שיעור
5 – תפיסה
חזותית והפרעותיה,
חלק
שני
היום
היום היום:
- אגנוזיה אסוציאטיבית – הגדרות ודוגמאות
- אגנוזיה אינטרגרטיבית (תת סוג של אגונוזיה אסוציאטיבית – קושי לקשר בין פרטים למכלול [לפעמים תוך יכולת לזהות את שתיהן בנפרד])
- סיכום אגנוזיות אסוציאטיביות ואפרציטיביות
- ספציפיות קטגורית במערכת התפיסה:
- אגנוזיה לחי/ דומן
- פרוסופוגנוזיה
- עוד משהו
אגנוזיה
אסוציאטיבית
לא
מצליחים לזהות אובייקטים. צריך
לוודא שלא מדובר בבעיה בשיום – לא מצליחים
להצביע על האובייקט לא רק בשם אלא בעוד
צורות.
חולים
דמנטיים שוכחים את משמעות המושגים,
ולעומת זאת באגנוזיה חשוב
לבדוק שזה לא המצב אלא בחושים אחרים אפשר
לזהות (למשל – לא יכולים
להצביע על המפתחות, אבל
אם שמים להם מפתח ביד הם ידעו מה זה).
יחסית
לחולים עם אגנוזיה אפרציטיבית - יודעים
לזהות התאמות בין צורות ומעתיקים באופן
הרבה יותר טוב.
נראה
סרטון של חולה ישראלי – ונראה שזה לא שחור
לבן – לפעמים מזווויות מסויימות הוא כן
יכול לזהות. גם נראה שהבעיה
היא בעיקר תפיסתית – כל שאר המערכות
פועלות היטב. בד"כ
יש שיפור גדול לאחר זמן (מספר
שנים). גם כאן, הרבה
יורת קל לזהות חפצים תלת מימדיים (מידע
על עומק, טקסטורה...)
מאשר תמונות, במוחד
בשחור לבן, ועוד יותר
בציורי קו.
נשאלת
השאלה אם התפיסה של חולים עם אגנוזיה
אוסציאטיבית נורמלית. בעבר
סברו שכן, כי יכולת ההעקה
שלהם נראתה תקינה וכן יכולת ההתאמה בין
צורות. אבל מסתבר שגם אם
ההעתקה טובה, היא משונה –
יש שימת לב לפרטים קטנים ברמה שמעלה חשד
האם הם מבינים מה הם מעתיקים (סרטון).
בנוסף, לפעמים
לוקח להם שעות להעתיק ציורים, ונורא
חשוב להם לדייק.
השאלה
היא האם הבעיה היא במערכת התפיסה או במעבר
ממערכת התפיסה למערכת הסמנטית, ויש
עדויות לכאן ולכאן.
עוד
עדויות להפרעה בתפיסה:
- דוגמא של חולה שהתבקש להשוות בין שתי ציורים זהים, ובגלל שקו לא היה מחובר עד הסוף, או כי היה לכלוך על אחד הציורים, אמר שזה לא אותו ציור.
- העובדה שלחולים אלו יותר קל לזהות חפצי אמיתיים מתמונות
- חולים אלו מתקשים לזהות ציורים לא אפשריים יחסית לציורים אפשריים.
- לא מצליחים לזהות צורות בתצוגה מהירה
- ...
- חלק מהם מתקשים לזהות חפצים מזוויות לא רגילות. למה הם מתקשים?
- חוסר יכולת לבנות את הייצוג התלת מימדי מנקודת המבט של האובייקט (מה שמאפשר, למשל, לקחת ייצוג של סולם, לסובב אותו בראש, ולדמיין תנאי תאורה שונים).
- חוסר יכולת "חילוץ" תווים חזותיים מאפיינים – בעיה בעדינות התפיסה, בזיהוי פרטים עדינים, פחות בולטים.
כדי
לחקור את זה עשו מחקר בשנות ה80, ובו
חפצים מזוויות לא שגרתיות (עיוות
מבט – לא מנקודת המבט הקלאסית ממנה רגילים
לראות את החפץ), וקבוצה
שניה של חפצים – מהם נעדר התו שמאפיין
אותם (בתמונה – השאלה היא
אם יצליחו לזהות שתהמונה התחתונה היא כף
וזו שמעליה – מזלג). גילו
שלנבדקו הביקורת היתה הצלחה גדולה ולא
היה הרבה הבדל בין שתי הקבוצות, ולגבי
2 החולים עם האגנוזיה
שנבדקו, היו תוצאות הפוכות
--> מורכבות (המסר
העיקרי של הקורס הזה).
--> האם
התוצאות האלה מוחקות את ההבחנה בין אגנוזיה
אפרציטיבית ואסוציאטיבית? כנראה
שהתפיסות האלה הם על איזה רצף (הקבלה
– פעם היתה הפרדה בין אוטיזם ותסמונת
אספרגר, והיום מדובר על
רצף).
תת
סוג של אנוזיה אסוציאטיבית – אגנוזיה
אינטגרטיבית. חולים שנתפסים
מאד לפרטים ומתקשים מאד להרכיב את המכלול.
