יום שלישי, 25 בדצמבר 2012

פסיכותרפיה - שיעור 10: ברית טיפולית



שיעור 10 – 25.12.2012

פרזנטציה.

מה מצאו במטא – אנליזה?
מתאם של 0.22 בין ברית טיפולית ותוצאות הטיפול (מסביר כ5% מהשונות). מחקרים אחרים אומרים שזה אולי 0.27. יש בעיה – זה מתאם, לא סיבתיות. ייתכן שהסיבתיות הפוכה, או שיש גורם שלישי. כל המחקרים מתייחסים לברית הטיפולית כממתן ולא כמתווך. זה מנבא תוצאות באיזשהוא שלב. במעבדה של יונתן בדקו את זה יותר לעומק – מדדו את הברית הטיפולית לפני הטיפול ולפני ואחרי כל פגישה. הם גילו דפוס מאד מעניין שלא נראה קודם – מצאו שבמהלך 7-8 פגישות ראשוניו יש ירידה בין פגישות ועליה בתוך הפגישה, כאשר בסה"כ יש עליה וכן יש התייצבות מסויימת בסוף.
יותר סביר להניח (ויש גם הוכחות לכך) שמי שמשתפר בטיפול הברית הטיפולית מתחזקת.
כן בדקו גישה במנבא, וגם דיאגנוזה, אבל לא מצאו שונות. אז אין מה לנבא אם אין שונות.

-אני ממש מרחפת, להשלים את כל השיעור-

עולה השאלה באיזה מדד להשתמש – מטפל? מטופל? מעריך חיצוני? נראה שהדרך הכי טובה להגיע למהימנות היא שימוש במעריך חיצוני (למטפל יש אגו, למטופל יש דיסוננס קוגניטיבי + רצון לרצות את המטפל). מצד שני עולה השאלה איך מעריך חיצוני יכול לחוש את הברית. זה יכול להיות לטובה, הריחוק הזה, אבל גם לרעה.

מחקר שמראה שמטופלים שקיבלו את מה שהם רצו (מבין טיפול דינאמי / תרופתי) הראו עליה בברית הטיפולית, את מה שהם לא רצו – לא היה שינוי (מעניין – יש רמה די גבוהה של ברית טיפולית באינטייק. מדובר בציפיה! יש כאן עניין של נבואה שמגשימה את עצמה). ואלו שקיבלו פלסבו – קיבלו ירידה.

כמעטט כל המחקרים נעשו מראים ששינוי בתסמינים מנבא את הברית ולא להפך, (יש גם את הכיוון ההפוך אבל זה מיעוט). 

ויסות עצמי - שיעור 10 - ADHD


שיעור 10 – 25.12.2012 – ADHD

תפקוד נוירופסיכולוגי בקרב אנשים עם ADHD

כנראה שכולנו שמענו דברים שנויים במחלוקת בקשר לADHD. אנחנו נדבר על סיקור של תפקודים נוירופסיכולוייים שבמרכזם עומדים תפקודים אקסקיוטיביים. ננסה למצוא את הפערים במחקר.
אנחנו יודעים על ADHD בעיקר בגילאי בית הספר, אבל ההנחה היא שזאת הפרעה שיוצרת חוסר תפקוד בתחומים מרכזיים בחיים – לימודים, עבודה ואף יחסים אנושיים. החנה היא שיש מאפיינים נויורולוגיים משותפים. לא ידוע מה הגורם לADHD – יש השערות רבות. נמצא קשר משפחתי, כנראה שיש גורם גנטי. יש מחקר שמראה שונויות מסויימות בפציינטים עם ADHD. יש קומורבידיות רבה עם הפרעות שונות – בעיות התנהגות, דיכאון, טיקים, חוסר שינה וקשיי למידה. יש ויכוח על הקשר בינהם.

3 סוגים של סימפטומים:
  1. inattentive – רואים שזאת הגדרה שמאד מכוונת לילדים (“לא מצליח להתרכז בבית ספר או במשחק").

ליאת אומרת שכל מי שמכיר את ההפרעה חושד שילדיו בגיל 3-4 הם היפראקטיביים. ככה ילדים מתנהגים! השאלה היא אם ההתנהגות הזאת מפריעה להם בתפקוד.
קשה לאבחן – מסתמכים על שאלונים למורים ולהורים שהם בד"כ מוטים, כי מדובר בילד קשה. (הרבה ילדים קשים מאובחנים עם ADHD למרות שאין להם). לכן משתמשים בשאלונים רק בדרך לברור את הילדים ואז מאבחנים בדרכים אחרות.

מודלים של ADHD:
כשהמחקר על ההפרעה התחיל הפוקוס היה על היפראקטיביות ואימפולסיביות. היום זה שונה ומסתכלים יותר על החלק של להיות לא קשובים, וזה יותר קשור לויסות עצמי – תפקודים אקסקיוטיביים שלא עובדים, משהו בקורטקס הפרה פרונטלי. כאן יש בעיה – אין הגדרה מוסכמת למהם תפקודים אקסקיוטיביים (חיפשו ומצאו 33 הגדרות שונות...).

...

מאד קשה לאבחן ילדים עם ADHD לפני גיל בית הספר. הסיבה היא שההתנהגות של ילדים עם ובלי ההפרעה מאד דומה. המאפיין שנמצא במבחין הוא הסחת דעת בקלות על ידי גירויים חיצוניים. יותר קל להבחין בחלק לש היפראקטיביות ואימפולסיביות – רואים מי הילדים הלא מתפקדים, שיוצאים לגמרי משליטה.את הinattentiveness יותר קשה לאבחן מהסיבה הזאת.

