יום שני, 28 בנובמבר 2011

פסיכולוגיה ופולטיקה - שיעור 5


שיעור 5

נדבר על סיטואציות פוליטיות שהיה בהם חלק לאנשי בריאות הנפש.
דיברנו על מרכיבי תפקיד של מטפלים בעלי נטיות פסיכואנליטיות.
דיברנו על המונח "מדינה טיפולית" שמרמז על הזווית הפנורמית של הנושא (?).
נפרט סכמה שמתארת את הפונקציות ברמת המקרו, הרמה הפנורמית, שאנשי בריאות הנפש ממלאים.

מושג חדש-
אפידמולוגיה- ענף ברפואה שעוסק בספירת גולגלות (או, בשפה מיליטנטית יותר – ספירת קרקפות). אפידמיה היא מגיפה, והכוונה במושג היא מניית מחלות וחלוקתן עפ"י מאפיינים שונים, ותפוצתן בחברה. בבריאות הנפש הכוונה היא לכך שתעשיית הפסיכולוגיה עוסקת בfabrication של מקרים. זה מונח מפוקפק – ממשיל לפס ייצור שכל תכליתו היא לייצר מקרים – cases. לא כל מי שמתוייג כבעל לקות נפשית כזאת או אחרת מקבל על עצמו את "על התורה" של הלקות הנפשית. [כמו האדם בבי"ח פסיכיאטרי שהצהיא שמקומו לא שם] - “סרבנות תיוג" היא תופעה נפוצה. הספרות עוסקת בכפיית אשפוז על אדם וממעיטה לחקור, אולי משום הקשיים "סרבנות תיוג".
אם נמשיך את המשל התעשייתי, נדבר על תפוקתה של המערכת.
התפוקה -
previlence – מספר המקרים הכולל שנמנים באוכלוסיה מסויימת,
incidence – מספר המקרים החדשים שמצטרפים בפרק זמן נתון (למשל, שנה).
צמד נוסף הוא הצמד treated & untreated cases.
נציב נתונים לגבי גודלה של המדינה הטיפולית (שאזרחיה הם הפציינטים). נצביע על תהליכי גדילה במספרם של בעלי המקצועות – היה זינוק דרסטי במחצית השניה של המאה העשרים.
השאלה של איתור המקרים היא שאלה קרדינלית, אך אנו עומדים בפני תעלומות באשר לשאלה מיהם האנשים שראוי לאבחן גם אם אינן מתייצבים בתחנות אליהן הם אמורים להגיע בחיפוש אחרי עזרה נפשית.
הגישה המנחה – הגישה ההבניינתית, הקונטקסטואלית מציבה את השאלה באור בעייתי, כי אפשר לומר שהחולה הוא בעיני המתבונן. ההסכמה בין שופטים היא נמוכה. הDSM הוא מעין מכבש שמנסה ליישר את ההדורים וליצור שפה בינלאומית.

שני ממצאים כלליים:
  1. התפרסם בארה"ב דו"ח שסקר את אחוזי הפטור של אנשים שהגיעו ללשכת גיוס, מטעמים נפשיים, והשונות היתה עצומה – 20%-60%.
  2. מחקר שבוצע בשנות ה-60 ע"י סוציולוג שריכז את נתוני המחקר שלו בספר בשם the midtown Manhatten study. (אותו סוציולוג חקר את העיירה גייל מטעם קולומביה). המחקר היה אמור לתת מענה לנושא של untreatd cases. הם בחרו חלק מסויים של מנהטן ובנו סקאלה שהייתה אמורה להעריך את בריאות הנפש של התושבים. השורה התחתונה של המחקר הצביעה על העובדה ש75% מתושבי הרובע סובלים מהפרעה נפשית בינונית וחמורה יותר (נבדקו כ-5000 אנשים). וזה לעומת 10 אחוז בלבד שפנו לתחנה לבריאות הנפש.

המגזרים שניתן להתבונן בהם במסגרת פנורמית קשורים לתפקידי בריאות הנפש בכל מערכת מוסדית-
מערכת ראשונה היא מערכת החינוך – כל מערכת שעוסקת בקידומן של אנשים צעירים לדרגות התפתחות גבוהה יותר – סוציאליזציה.
המערכת השניה היא מוסדות שעוסקות במעגל החיים (מזיקנה ועד מוות?), בכולם נמצא נציגים של בריאות הנפש.
המגזר הבא נקרא סטיה חברתית – מוסדות רפואה, שיקום, משטרה, בתי סוהר.
מגזר אחרון – עבודה, תעסוקה.

--> אנחנו רואים התרחבות של גבולות מהדינה הטיפולית לקראת סופה של המאה העשרים.


מרכיבי התפקיד -
בשיעור שעבר דיברנו על דמות בעלת קווים אוראקולרית, מצצינית, סמכותיים/ סמכותנים (הקרנה שמקנה להם כח ויוצרת בקרב קהל הניצודים תחושת אמון ונכונות להתמסרות – זה נכון לגבי כל המקצועות החופשיים), saintliness (ייחודי יותר לבעלי נטיות פסיכואנליטיות)*.