נראה שתי חולים עם תופעות
שונות.
המקרה
המפורסם ביותר בספרות - HJA. בעקבות
שבץ כתוצאה מניתוח רגיל סבל מנזק נרחב
במערכת הראיה – פרוסופוגנוזיה חמורה,
חוסר התמצאות במרחב, אלקסיה
(=איבוד יכולת הקריאה),
הפסיק להכיר חפצים והפך לעיוור
צבעים. בדיקות ראיה הראו
חדות ראיה תקינה. (איבד
ראיה בשדה ראיה עליון, אבל
את זה תיקן בעזרת הזזת הראש, והיה
אפשר לראות את העניין רק בתנאי מעבדה).
כושר
העתקה מצויין – לא איבד את המקום כשהרים
את העט מהדף (כמו אצל
סומולטגנוזיה) – אגנוזיה
אסוציאטיבית קלאסית. מצד
שני, ציור מאד איטי ודקדקני,
ודרך הציור העידה שאינו מזהה
את מה שהוא מצייר. מצד שני,
מהזיכרון הוא מצייר נהדר –
ואפשר לראות שיכולת הציור, הידע
הסמנטי והזיכרון שלו לאובייקטים לא נפגעו
שלושתם (הוא מתאר גם בדיוק
מהו כל חלק בציור).
נראה,
אם כן, שיש לו
אנוזיה אסוציאטיבית, אם
כן – למה קראים לזה אגנוזיה אינטגרטיבית?ֿ
התנהגותו
מעידה על קושי בהקבצת פרטים למכלול (למשל
– פרוסופוגנוזיה, תפיסת
פרצופים היא בד"כ
כמכלול).
כנראה
שהוא יכול לקודד מידע גלובלי – הוא מבחין
טוב יותר בין חפצים אמיתיים ומדומים על
בסיס צלליות (בניגוד לרב
האנשים) – למשל בתמונה יש
קנגרו שמחוברת אליו רגל אנושית, שזה,
כידוע, לא דבר
אמיתי בעולם.
אותיות
נבון – בתנאים קלאסיים עונים הרבה יותר
מהר על האות הגלובאלית מאר האות הלוקאלית,
ואם הן לא זהות – האות הגלובלית
מפריע לזיהוי האות הלוקאלית. גם
HJA עונה הרבה יותר מהר
לצורה הגלובאלית (כלומר,
יש לו מרכיבים גלובאליים
בתפיסה). לעשות את האינטגרציה
בין הלוקאלי לגלובאלי, כלומר
לומר "יש כאן ב גדולה
שמורכבת מאלפים קטנים" הרבה
יותר קשה לו מאשר לנבדקי ביקורת.
אגנוזיה
אינטגרטיבית – מקרה SE
פגיעות
מוחיות מאד מפוזרות (כמו
אצל HJA ) ולכן לא נפתיע
שנראה פגיעות שונות. מאש
מאש מתקשה לראות את המכלול, עד
כדי הכחשת קיומו.
עוד
קושי מודגם בצרות שאצל רב האנשים יוצרות
אלוזיה של צורה לבנה במרכזם – הוא לא רואה
את זה. נוסף לכך- שרשרת
– הוא רואה הרבה עיגולים קטנים, משהו
כזה.
באותיות
נבון הוא (בניגוד לנבדק
הקודם) לא מוכן בכלל להודות
בכך שיש אות גלובאלית.
האם
הבעיה היא שהוא לא מזהה את הגירוי הגלובלי,
או שהוא מזהה אבל זה לא מגיע
למודעות? מסתבר שהוא אמנם
לא מוכן להודות שיש אות גלובאלית, אבל
כשהוא מתבקש לזהות אות לוקאלית רואים
בדיוק את התופעה הרגילה – אות לוקאלית
שלא תמאימה לגלובאלית יוצתרת הפרעה
שמתבטאת בזמן תגובה ארוך יותר לעומת המצב
התואם. כלומר, יש
כנראה תפיסה ועיבוד כלשהם, אך
הם לא מגיעים למודעות.
ניסוי
פריימינג – הנבדק מגיב על תמונה האם היא
חי או דומם. בניסוי מטרים
וידאו שהוא לא מזהה אף אחד מציורי הקו
ששימשו לפריימינג.
מצאו
שבדיוק כמו אצל אנשים רגילים יש אפקט
פריימינג של ציורי הקו (כלומר
– כשהקטגוריה תואמת זמן התגובה קצר יותר
--> עדות נוספת לכך שיש
תפיסה ללא מודעות). הסבר
חלופי הוא שהוא לא מזהה את כל הציור קו,
אלא חלק אחד – למשל, אוזן,
זנב, וזה יוצר
את הפריימינג. כדי לוודא
האם זה ההסבר חתכו את החיות ועשו איתן
אפקט פריימינג, אבל (בדיוק
כמו אצל נבדקים בריאים) לא
היה אפקט פריימינג לחלקי ציור קו.