יש מאפיינים ספציפיים לילדים עם ADHDבגילאי הגן, אבל יש בעייתיותי עם רשימת הסימפטומים כי מדובר בסימפטומים שמאפיינים ילדים עם מגוון רחב מאד של הפרעות פסיכיאטריות. ביירון מציעה שהאבחנה היא תגובה לטיפול תרופתי. אבל זה משונה, כי נראה שלכולם זה עוזר (אנשים בלי ADHD משתמשים בריטלין לשיפור ריכוז [במתא"ם נגיד...]).
מחקרים על ילדים בגילאי 6-12
הגרעין הקשה של מחקר על ADHD. זו התקופה בה על הילד להיות בעל מספיק יכולת ויסות עצמי כדי לתפקד במסגרת בית ספרית. לא לכולם יש יכולת כזאת. לפני גיל 6-7 יכולות ויסות עצמית עדין אינן יציבות (והציפיות בהתאם).
זיידמן מצא מעל 100 מחקרים שמצאו הבדלים בתפקודים אקסקיוטיביים (לא רק אינהיביציה) בין ילדים עם ובלי ADHD. מצד שני, גדלי האפקט היו די קטנים. בנוסף, יש מחקרים שלא חזרו על הממצאים – מצאו שאין הבדל כזה או שיש הבדל רק בהיבטים ספציפיים של תפקודים אקסקיוטיביים.
מטלת סטרופ – מוצאים הבדלים.

כל המחקרים הנ"ל (כמעט, חוץ מזיידמן) נעשו רק על בנים

למידה באינטראקציה - שיעור 10


שיעור 10 – 25.12.2012

--סרטון של רמצ'נדרן בטד על נוירוני מראה.

עדין לא ברור לחלוטין מה ההבדל בין אדם ופרימטים. לרב החוקרים ברור שההבדל הוא בתחום הקוגניציה החברתית, משהו שהתרחש לאחרונה יחסית במהלך ההפתחות הפילוגנטית. אלו הדברים עליהם דיברנו שבוע שעבר. TOM, יכולת החיקוי וכו'. בתוך זה יש ויכוח בין חוקרים, אבל הרעיון הבסיסי מוסכם על כולם- יש התפחות בתחום הקוגניציה החברתית. כך מתאפשרות צורות חדשות של למידה תרבותית. כתוצאה מזה יש אבולוציה תרבותית – יצירה של דברים משותפים (איך צדים, למשל). זה גם מאפשר הוראה.
זו השרשרת של תומסלו. איפה רמצ'נדרן נכנס פה? כי הוא טועם שההבדל בנוירולוגי הוא בנוירוני המראה – בכמות שלהם או באופן השימוש שלהם. זו היפותזה שעדין אין לה בסיס מחקרי חזק, רמצ'נדרן חוקר אותה. לא חקרו את הנושא עדין על פרימטים אלא על קופים פחות מפותחים.
חילוקי הדעות ביחס לשרשרת של תומסלו הם ברובם בשלב הראשון – מה גרם להבדל בקוגניציה חברתית.

תומסלו – Ratchet effect: כלי עבודה שמחזיק את הבורג במקום באופן שמאפשר להדק אותו באמצעות הרבה תנועות קטנות (בלי צורך לעשות סיבוב של כל פעם). זה מה שתומסלו אומר! אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל כל פעם, אנחנו יכולים להתחיל מאיפה שעצרו לפנינו.

למידה בהקשר חברתי – תרבותי דורשת כישורים קוגנטיביים מסויימים:
  1. היכולת ליצור ולהחזיק מצב של אינטרסובייקטיביות
  2. Theory of mind – היכולת להבין שאנשים אחרת רואים את העולם ומייצגים אותו אחרת ממנו, מתפתחת עם הגיל.

שפה ככלי תרבותי המתווך ומשפיע על חשיבה ותפקוד קוגניבי-
דוגמא ממחקר של gentner שמראה איך תיוג של חפצים מסייע ל___. הנסיין אומר שיש שלושה חפצים והוא יחביא את המטבע באחד מהם ( החפצים שונים או שהגדלים שונים). הילד רואה איפה. אח"כ הוא אומר לילד לעצום עיניים ושהוא יחביא את החפץ בסדרה שונה של חפצים 'באותה צורה'. (למשל, אם הוא החביא באמצעי הוא יחביא שוב באמצעי). אח"כ הוא שואל את הילד איפה במטבע מוחבא בסדרה השניה (בה הוא עצם עיניים). וריאציות: שיום החפצים – אין תיוון מילולי, יש תיווך של מילות יחס (“החפץ הגדול"), יש תיוון של שיום החפץ (“עציץ", “בית" – במקרה זה הגדלים לא מתואמים בשתי הסדרות). הילדים לומדים חוקיות תמיד, השאלה היא המהירות והדיוק. תיוג החפצים משפר את הביצוע לעומת חוסר תיוג. כעבור 4-6 שבועות מזמינים את הילדים למעבדה ומבקשים מהם לעשות את המטלה שוב, ההבדל נשמר.
המסקנה: יש השפעה של שימוש בשפה על יכולת קוגניטיבית.

סיגלר ואליבלי מדברים על ניסוי שעשו על הולנדים לעומת אבוריג'נלים. בשפות אירופיאות יש שימוש בשפה יחסית (ימין, שמאל) ובאבוריג'ינית בשפה אבסולוטית (מזרח, מערב...). הניסוי הוא שמכניסים אדם לחדר בו יש פרה, אדם וחזרזיר. אח"כ הכניסו אותם לחדר אחר עם פנים לכיוון השני ונתנו להם לסדר מחדש, כמו מה שהם ראו. האבוריג'ינים סידרו שוב בהתאם לרוחות השמים, וההולנדים בהתאם לשמאל – ימין (תפיסה אגוצנטרית).

ההשלכות של התפיסה הויגוטצקיאנית על חינוך:
הערכה רטרוספקטיבית לעומת פרוספקטיבית – פויירשטיין מדבר על בעתיות בהערכה רטרוספקטיבית – מסתכלים על מה שאדם יודע היום כדי להסיק מזה על היכולת שלו. (פסיכומטרי, למשל). בעיה היא שיש כשל – אם רוצים לדעת למה האדם מסוגל לעשות בעתיד צריך לעשות את זה אחרת – כי כשמודדים רטרוספקטיבית יש הרבה נתוני סביבה ברקע. אם רוצים לבודד את נתוני הסביבה צריך לפתחת מבחנים פרוספקטיביים. הרעיון של פויירשטיין (והוא די כושל) הוא לעשות מבחן, לתרגל מיומניות, ולהיבחן שוב, ולבדוק את השינוי. בודקים את מידת השיפור. כך מאתרים ילדים עם המון פוטנציאל שכדאי להשקיע בהם המון משאבים.
מבחנים פרוספקטיביים יכולים לשמש לא רק לבדיקת יכולת אלא כאלמנט במבחנים של בחינת ידע.


