – מקרר ממולכד בכיכר ציון וכו'). מומחה הלחץ נחשב כמי שיכול לעזור למערכות לסייע לבני אדם שנמצאים בקטסטרופה. ההכנה למתיישבים (?) המפונים כונתה בשתי כינויים מבית מדרשו של ג'ראלד קפלן:
  • anticipery guidence – הכנה מראש איך להתמודד עם מצבי לחץ, בשיטות של דה-סנסטיזציה, משחקי תפקידים, דמיון מודרך.
  • Emotional immaculation – שימוש באמצעים לחיסון בני אדם מבחינה רגשית נוכח אסון קרב ובא או מצב לחץ שעומד להתרחש.

• משה לייבלר, פסיכולוג חינוכי, תגובה על המאמר: עמדתו של לייבלר (כבר דיברנו עליו על כך שלמעלה מעשות קודם לכן, כשפרץ תהליך אוסלו ועורר אימה מאותו הסוג – של פירוק התנחלויות, התקיים יום עיון של פסיכולוגים חינוכיים הפועלים מעבר לקו הירוק, ולייבלר מחה נמרצות וקונן על מר גורלם של התושבים שעומדים להיפגע מבחינת בריאותם הנפשית), הוא טוען שהתושבים עומדים בפני 'שואה נפשית' – ההתנתקות תקים פס ייצור של מקרים פסיכיאטרים, וניתן יהיה לספור גולגלות. (אותה נקודת מוצא מהצמד לעיל, אבל עמדות פוליטיות ומסקנות שונות). טוען שמהלך פוגעני ובלתי נחוץ, ויש לעשות הכל כדי לבלום את המהלך. אנשים באותם ימים לא האמינו שזה יקרה, ושגו באשליה ששרון ימנע מלבצע את המהלך בסופו של דבר. הוא נשען על טיעונים פורמליסטיים "תקנון הסתדרות הפסיכולוגית דורש מאנשי המקצוע להביא לציבור את ידיעותיהם לרווחתם. רווחת הלקוח דורשת לא לעשות את המעשה", ולכן הוא כיועץ מעמיד את עצמו בעמדה שבה הוא דורש למנוע את המהלך שיכול לפגוע בבריאותם הנפשית של התושבים. גם לייבלר דורש מהמדינה להזרים כוחות של אנשי מקצוע אל האזור המועד לפורענות נפשית. מעבר לכך הוא סובר שבמקום לעסוק בהתנתקות כדאי לטפל בחמאס.

הופיעו פרסומים רבים בערוצים השונים במה שנוגע לסכנה הנפשית האוקרבת לתושבים בעקבות תוכנית ההנתקות. כמה ציטוטים:

• אנשי בריאות הנפש נופפו בסכנה לא רק לגבי המפונים כעת שיסבלו מן הטראומות, אלא גם הדורות הבאים. “הריק הטראומטי" – תחושה של אובדן פנימי שאנשים יעבירו מדור לדור (זה התממש – הפצע ממשיך לדמם עד עצם היום הזה – במובנים אידיאלוגיים ופוליטיים).
• מנהל שירות פסיכולוגי תושב הגוש טוען ש20-30% מתושבי הגוש זקוקים עוד לפני יציאת המבצע לדרך לטיפול, ואם זה יתבצע המשבר בבריאות הנפש וכמעט כל (8000) התושבים יזדקקו לטיפול. הוא מחשב את תג המחיר – 130 מיליון שקל. עצם העובדה שאנשים מפרסמים את הדברים האלה אומרת דרשני ומדברת אל אנשים – אנשים קוראים את זה וחושבים לעצמם שכולם ישתגעו.
• פסיכיאטר בפורום משפטי למען ארץ ישראל - “בהערכה הראשונה הייתי אומר שעלולים 15-30% מהתושבים לפתח הפרעה פוסט טראומתית כרונית בדרגת חומרה בינונית...” לדעת עמרם יש כאן ניסיון לצלצל בפעמונים ואולי להפחיד את מקבלי ההחלטות.