כלומר,
הבעיה היא לא בזיהוי של מכלול,
אינטגרציה, אבל
איפשהוא בדרך להגעת האינפורמציה הזאת
למודעות.
הדברים
האלה דינמיים – וכמו אצל חולי אגנוזיות
אחרים, תופעות אקוטיות לא
שורדות לאורך זמן.
ספציפיות
קטגורית במערכת התפיסה
אם
נראה פגיעה בתקוד ממש ספיציפי, נוכל
להסיק שיש אזור ספציפי מח שאחראי לתפקוד
זה. יש אזורים כאלה שזוהו,
למשל – LOC, PPA, FFA.
אגנוזיות
ספציפיות:
- אגנוזיה למילים – מבינים שפה, אך לא יכולים לקרוא (יכולים להזות אובייקטים אחרים במבחן)
- אגנוזיות ספציפיות לחי / דומם. (בד"כ לחי). יש אגנוזיה הפוכה, אבל יש גם מקרים של אנשים עם יותר אגנוזיה לחפצים מאשר זיהוי בע"ח (אחרת אפשר לחשוב שיותר קשה לזהות בעלי חיים). הסבר – אזור הבע"ח נוטה יותר להיפגע, הסבר אלטרנטיבי – גם למערכת המוטורית יש קטגוריות לחפצים יומיומיים, ולכן אם המערכת התפיסתית פגועה ומתקשה לזהות המערכת המוטורית באה לעזרתה.
- פרוסופוגנוזיה – מחולקת לפרוסופוגנוזיה (פ"פ) נרכשת [אנשים שנולדו כך, ואין נזק נראה לעין בסריקת מח] והתפתחותית. בתוך פ"פ יש תופעה שנקראת תסמונת קאפגראס – מזהים אבל חושבים שמדובר במתחזה. היום סבורים שמדובר בבעיה בקשר בין מערכת הזיהוי למערכת הלימבית. (הסבר זה מחליף הסברים פסיכואנליטיים קלאסיים). נדבר על זיהוי ללא מודעות – האם ייתכן בפ"פ נרכשת יש זיהוי אך לא מודעות.
פרוסופוגנוזיה
-
הפוסיפורם
פייס אריה FFA נחשב האזור
שאחראי לזיהוי פרצופים, ויש
עדויות על פגיעה באותו אזור בפ"פ
נרכשת. יש עדויות (רק
בפ"פ נרכשת!) שיש
זיהוי של הפרצופים, שלא
מגיע למודעות. יש גל p300
שמופיע בזמן של זיהוי אובייקט
לפני ההגעה למודעות. מציגים
לחולים סדרה של פרצופים מוכרים או לא
מוכרים, והם לוחצים כשהפרצוף
מוכר. הם לא מודעים לכך
שהם מזהים דבר, אבל הם
נוטים יותר ללחוץ כאשר הפנים מוכרות,
וגם מופיע הp300. אפקט
זה נמצא גם במוליכות עורית.
מבחנים
התנהגותיים- נראה פרצוף
ושם, ובדומה למטלת הסטרופ
צריך להגיב רק לשם ולא לתמונה – האם מדובר
בפוליטיקאי או בשחקן. אם
אין שום זיהוי נצפה לזמן תגובה זהה בתנאי
התואם והלא תואם, אבל אצל
חולי פ"פ נרכשת רואים
שבתנאי הלא תואם שמן התגובה קצר יותר ויש
יותר טעויות, כלומר – יש
זיהוי מסויים ללא מודעות.
פרוסופוגנוזיה
מולדת -
נלמד
דרך דוגמא של חולת פ"פ
בשם KW. סטודנטית מארצות
הברית. בהזדמנות זו גם
טעימה ממבחנים נוירופסיכולוגיים.
ציונים
תקינים במבחני ראיה.
Boston naming
test – זיהוי ציורי קו שונים.
משתמשים במבחנים נוירופסיכולוגיים
למטרות שונות. (לשים לב –
יש במבחן שפותח בארה"ב
אספרגוס, בניו זילנד לא
מזהים כי הירק הזה הרבה פחות נפוץ שם).
60/60.
cooper test
– מחלקים חפצים ובודקים זיהוי.
גם כאן היא מצליחה בטווח
הנורמלי.
--> שללנו
בעיה בסיסית בזיהוי אובייקטים.
Cambridge face
memory test -מבחם לזיהוי פ"פ.
לומדים לזהות כמה פרצופים.
אח"כ צריך
לזהות – מאותה זווית, מזווית
קצת שונה, עם מיסוך.
המבחן מורכב מחזרות רבות.
כאן רואים שהיא מצליחה הרבה
מתחת לטווח הרגיל.
Word face
memory test – מבחן שמשמש לא רק
לפ"פ אלא גם לעוד דברים.
מציגים 50 מילים
שונות, לומדים, מציגים
זוג מילים, ושואלים מה ראו
קודם. אח"כ
עושים אותו דבר בדיוק עם פרצופים.
סוף
השיעור חסר