מגדר וחברה - קולוניאליזם וגוף - שיעור 10



שיעור 10 – 24.12.2012

דפנה הירש, יופי תירוש ועוד.

קלוניאליזם
פוסט – קלוניאליזם – שני מובנים:
  • היסטורי – התקופה שאחרי הקולוניאליזם הקונקרטי, עם הנסיגה של הארצות האירופיאות מאפריקה והמזרח הרחוק. היום כמעט אין קולוניאיזם פיזי, בו לארץ אחת יש שליטה / בעלות על ארץ אחרת.
  • אקדמי – עוסק בהשלכות של הקולוניאליזם על הארצות שהקולוניאלים יצאו מהם. הדוגמא הכי חזקה היא אפריקה. סוציולוגים והיסטוריונים מתעניינים במה שקרה אחרי הנסיגה.
יש גם קולוניאליזם תרבותי, לא רק צבאי. הודו היא הדוגמא אולי הכי מובהקת, היו המון אנגלים שעברו לגור בהודו, גם כי האליטה האנגלית מאד שימנה את הסיפור הזה – הכינו אנשים כבר מהתיכון להיות הקולוניאליסטים הנאורים הבאים בהודו. כך יש מפגש בין התרובת האנגלית וההודית. אפשר לראות את זה בצורה חזקה בשימוש באנגלית במקומות מסויימים, באופן ההתנהלות של האוניהבסיטאו ובהשפעות ערכיות.
מדברים הרבה על סוגיית הניצול – של האוכלוסיה ושל המשאבים.
העברת הערכים מאד מתבטאת בנושא הדת – המרת הדת, הכיבוש הקולוניאלי הדתי. בעיקר באפריקה – המרה של קבוצות שלמות באוכלוסיה לנצרות. יש לזה השפעה אדירה על ההגירה (לארצות הכובשות). כל הסיפור של הרעלה באירופה הוא השלכות של המצב הקולוניאלי שמתיר מסיבות ליברליות הגירה ויוצר את סוגיית הדת ואת ההתלקחויות הדתיות בארצות האלה (למשל – תמר אלאור על הרעלות בצרפת).

יהודה שנהב עוסק בפוסטקלוניליזם. שאלה מעניינת היא האם החברה הישראלית היא פוסט קולוניאלית. השאלה נשאלת לגבי:
  • אתניות אחרת – רוסים, אתיופים
  • פלסטינאים בישראל
  • פלסטינאים בשטחים הכבושים.
מדברים על השפה – השיח החברתי כמנרמל את מצב הכיבוש, המצב של יחסי הכח (למשל: איך אומרים? יהודה ושמרון? השטחים הכבושים? השטחים המשוחררים?). שפה כתודעה. שפה כיוצרת שיח תרבותי.

פיתוח אחר (פאנון?) - היחס בין הכובש ונכבש. אחת השאלות שהוא בא לתת עליהן תשובה היא המשתפיות – מה קורה לנכבש, למה ההודי שם על השולחן שלו שלושה מגשים... כמו האנגלים.
יש גם שאלה גדולה מה קורה לכובש. יש את הניתוח של אדון-עבד (בתחילת המאמר על תיאוריות שונות של אימהות). הרבה התעסקות בתוצאות המוסריות. ניסיון להבין את התלות ההדדית בינהם. הכובש והנכבש, הקלוניאל והנתין, העבד והאדון הם יחידה אחת. השאלה המעניינת היא צורות המפגש, מה קורה בתוך מגדר וגם מעבר למגדר.


גוף -

מנאר חסן – הכבוד של הגברים טמון בגוך האישה.
תמר אלאור – הכבוד של הלאומיות בישראל, ושל החילוניות הלאומית בצרפת, טמון בגוף האישה.
החברה מגדירה את עצמה, ממשיכה את עצמה, מנהלת את עצמה ושומרת על הגבולות שלה דרך גוף האישה. כל האברים של האישה טובים למטרה זאת!
אצל תמר ראינו את הראש (והגוף בכלל) כיסוי הראש שדרכו (בעיקר אצל המוסלמים והיהודים, אצל הנוצרים אין, במקור כקונטרה ליהדות).

הגוף הפרטי הוא גוף ציבורי, רואים את זה חזק בשני נקודות בהן אין לנו שליטה על הגוף:
  • בלידה – ברית מילה
  • במוות "אני נורא רוצה שישימו אותי בכד, שיעמוד למישהו על המדף ולא ייתן לו מנוחה – אבל אני לא יכולה!"

מה שמעניין הוא איפה האג'נסי שלנו. למרות המודעות לשיטה, לשליטה של התרבות ושל הצרכנות למשחק של האופנה ושל הרזון יש מעט מאד נשים שויתרו על המשחק הזה. השאלה המעניינת היא השאלה של הדיסוננס, של המתחים של נשים מודעות בין האמונות שלהן לבין הרגשות, המחשבות וההתנהגות בפועל.

הגוף הוא תופעה היסטורית. פוקו עוסק בה. חלק מהבדיקה היא דרך ויזואליה. הייצוג של הגוף, המשמעות של הגוף, איך הוא מתגלגל מתקופה לתקופה. למשל – עבודות על מריה והתינוק, לא רק במשמעות המינית אלא גם במשמעות התרבותית. יש בזה משהו מרגיע – ייצוגים משתנים, פעם לא היה רזון.

בריאות ויופי היום נכרכים אחד בשני. זאת כריכה חדשה. ביוון לא היתה כריכה כזאת.

בכל המאמרים שלמדתנו הגוף הוא במרכז המאמר. הגוף מופיע אך הוא לא מושא למחקר. לעומת זאת, במאמרים של השיעור הזה (יופי, תמר) בו הגוף הוא שחקן ראשי. בכל מחקר על מגדר יש גוף, השאלה היא אם הוא מושא המחקר. סוציולוגיה של גוף היא לא סוציולוגיה של ג'נדר.

הידיעה היא בגוף, לא בתודעה.איך הילד לומד להיות אובד? דרך צפיה במשחקים / באוהדים, דרך בעיטה בכדור ספוג, דרך ניסיון להניף את הדגל הענק הזה... השאלות של למידה דרך הגוף מאד מעסיקות את הספרות היום.