*משל ליחסי ההעברה – בכפר גלילי חי אדם שנכנסו לתוכו לגיון של שדים (התפיסה הדמונולוגית רווחה לאורך מאות שנים) והם חדרו לתוכו והוא נהג בשיגעון. גירשו אותו מהכפר והוא גר בבית הקברות. שמו היה לגיון. בהגיע ישוע שנחשב גם למרפא הוא התבקש לרפא את האדם, וכך עשה, באמצעות כך שגרם לכך שעדר חזירים דהר ליד אותו אדם והשדים זינקו מתוכו אל החזירים, החזירים נתקפו באמוק והחלו לדהור אל עבר ימת גינוסר, קפצו לתוכו, טבעו ואיתם נעלמו השדים. כל מיני כותבים משתמשים במשל הזה כשהם מדברים על העברה. המטפל הוא בן דמותם של החזירים (זה לא מקרה).

עוד רשימה של מאפייני תפקיד שכתבו אח ואחות בשם ברגינסקי בשנות ה-70, בספר מרתק בשם mainstream psychology. הם מונים כמה מרכיבי תפקיד שמשרתים את הפונקציות שממלאים אנשי המקצוע:
  • moraliser – למרות עיקרון הנייטרליות, יש אלמנט של הקניית ערכים. כל מי שמנסה להשפיע על התנהגותו של הזולת מצוי בתוך מערכת ערכים.
  • Medeator – פרגמטיסט, מעביר אינפורמציה ללקוח. מספק נתונים כדי שהלקוח יוכל לקבל החלטות. לאורך לימודינו כולנו מתפטמים בהרבה מאד אינפורמציה ויכולים להעביר לזולת מידע שליקטנו כדי שהוא יעשה בו שימוש.
  • Healer- מאז שהטקסט נכתב המילה קיבלה משמעות מעט אחרת. בגדול, אנשים שמטרתם להקל על סבל הבריות ולבהיא אותם לרמת תפקוד גבוהה יותר.
  • הפסיכולוג כטכנאי – הפסיכולוג ההתנהגותי הוא במובן מסויים טכנאי.
  • הפסיכולוג כמדען.

הפונקציות שאנשי בריאות הנפש ממלאים -
  • שימור הסטטוס קוו החברתי (מקור הביטוי סטטוס קוו – המצב ששרר לפני המלחמה. השימוש במונח קיבל תאוצה בשנות השישים, ורמז לממסד). חיזוקה של הקונפורמיות החברתית, לגרום לאנשים ללכת בתלם.
  • שמן על גלגלי החברה הקפיטליסטית – תפקידי פסיכולוגים בייעוץ ארוגני, פיתוח ארגוני, הכוונה תעסוקתית...
  • פיקוח חברתי – עיוק במצבים של סטייה חברתית ומנגנונים שמופקדים על אכיפת החק.
  • שיפור איכות החיים – self help books – ספרות שמוקצה מחמת מיאוס בעינהם של אנשי המקצוע, “pop psychology” - ענף עצום. לא מיועד לאנשים שלוקים במשהו, בהכרח. בארה"ב בסיקסטיז צצו מתודות שאמורות לשפר את איכות החיים של אנשים (ולא לרפא אותם). המציאו את המונחים "מימוש עצמי", growth, גשטלט, התנועה למימוש הפוטנציאל האנושי, מרתונים... כל זה קיבל את הכותרת the third force (כשהשתיים הראשונים הם הביהביוריזם והפסיכואנליזה).

ב-1966 הוענקו 4,500 דוקטורטים בפסיכולוגיה קלינית. ב-1980 הוענקו 19,000 דוקטורטים בפסיכולוגיה קלינית. זינוק.

ג'רום פרנק ­ persuasion & healing – דן בהיכן מוצאים אנשי בריאות הנפש את עבודתם. הטענה – הביקוש אמור ליצור את ההיצע, אבל לפעמים יש תוחשה לא נוחה, אומר פרנק בציניות מסויימת, שההיצע יותר את הביקוש.
מכל מקום, ב-1975 היה איש מקצוע אחד על כל 10,000 תושבים. כעבור 20 שנה 2.5 אנשי מקצוע על כל 10,000 אנשים. אם מרחיבים את ההגדרה של בעל מקצוע מקבלים 1 על כל 250 תושבים. (מביא נתונים נוספים. היה גידול משמעותי).
עמרם קורא לזה "ייסודה של פסיכוקרטיה".

--

מכאן נמשיך למחרוזת של סיטואציות רוויות פוליטית שלאנשי בריאות הנפש היה בהם יד ורגל.
אנחנו נעבור עליהן לפי רצף של זמן. זה אינו זמן אבסטרקטי – הזמן מסמן את אקלים הדעות שבהן התרחש האירוע.

דיברנו על כמה סיטואציות, אני משמיטה אותן, מי שרוצה סיכום מלא מוזמן לפנות אלי.