זווית נוספת – ההשפעה הנפשית על החיילים:

במאמר שהתפרסם תחת הכותרת "התנתקות על ספת הפסיכולוג". מפקד יחידת פסיכולוגיה באוגדת עזה כותב על השפעות נפשיות קשות על החיילים המפנים. היו סדנאות "הכנה מנטלית". המפנים היו חיילים מן השורה שעמדו בסיטואציות קשות. כאן יש התראה מפני סכנה נפשית שאורבת לחיילים, שיקלעו ללחצים נוגדים. הם לובשים מדים אפורים שהזכירו לרבים נאצים, וזכו לכינוי 'קלגסים', כינוי ששמור בדרך כלל לאנשי שמאל כלפי חיילים שפועלים בשטחים. מכל מקום, הפסיכולוגים מתרוצצים ביחידות ומנסים לעורר את הדעת של מפקדים לגבי תגובות אפשרויות של חיילים שיתבקשו לבצע את מה שיתבקשו. גם באופרה הזאת כבר היינו – כשעלו את האפשרות שחיילים רגישים ידביקו את חבריהם ליחידה בחרדות, תגובות טראומטיות או הלם קרב. היו מפקדים שעצרו את הפסיכולוגים באמירה "לא בבית ספרנו", כלומר "אל תעירו כלבים ישנים" על ידי סדנאות הכנה מנטלית, דה-סנטטיזציה או אמצעים אחרים שאמורים לסייע למפקדים.

2007, “כמו מחלת נפש":

נטען שבני נוער שהשתתפו בהתנגדות למהלך (פיזית – ניתוק קווי טלפון, חסימת דרכים), כשהגיעה שעתם להתגייס הם אותרו ע"י מודיעין והופנו הישר אל הקב"ן, שמקבל כמובן את משכורתו מהצבא, והוא מצא שאינם כשירים לשירות צבאי – הם נפסלו על סעיף נפשי. המתגייסים פנו לפסיכיאטרים פרטיים, נבדקו על ידם וחזרו להתגייס עם "תעודת שפיות". כשעומת עם העובדות הצבא התכחש וטען שאין שום זיקה בין השקפתו הפוליטית או מקום מגוריו לבים הפניה לקב"ן (בקורס היתה מישהי שהעידה שכמאבחנת פסיכוטכנית היא התבקשה להפנות לקב"ן אוכלוסיה זאת).

מתקפת הקסאמים על שדרות ועוטף עזה:

2008 – העיתונות עדיין מוצפת בנתונים אמיתיים / לא ממש מבוססים לגבי שיעורי הסובלים מפוסט טראומה בעקבות המצב. לקסיקון שלם הוטבע באותם ימים מן התהליכים האלה ('חרדת שדרות'). הממשלה הודיעה שהיא תתקצב אמבולנסים וצוותי פסיכולגים (תרופת פלא!).

נטען ש60% מאוכלוסיית שדרות צורכת תרופות פסיכיאטריות.

כותרת בוואינט "הקסאמים בדרום – חיות המחמד בחרדה". יש אנשים שזה מדבר אל ליבם יותר מחרדה שתוקפת בני אדם.

הטענה: המדיקליזציה של החיים בשדרות (עוטף עזה) שירתה את השלטון בכל שהכשירה את הקרקע והלבבות לעופרת יצוקה. הדעת הוסחה מהשאלות הפוליטיות שהיו באזור והתמקדה בנושאים של בריאות נפשית שהיתה באזור. על ידי הגברת מודעות האוכלוסיה לסכנות הנפשיות האורבות לה הממשלה הצליחה להרדים את דעת הקהל. משום שנשמעו באותם ימים גם קולות שדרשו פתרונות מדיניות, והקולות נבלעו בתוך ההמולה התקשורתית שסבבה את בריאות הנפש. והנה, מעשה ניסים, מבצע עופרת יצוקה יצא לדרך ואנשי בריאות הנפש מכריזים על כך שהמבצע הזה הוא מבצע תרפויטי. אנשי בריאות הנפש יצאו באמירה שהתרפיה בעקבות המבצע שקולה לתרפיה שארגוני בריאות הנפש השונים יצרו.

פסיכולוגיה קהילתית

מהי פסיכולוגיה קהילתית?