ביהדות המסורתית יש הפרדה מוחלטת בין צרכי הגוף והידע. יש להיחם ביצר, להשתיק את הגוף כדי ללמוד. בעיקר את המיניוץ. המודרנה מציעה מודל אחר – הגוף איננו בהכרח משבש את הידע. ומשם הלאה – הגוף והנפש הולכים יחד. הדיכוטומיה גוף-נפש לא מחזיקה יותר.

שיעור הבא:
נעמי וולף ופוקו

יום שלישי, 18 בדצמבר 2012

פסיכותרפיה - תהליכים ותוצאות - שבוע 9: אפקט המטפל



שיעור 9 – 18.12.2012

המאמר של קים Kim and Wampold:
בודקים כמה השונות בין המטפלים מסבירה את השונות בתוצאות. (לעומת השונות בין גישות).
יחד עם קים כותב וומפלד, שעמדתו היא שמה שמשנה הן ציפיות המטפל והמטופל, אך לא הגישה. הוא עשה להטוטים סטטיסטיים – HLM- בד"כ משתמשים בזה במחקרי אורך כאשר יש נתונים שמקוננים (nested) אחד בשני. למשל, כאן יש כמה רמות: זמן בתוך המטופל, המטופל בתור המטפל, המטפל בתוך אתר והמטפל בתוך גישה (הגישה לא מקוננת בתוך האתר כי כל הגישות נמצאות בכל האתרים). הוא לא ניסה להתייחס למדד התחתון של זמן אלא פשוט התייחס לפרה / פוסט, ובמקום להתייחס להבדלים בין גישות הוא הכניס תחת הגישות גם את המטפלים, כדי לראות מהי השונות שתורמים המטפלים ומהי השונות (התוצאות) שתורמות הגישות. השאלה היא מה יותר חשוב – הגישה או המטפל (אולי יש מטפלים יותר ופחות יעילים, וזה פחות חשוב מהבדלי גישות? לא חייבת להיות סתירה, יכול להיות גם וגם).
תוצאות – גודל אפקט בין גישות הוא 0. ידענו את זה כבר! אנחנו יודעים מה התוצאות של TDCRP! הוא ידע לפני האנליזה שאין הבדלים בין הגישות! אבל הוא כן מצא גודל אפקט של המטפל. (יש לו אג'נדה – הוא טוען שיש אפקט, למעשה האפקט לא מתקרב למובהק אלא רק בGAS).
כמעט אין מחקר שבנוי לחקור את אפקט המטפל. למה? ראשית, בד"כ אין הקצאה רנדומלית למחקרים (מטופלים מתעקשים על מטפל ממין מסויים / מרקע דתי מסויים וכו'). לא מנסים לשלוט על זה כי זאת לא השאלה – מנסים לבדוק משהו אחר. (למשל – מטפלת יוצאת לחופשת לידה, מי שפנוי יקבל את המטופל).

אפקט מטפל – מוצאים בין 8-14%. המשמעות – יש הבדל בין מטפלים בשדה. אלקין מסבירה שכ-90% מהמטפלים משיגים בערך את אותן תוצאות. מה שמשפיע זה הקצוות – בעיקר מטפלים רעים, ופחות נפוץ – מטפלים סופר יעילים.

אלקין כתבה באותו חודש מאמר על אפקט המטפלים בTDCRP. היא מצאה שאין אפקט ובאופן מובהק. וומפלד הגיב לאלקין ואמר שאפשר לעשות משחקים סטטיסטיים כדי לקבל כל אפקט שרוצים. אלקין בדקה את השיפוע – המהירות של השינוי.

וומפלד הוא בחור מגניב! :)

לובורסקי – ההבדלים בין מטלפים יותר חשובים מההבדלים בין גישות.
מצד שני למברט אומר שגורמים משותפים הם שמשפיעים על טיפול יותר מהכל. איך למברט הגיע לזה? הוא קרא ספרות על פסיכותרפיה וזאת היתה המסקנה שלו (הוא כותב ממש באחוזים כמה כל גורם משפיע).

יונתן עשה כמה מחקרים כדי לבדוק אפשקטשל מטפלים. באחד המחקרים הוא מצא אפקט של טיפול מול פלסבו. מצאו אפקט של 8% אך הוא לא מובהק (אז אין לציין את זה בלי לומר שזה לא מובהק! יש חוקרים שעושים את זה). לא היה שום מתאם בין ציפיות והצלחת הטיפול בCBT.
ההשפעה של הטכניקה היא רק 10% בהשוואה לפלסבו (90%). לעומת זאת בOCD היה אפקט הרבה יותר גדול לטיפול, כי בהפרעה זאת כמעט אין אפקט פלסבו.

המאמר של לבורסקי – איך תפיסת העולם של החוקר משפיעה על המחקר. המסקנה העיקרית – כאשר לחוקר יש תפיסה חיובית לגבי שיטת טיפול מסויימת סיכוי טוב שיתקבלו תוצאות חיוביות. (היו מספר מדדים שלא היה מתאם גבוה בינהם, אבל השילוב בינהם מנבא כ-69% מהשונות בתוצאות מחקרים). לעומת זאת, לא נמצאו השפעות דומות על תפיסות שליליות.
רוזנטל – אפילו מנדל במחקרים המפורסמים שלו על אפונה וגנטיקה קיבל את התוצאות המושלמות 25%, 50%,25%. זה לא ממש הגיוני, וההסבר הוא הטיה בגלל אפקטים של החוקרים. (נורא מעניין לבדוק איך אנחנו יכולים לפרש כל סיטואציה בהתאם לסכמות שלנו). הטענה היא שככל שחוקר יותר מאמין בגישה שלו כך הוא ימצא שהגישה שלו יותר טובה, יחסית לגישות אחרות. [הערה: גם ללבורסקי יש את ההטיה שלו שמשפיעה על המחקר הזה!]. גם במטא-אנליזה יש הטיות כאלה.
ההצעה של לבורסקי: חוקרים מגישות שונות צריכים לכתוב ביחד את הצעת המחקר, המחקר והמאמר.
חוקרי כל העולם – התאגדו!

(מראה דוגמא למחקר כזה של סב"ט לעומת טיפול תרופתי לOCD, שנעשה יחד ע"י אחד ממתחי הטיפול התרופתי – כלורומשהו ואחת ממפתחות הCBT לOCD, ומצאו שCBT הרבה יותר טוב). 

ויסות עצמי - שיעור 9: אוטיזם

(בשיעור 8 היה סרט על ילד אוטיסטי בשם After Thomas).



שיעור 9 – 18.12.2012
אוטיזם

(חסר קצת)
אף אחד לא יודע בדיוק למה זה קורה אבל ההשערה הרווחת היא שבאיזשהוא שלב משהו בחומרה של המוח משתבש.
רודייר: (אמבריולוגית) בתקופה מאד מוקדמת בהריון קורה משהו. היא עשתה כל מיני אוטופסיות והיא אומרת שבשלב מוקדם של ההתפתחות העוברית יש פגימה של המח. היא מסיקה את זה מהתפקודים שנפגעים (?).
Conciatori: חושב משהו אחר לגמרי – שהפגימה היא מחוץ לרחם, בשנים הראשונות של החיים. הוא מסביר את זה באמצעות הפרעה אחרת בשם rett's syndrom. מדובר בילדים שנולדו לגמרי נורמליים ואחרי כמה חודשים הגדילה עוצרת והוא נהיה מפגר. יש בעיה בויסות ההתפתחות של המח. הוא חושב שבאוטיזם קורה משהו דומה. יש ממצאים שמראים שהמוחות שלנו שגם אחרי הלידה עד גיל 6 נולדים תאים חדשים במח (ולא רק נוצרים קשרים בין נוירונים). רבע מהילדים האוטיסטים מדווחים כתינוקות נורמליים, ורק אחרי כשנה וחצי מתחילים לראות סימפטומים אוטיסטיים.

(יש שאלה בנושא ההופעה המאוחרת של הפרעות. הרבה מחקרים בנושא הם רטרוספטיביים, וזה מאד בעייתי. רב ההורים סוברים שהילד שלהם נורמלי [באופן דומה, מחקרים על הומוסקסואליות, במבט לאחור מפרים דברים אחרת]. קשה להפריד בין הופעה מאוחרת וזיהוי מאוחר).

ישנן שתי תיאוריות גדולות על אוטיזם:
  • התיאוריה האמריקאית: אוטיזם כהפרעה ביכולת אקסקיוטיבית. זה אמור להסביר את ההתנהגות הרפטטיבית והרסטריקטיבית. אבל הפרעה אקסקיוטיבית אינה ייחודית לאוטיזם – היא מאפיינת הרבה הפרעות.
  • התיאוריה הבריטית: אוטיזם כחוסר יכולת לעשות מנטליזציה TOM. למשל, מצאו שילדים אוטיסטים לא מצליחים להיות מניפוליטיביים אבל הם כן יכולים לחבל בהתנהגות.
לאחד מ10 ילדים אוטיסטיים יש יכולת יוצאת דופן: ציור, חישובים, הרכבת פאזלים (האחרון הוא נפוף בקרב ילדים אוטיסטיים מסויימים).

Central Coherence – היכולת לעבד תבניות מתוך פרטים. אצל ילדים אוטסיטים נמצא שהן נוטים להתמקד הברטים ולא בגשטלט. יש להם week c.c – הם נוטים שלא לחפש את התמונה המלאה. זה יכול להסביר למה שמטלות שדורשות תשומת לב לפרטים אוטיסטיים יהיו טובים יותר. יתכן שאפשר להעמיד את כולם על הרצף הזה, בין תפיסת מכלול ותפיסת פרטים.

פרזנטציה

למידה באינטראקציה עם אחרים - שיעור 9


שיעור 9 – 18.12.2012

עבודת סיום – חלק ראשון (סמסטר א') יותר לסכם, חלק שני (סמסטר ב') תיקונים על החלק הראשון + התייחסות לנושא שנבחר.
הגשה של עבודה הסמסטר – ביום האחרון של חופשת הסמסטר.
פירוט ציונים בסילבוס.

מייקל טומסלו – פסיכולוג אבולוציוני, מזוהה עם מדעי הקוגניציה. חולל מהפכה בתחום הזה. כותרת הספר הכי מוכר שלו היא the cultural origins of human cognition, 1999. הוא מנסה לברר את המקורות לקוגניציה אנושית, והוא טוען שהמקורות הם תרבותיים בבסיסם. מאד מתאים לגישה של ויגוטסקי.
רקע לסרט: יש דמיון גנטי גדול בין בני אדם ופרימטים. החידה: עד לפני שני מיליון שנה (זמן קצרצר במונחים אבולוציוניים) לא היה הבדל בין התפקוד הקוגניטיבי של בני אדם וקופי על. מאיפה מגיע ההבדל? התשובה של טומסלו: אבולוציה תרבותית (להבדיל מאבולוציה ביולוגית). 3 ממדים של התשובה (דברים שיש לנו ואין לקופים).
  1. אבולוציה ביולוגית: אנחנו מגיעים עם מוכנות לקליטת מידע חברתי (גם ויגוטסקי מדבר על זה). הוא מנסה לבדוק מה אין לקופים ולנו יש. התשובות – TOM, אינטרסוסייקטיביות, היכולת לשתף פעולה. איך חוקרים? השוואה בין קופי על ובני אדם, חקר התפתחות של בני האדם הקדומים. --> בזה נתמקד היום.
  2. התפתחות היסטוריה אנושית – תרבותית: העברה של ידע, כלים, נורמות, שפה וכו' שעוברים מדוד ודור ומתפתחים מדור לדור – עוברים בצורה משופרת. איך חוקרים? פסיכולוגיה השוואית ואנתרופולוגיה וחקר התפתחות כלים אנושיים. טומסלו לא מתעסק בזה.
  3. Ontogenesis – התפתחות במהלך חיים של אדם, אוסף חוויות אישיות מעצבות. פסיכולוגיה התפתחותית. ככל שתכונה מופיעה מוקדם יותר יש לנו יותר ביטחון שזה מולד.