הצירוף 'פסיכולוגיה חברתית' מכיל בתוכו צרימה פנימית, המונחים האלה לא ממש מתיישבים כי פסיכולוגיה מטבעה עוסקת במתרחש בנפשו של היחיד. כיצד אפשר להעתיק את ההתרחשות הזאת לחברה? אולי אפשר לדבר על איך היחיד מגיב לסיטואציות חברתיות. לכן עמרם מעדיף לכנות את הזרם הזה בפסיכולוגיה "פסיכולוגים בסביבות קהילתיות".

פרספקטיבה היסטורית: קשה מאד לציין את ראשיתה של הפסיכולוגיה הקהילתית. קל להצביע על תאריך הלידה של ענף זה בהתסדרות הפסיכולוגים האמריקאית APA – כנס ב1966 בעיירה מנומנמת במסוצ'יוטס, בו פרשה קבוצה של פסיכולוגיים קליניים והקימה ענף חדש בשם פסיכולוגיה קהילתית.

התעוררות התפיסה הקהילתית בקרב אנשי בריאות הנפש – אפשר להצביע על אירוע מעניין ב1909 יצא ספר של Beers – a mind that found itself – בחור שאושפז כמה הפעמים ושוחרר, לא איש מקצוע, הקים את התנועה להיגיינה רוחנית the mental hygine movement. בייסוד זה הוא עקר את הפסיכיאטריה שהיתה מקובעת במוסדות והוציא אותה אל הסביבה. בשנות ה-20 הוקמו בארצות הברית תחנות לטיפול בילדים ונוער, בהן הפסיכיאטריה ובריאות הנפש יצאה מתוך כותלי מוסד והשתקעה בקהילה, בבתי הספר, תעשייה, מקומות תעסוקה, מערכות אכיפת חוק.

1944 – שריפה פרצה במועדון לילה בבוסטון ומאות אנשים נלכדו ונשרפו. אנשים טופלו טיפול נפשי בבתיהם (ניצולים וקרוביהם). הטכניקה שפותחה באותם ימים היתה חידוש מסעיר ונקראה "התערבות במצבי משבר".

1945-1946 – התפרסמו בתקשורת תיאורים מזעזעים של המצב בבתי החולים הפסיכיאטריים. Concies – מתנגדים מטעמים מצפוניים, לא הסכימו לצאת למלחמה ועשו "שירות לאומי", בין השאר בבתי חולים לחולי נפש וחזרו עם תיאורים מזעזעים של מה שקורה שם. האנשים שם צולמו והיו מושלים למוזלמנים. דעת הקהל סערה. נבעה סדק במוסד הפסיכיאטריה.

באותה שנה נוסד הNIMH "המכון הלאומי בבריאות הנפש" שמושבו במרילין. לאומי – שירותי בריאות הנפש הם עניין כלל קהילתי. המדינה אחראית לבריאות הנפש של אזרחיה – השלכות חקיקתיות ממדרגה ראשונה. חלפו שנים ובצו נשיאותי הוקם צוות על מנת לחקור את מצב בריאות הנפש של האומה האמריקאית – מצב השירותים, נגישותם לאוכלוסיה...

1961 יצא ספר שכותרתו action for mental health של כלל הציבור האמריקאי. הטקסט שימש מצע לחקיקה היסטורית. 1963 – נחקק ביוזמת קנדי החוק לייסודם של מרכזים קהילתיים לבריאות הנפש. השלכה אדירה על התהלותם של שירותי בריאות הנפש והאוכלוסיה האמריקאית בכלל.

באותה שנה עצמה יצאו עוד שני ספרים מרעישים – צאז: the myth of mental illness, וארווין גופמן (אנתרופולוג):assylums – ספר שחשף את המרחש בבתי החולים הפסיכיאטריים (מותח ביקורת קשה). בית החולים נאנק תחת המקפה, מנסה להשתנות או להעלם.

1955 – הוכנסו לשימוש נרחב תרופות פסיכוטרופטיות (=פסיכאטריות) לבתי החולים הפסיכיאטריים בארה"ב. הן אפשרו לאנשים לשהות תקופות יותר ממושכות מחוץ לכותלי בית החולים, ואפשרו עשור מאוחר יותר לבתי החולים להיסגר. מאד משמעותי ביוון של יציאה מכותלי המוסד, עד כדי היווסדותה של מגמה (תנועה) של סגירתם של בתי חולים פסיכיאטריים – עניין שיש לו השלכות עד עצם היום הזה.