---סרט the human ape חכם מקוף -
הנושאים בהם משווים בסרט בין בני אדן לקופי על:
  • זיהוי עצמי (הניסוי עם המראה)
  • זיהוי אחרים (הניסוי עם הקולות והתמונות)
  • בניית כלים (קן הטרמיטים)
  • אמפטיה (הילד שנפל לתוך הכלוב)
  • למידת חיקוי (ניסוי הקופסא)
  • זיכרון עבודה (הם קוראים לזה זיכרון לטווח קצר) --> איך הם העלו את ההשערות לבניית הניסוי
  • שפה
  • שיתוף פעולה (הניסוי עם קרש המזון ועם המזון מוסתר מתחת לאוכל) --> שיפנזים מבינים דברים רק מנקודת מבט אנוכית. הם משתפים פעולה רק אם יצא להם מזה משהו.

תכונה
קוף
אדם
זיהוי עצמי
1
1
זיהוי אחרים
1
1
בניית כלים
1 (רק אם אתם מתרשמים מדרכים מורכבות לצוד טרמיטים)
1 (חלליות וזה)
למידת חיקוי
1
1 (בצורה מדוייקת יותר, גם אם אין בזה היגיון)
זיכרון עבודה
1 (יותר טובים!)
1 (חצי כח)
שפה
0 (יש תקשורת כלשהיא)
1 (שפה מורכבת)
שיתוף פעולה
1 רק עם תגמול
1 הטענה: גם ללא תגמול






יום שלישי, 11 בדצמבר 2012

פסיכותרפיה - תהליכים ותוצאות - שיעור 8: TDCRP


שיעור 8 – 11.12.2012

פרזנטציה של טל. יונתן מדבר עליה -
  • כמה נקודות שפספסתי.
  • אין התייחסות למנגנון
  • איך מודדים NOT – יש אלגוריתם, מי שסטוה מקו הניבוי נחשב NOT.
TDCRP

אלקין קצת הגזימה עם כמות הקבוצות – היא היתה יכולה להסתפק בITT ואלה שסיימו את הטיפול.
(...)
למברט אומר שטכניקה לא משנה אבל למעשה הוא מדבר על קבוצה של טכניקות, יש בזה משהו פרדוקסלי.

המחקר הוא המחקר הראשון בו באמת ניסו לבדוק יעילות של שני טיפולים ויעילות של תרופות בהשוואה לקבוצת ביקורת בסדר גודל כזה. מחקר כזה הוא מאד מאד יקר – בערך 10,000$ למטופל (מטפלים, מעריכים חיוצוניים, מדריכים לכולם, מעריכים חיצוניים נוספים, הסעות למטופלים), סדר גודל של מיליוני דולרים.

שאלת המחקר:
  • השוואה בין יעילות של טיפולים שונים בדיכאון (שני סוגי פסיכותרפיה וטיפול תרופתי, קבוצת ביקורת של פלסבו).
  • אחת השאלות החשובות לפני שעושים מחקר היא איך נפרש כל סוג תוצאות שנקבל.

קבוצות המחקר:
  • אין פלסבו לא תרופתי.
  • אין רשימת המתנה – האם צריך קבוצה כזאת? הטענה של החוקרים היא שלא צריך, כי כבר הוכח שפלסבו יעיל יותר מרשימת המתנה. כן, צריך כי יתכן שמחקר בו על אנשים להסכים מראש לאופציה של טיפול תרופתי וגם לאופציה של טיפול שיחתי. מושך סוג מסויים של אנשים. כנ"ל לגבי האפשרות של טיפול בחינם – יתכן שזה מושך אנשים מרקע סוציו-אקונומי מסויים או מהשכלה מסויימת (לא ברור איזה). [יתכן שהיו משתתפים חכמים – שלא רצו פלסבו, ואז החליטו שהם ישתתפו, ואם יוקצו לקבוצת טיפול תרופתי יחכו כמה שבועות וימשיכו רק אם יראו תופעות לוואי, ולכן כדאי להשתמש בפלסבו אקטיבי].

ניתוח תוצאות:
בעיקרון, כשיש אינטראקציה מדברים עליה לפני שמדברים על האפקט העיקרי, החשיבות שלה מכריעה. במחקר הזה היתה יעילות שונה לטיפולים השונים באתרים השונים, אבל לא ממש שמו על זה דגש במאמר. זה מאד חשוב! יש כאן שונות, וצריך לבדוק ממה היא נובעת. אי אפשר להסתכל על תוצאות כאלה ולומר שהכל אותו דבר!

המטופלים:
החוקרים האלה המציאו מושג ששלט ב-20 השנה מאז – מדגם זהב efficacy in research, וזה אכן מגביר את תוקף המחקר. במסגרת זה הוציאו מטופלים עם הפרעות ביפולאריות, סכיזופרניה, התמכרויות (קצת הגזימו – הוציאו על כל שימוש בחומרים), הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, בעיות רפואיות מכל סוג (נשמע קצת מוגזם), הפרעות פאניקה (הרציונל לא ממש ברור).


תוצאות:
בתקציר אמרו שהתרופות היו הכי יעילות, אח"כ IPT, אח"כ CBT ואז פלסבו. לא ממש ברור איך הם הגיעו לזה מתוך התוצאות! זה ממש לא היה כך בכל תתי הקבוצות.
--> כשקוראים גרפים תמיד צריך לשים לב לציר y, לפעמים משחקים איתו כדי שהאפקט יראה גדול יותר.
בהמשך עשו המון מחקרים שהראו שחלק מהמנגנון של שני הטיפולים השיחתיים הפעילים משותפים. גם פוסט הוק מצאו שאנשים שקיבלו IPT לא הגיבו טוב אם היתה להם הפרעת אישיות נמנעת.

סיכום:
המאמר צוטט יותר מ2,000 פעמים, כתבו כ-100 מאמרים על אנליזות פוסט הוק (לרב) של המדגם (אם כך ברור שחלק מהתוצאות לא נכונות, במיוחד אם משתמשים בp=0.1). לפי דעתו, יש להשתמש בתוצואצת המדגם אך גם לשכפל.

למידה באינטראקציה - שיעור 8 (ויגוטסקי)


שיעור 8 – 11.12.2012

פיגום – המהלכים שהמבוגר / הסביבה נותנים לילד שמאפשרים לו להתפתח בZOPD. פיגומים יכולים להיות גם בתוך טקסטבוק או מטלה שמבוגרים מעצבים עבוד ילד.

מרכיבים מגדירים של פיגום:
  • אינטרסובייקטיביות – משהו שנוצר כשלאנשים יש מטרה משותפת והם מדברים על אותו דבר. זה לא אומר שהם חושבים אותו דבר.
  • אבחנה מתמדת
  • התאמת העזרה
  • דעיכה לרקע – התמיכה צריכה להעלם בהדרגה, ככל שהתלמיד מצליח לעבוד יותר בצורה עצמאית – תמיכה למישהו שלא זקוק לה לא רק שאינה מועילה אלא יכולה דווקא להזיק.
המסקנה מההגדרה הזאת היא שתוכנות ממוחשבות שמשווקות כפיגום הן לא פיגום, כי הן מתוכנתות מראש ואף אחד מהמרכיבים לא קיים. (יש תוכנות יותר מתקדמות בפיתוח היום שממלאות את המאפיינים יותר). הפיגומים צריכים להיות מאד מינימליים. המודל הזה בנוי על מודלים התפתחותיים שנבנו סביב צפיה באמהות וילדים לומדים.

כלים מוחשיים (טכניים) / כלים פסיכלוגיים:
יש קשר בין כלים מוחשיים (למשל – מפתח, אבסקוס) לבין כלים פסיכולוגיים (למשל שפה):
  • כלים טכניים מהסביבה עוברים אינטגרציה לתוך המחשבה – הם מעצבי חשיבה (למשל, בדוגמא במאמר עם האבסקוס, או תיאוריות שטוענות שהמדיה משנה את הדרך בה אנחנו מתקשרים וחושבים: הטענה היא שהמהפכה התעשייתית והמצאת הדפוס שינתה את הדרך בה אנחנו חושבים (קודם היה לימוד דרך שוליה) – חשיבה לינארית, כי התקשרות תקשורת חד כיוונית, לא יודעים מי המנענים, צריך להיות מאד אקספליציטי --> השפעה על חשיבות של לוגיקה --> המדיה שינתה את זה! הרבה פחות לינארי, אינטראקטיביות, חשיבה מבוזרת, לינקים... הטענה היא שזה ישנה את החשיבה שלנו [למשל, ניל פוסטמן]).
  • כלים טכניים מייעלים את הפעילות הקוגניטיבית – זה שיש לנו מחשבון חוסך לנו משאבים, אותם אפשר להפנות למשהו אחר.

גבי סלומון – Distributed Cognition:
האמירה היא שאי אפשר לומר שהאינטלגנציה ממוקמת בראשו של האדם. האינטלגנציה נמצאת בשילוב בין המח של האדם והכלים בהם הוא יודע לעשות שימוש (עפרון, מחשב, טלפון, ספריה, אינטראקציה עם אחרים). ההשלכה היא שאינטלגנציה צריך למדוד לא בבידוד, אלא בשילוב עם כלים. חייבים לחקור קוגניציה בתוך הקשר ובשילוב הכלים שעושים בהם שימוש ביומיום.

שיעור הבא נראה סרט על ההבדל בין תפקודים קוגניטבייים אצל פרימטים ואנשים.

אין קריאה.

יום שני, 10 בדצמבר 2012

מגדר וחברה - שיעור 8: אימהות


שיעור 8 – 10.12.2012

מאמרים לשיעור הזה – על קופסאות האוכל היפניות והמאמר של זוזו ברונר.

על בחינת הבית.

אימהות
תמר מקריאה מכתב ממשהי שעברה טיפולי פוריות, ילדה, ומצטערת על זה, ואומרת שהיא מרגישה קורבן של חברה שמדרבנת אותה לייצר ילדים שיהפכו לחיילים, במחיר של בריאותה והחופש שלה. למה זה מתקשר? ניצה ברקוביץ', סימון דה בבואר, המאמר משיעור שעבר על לאומיות ומגדר, משהו שמדבר על זה שחק וטכנולוגיה קשורים בהגמוניה גברית, הדיבור שהיה פעם על כך שטכנולוגית פוריות תשחרר נשים, אדריאן ריץ' שמדברת על הצורך לפרק את מוסד האימהות כדי שתהיה חוויה של אישה ולא של יולדת.

מדברים על ההבניה החברתית של להיות אמא, ועל זה שתמר בחרה לא להיות אמא והיא לא מצטערת על זה, וכמה קשה לחברה עם זה. וגם על האם יש מקום לבחירה להיות אמא כשיש כזאת הבניה חברתית מסיבית. היא אומרת שבחירה והבניה לא בהכרח סותרים.

יש נקודה מאד מעניינים של הסוכנים החברתיים של המדינה (טיפת חלב, אחיות, מורים) הם בעצם סוכני פריון.

דוגמא נוספת – העולות מאתיופיה שמכריחים אותן לקבל זריקות נגד הריון שיש להן תופעת לוואי קשות כדי לצמצם הילודה שלהן. חיבור בין לאומיות-גזעניות-מגדר. (היא מקריאה את הטוקבקטים המזעזעים).

...

אימהות כמסר פסיכולוגי:
  • אמא טובה – ילד טוב (טקסט פרוידיאני) שמיתרגמת לתכניות התערבות, בעיקר באוכלוסיות מרקע סוציו-אקונומי חלש (מתוך הנחה חזקה שבשכבות חזקות יותר האימהות טובות).
  • מקריאה מכתב של אם שהשתתפה בתכנית התערבות שכזאת (שהמסר המרכזי שלה הוא לא להרביץ לילדים) ומספרת שהפסיקה עם האלימות – הפסיקה לתת מכות רצח לילדים וצועקת פחות.
  • קישור לספטמבר 11 – היתה המון התלהמות נגד החברה האיסלאמית, וחלק גדול מהאשמה היתה נגד האימהות שמגדלות פרחי-מחבלים. יש טקסט של פסיכולוג מאד ידוע שמסביר למה האימהות האיסלאמיות אחראיות להפצצה בספטמבר 11.
  • המסר הוא הכח של הטקסטים המערביים היום האופן אוניברסלי (הרבצה היתה חלק מהסוציאליזציה בהמון חברות, חשיבה מערבית מעודדת לעצור את זה).

ראינו 3 דוגמאות – על סובייקטיביות אימהית שחשופה להבניה חברתית לאומנית, על החיבור בין האימהות לגזע, ואיך השיח של האימהות משפיע עלינו כל הזמן.

בשיעור הבא נראה ניסיון לנתק בין להיות אמא, אשה ואדם. (כרגע המושגים אשה ואמא מאד כרוכים זה בזה).

קריאה לשיעור הבא:
המאמרים של שילוני ודלילה אמיר- נקרא אבל לא נדבר עליהם בכיתה.
בשיעור הבא – מדינה, לאומיות וגוף האישה (שיעור 10-11), היא מציעה לקרוא את:
  • דפנה הירש – סיכום של תיאוריות על גוף
  • חסן מנאר
  • יהודה שנהב וחנן חבר על קולוניאליזם – יועלה צילום חדש למודל.

מגדר וחברה - שבוע 8: על בחינת הבית



בחינת בית -- מגדר וחברה 2012

תמר רפופורט

המשימה: כתיבת חיבור שעניינו "קריאה מחדש" (חשיבה, פרשנות מחדש) של הביוגרפיה המגדרית שאתן מתבקשות לכתוב. לכתוב את הביוגרפיה מנקודת ראות מגדרית. להפגיש בין החיים שלנו והתיאוריות שלמדנו – לנסות להבין את החיים בראי התיאוריות. נקודת המוצא: הביוגרפיה היא הנתונים, ואותם יש לנתח באמצעות החומר הביבליוגרפי. הביוגרפיה תצורף כנספח (ואז היא לא בדיוק חלק מ-5 העמודים) או תשולב בגוף הטקסט (עדיף). הקריאה מחדש תעשה על בסיס החומר שלמדנו בשיעור והדיונים שהתנהלו בכיתה.
ההנחה היא שבמשך הקורס למדת חומר שמאפשר לך להסתכל מחדש (או להעמיק את הידע שכבר ישנו) על נושאים שהספרות הפמיניסטית מתעניינת בהם (כמו, לדוגמא, אימהות). הציפייה היא שהחומר שלמדת בקורס עוזר לך להבין מזווית אחרת וביתר עומק את הביוגרפיה המגדרית שלך כפי שאת\ה מבין\ה אותה. הציפייה היא שהבנה זו תבוא לידי ביטוי במבחן.

לא! תתקבל בחינה שאין בה התייחסות לכל הפריטים באנגלית. מבחינת הפריטים בעברית יש להתייחס ל-80% מהם. החומר של השיעור האחרון מבוטל (מדובר בשיעור 7). בחירת הפריטים תעשה בהתאם לרלוונטיות של החיבור, ולא! בהתאם לאורך הפריט, או למורכבות הטעון שלו. ניתן להשתמש ברעיונות שהועלו בשיעור הקשורים ישירות בנושא, ובחומרים שלמדתם בשעורים אחרים, בתנאי שתציינו מראה מקום מדויק!
הערה חשובה – אם יש פריטים שאינם רלוונטיים לביוגרפיה שלך, יש להתייחס גם אליהם ולהסביר מדוע הם לא רלוונטיים.

מועד הגשה

* עליכם לשלוח את החיבור המודפס (כתב יד לא יתקבל) ב26.02.2013 לדואר האלקטרוני שלי: mstamarr@mscc.huji.ac.il. השאירו עותק אחד במחשב שלכם.

ארגון החיבור: את החיבור ניתן לארגן במספר אופנים:
* דוגמא 1 * להתייחס לכל הביוגרפיה כאל מקשה אחת: לזהות קו אחד, תמה אחת, שמארגנת אותה ולנתח אותה באמצעות כל הספרות שלמדנו.
* דוגמא 2 * לזהות בביוגרפיה מספר תמות עיקריות ולנתח אותן באמצעות כל הספרות שלמדנו. אפשר לחלק את הביוגרפיה לפרקים בכל מיני דרכים. כרונלוגית זה הכי קל, אבל עדיף לפי נושאים. אפשר גם לכתוב על אירוע מסויים – בתנאי שכל הביביוגרפיה קשורה אליו.
* דוגמא 3 * לראיין את עצמך, או בני משפחתך, או שאחרים יראיינו אותך, ולנתח בהתאם לדוגמא 1 או שתיים.
הוראות הכתיבה

* יש לציין בגוף העבודה במקום המתאים את המקור\ות הביבליוגרפים המדויקים (שם המחבר\ת, שנה ואם מובא ציטוט את מספר עמוד) עליהם אתם מסתמכים.
2. אורך: החיבור לא! יעלה על 5 עמודים מודפסים ברווח וחצי, גודל אותיות 12 times new roman -- לא לשכוח להשאיר שוליים!. אפשר פחות.
3. סגנון כתיבה: את התשובה אפשר לכתוב בכל צורה שעולה על דעתכם: דו-שיח, סיפור, תסריט, הצגת תיאטרון, סרט, תשובה "קונבנציונלית", או כל שיטה אחרת. הציון ניתן על הבנה, לא על סגנון כתיבה.

ג. מה ייחשב לתשובה טובה:

* שימוש "אינטליגנטי" בחומר שמצביע על הבנה לעומק של מה שקראתם ומה שנלמד בשיעורים (קרי, שימוש מדויק במושגים, הבחנה בין עיקר וטפל, נימוק ענייני ומשכנע, וכו'),

* כתיבה בהירה ושוטפת, יכולת לנסח תשובה רציפה בעלת סדר הגיוני פנימי.

* יכולת ביקורת והעלאת טיעונים מקוריים.

  • ניתוח סוציולוגי – חברתי, לא פסיכולוגי.

הערות שוליים – לא חשוב איך רושמים – אם זה מהביביולגרפיה של הקורס לא צריך ממש ביביוגרפיה, אלא שם, שנה ואם זה ציטוט אז גם מספרי עמודים.

מה היא רוצה לראות? שהבנו את הנקודה המרכזית של כל מאמר (ואם יש כמה מאמרים שאומרים את אותו דבר, אז להכניס את כולם בסוגריים).

היא מציעה לנו לרשום את התמות בחיינו, ואז להתאים את הרעיונות מהמארים אליהם, עד שנצליח להתאים את הכמות הנדרשת.

בהצלחה ובעניין!