מחשבת החינוך - שיעור 2 - מושג החינוך

שיעור2 – מושג החינוך

פילוסופיה מנסה להתמודד עם בנאליות (שגירות) של מושגים, לפרק את המובן מאליו.

מושג החינוך -

הטענה – המילה חינוך במובנה הבנאלי לא אומרת דבר. אם רוצים להבין חינוך צריך להתייחס למורכבות האידיאולוגית. המורכבות – כל דבר שעושים בחינוך הוא אידיאולוגי (שיטות הערכה, עיצוב כיתה...)

ננסה לברר את המושג בכמה דרכים:

1 בירור אטימולוגי –

• חינוך – הכנסת דבר לשימוש (חנוכת בית). במקרה שלנו – הכנסת ילד לשימוש חברתי.
• Education – לקוח מהמילה הלטינית אדוקציה – הסקה של דבר מדבר (אינדוקציה, דדוקציה) , הוצאה מהכח אל הפועל. הנחה: קיים פוטנציאל. תפקיד החינוך – להוציא אל הפועל את מה שקיים ממילא.
• אפשר לראות מתח בין המושגים באנגלית ועברית בקשר לכיוון החינוך – מהחוץ פנימה (צריך להכניס את הילד למסגרת, אחרת מי יודע מה יצא ממנו. כמו התפיסה הנוצרית לפיה הילד נושא על גבו את החטא הקדום, ויש לטהרו ע"י הכפפתו אל החוק שהוא חיצוני לו) או מהפנים חוצה (כמו משל הבלוט – אפשר רק לאפשר, אבל רק אלון יצמח מהבלוט, עץ לימון לעולם לא יצא משם). זהו מתח מכונן בתפיסה החינוכית.
• ביוונית – פדגוג – הוא העבד שמוליך את הילד את בית הספר, הולכה, הובלה (פד=רגל, כמו: פדל).
• בערבית – תרביה – גידול.

2 אסוציאציות -

אפשר לראות מורכבות מאד גדולה באסוציאציות:

יש דברים חיוביים, כאלה שמופיעים בשתי הופעות – חיובי ושלילי, שהם למעשה שני צדדים של אותו מטבע (למשל – נוקשות/נורמות וכללים, סדר/ניוון חשיבה, ניוון חשיבה-שטיפת מח / סוציאליזציה) בבסיס הצמדים האלה עומדות כמה דיכוטומיות:

• פנים – חוץ
• פרט – חברה
• דיכוי – שחרור
• חיובי – שלילי
• קיבעון – תנועה
• רגש – שכל (רציו – אמוציו)
• טבע – תרבות

החשיבות של ההעמודות היא שהמחנך צריך לבחור מאי הוא פועל.

3 בירור אנליטי

הכוונה: בירור המושג דרך מושגים שקרובים לו ורחוקים ממנו, כלומר: בירור דרך מה שהמושג הינו ומה שהמושג אינו.

פיטרס: חינוך הוא תהליך שינוי כולל ומכוון של בני אדם לקראת מטרה הנתפסת כראויה.

ננתח את ההגדרה:

פיטרס מתייחס למילה חינוך כתהליך, לעומת התגלות (תופעה דתית, התערבות של הלא טבעי בטבעי – מגיעה יש מאין, פתאומית).

כולל – לעומת פרטיקולרי (קורס פסיכומטרי, או מכון כושר אינם חינוך, כי זה לא הוליסטי).

מכוון לעומת אקראי, (כלומר, זהו תהליך שמחייב אדם חיצוני, ואינו קורה יש מאין --> אבל ניתן להסביר את הכח המכוון ככח פנימי, זו לא דעתו של פיטרס).

בני אדם – לעומת אילוף, שקשור לבעלי חיים. לפי רוסו, מה שמבדיל את האדם מבעלי חיים הוא הרצון החופשי, שמתווך בין האדם ליצר, ולכן הוא אחראי למעשיו, לעומת החיה.

לקראת מטרה הנתפסת כראויה – (יש מי שתופס את החינוך עצמו כמטרת החינוך) אקט נורמטיבי, מכוון אל הראוי, אל הטוב – מכוון לשפר, לתקן ולא להפך (במובן זה גם החינוך הנאצי היה חינוך במובן שהמחנך חשב שהוא מחנך לטוב).

אנחנו רואים כאן שחינוך הוא יישות, משהו חי, שהמורה מגדיר, לא במה שהוא אומר, אלא שמה שהוא עושה בשטח.

טעויות נפוצות או: מה חינוך איננו?

בלבול מושגים בין חינוך לאימון, כי חינוך הוא הוליסטי (קורס פסיכומטרי ואימון כושר אינם חינוך, אך המורה שלהם יכול להיות מחנך).

חינוך איננו אינדוקטרינציה (=הטמעה של תורה סמכותית באופן סמכותני, מתבסס על מניעת מקורות מרובים, מניעת ביקורת, כריזמה של הדמות המטמיעה – סחיפה דרך רטוריקה, דרך עוקפת שכל), ועם זאת היסוד האינדוקטריני הוא אימננטי לחינוך, וניסיון להיפטר ממנו, כמו אצל ס.יזהר הוא לשפוך את התינוק יחד עם המים.

חינוך איננו תרפיה - השיח החינוכי רווי בשיח תרפויטי, יש כניסה של שיח פסיכולוגיסטי למערכת החינוך, משום שחינוך איננו מניח מצב ראשוני של מחלה.

חינוך איננו שירות – שיח קפיטליסטי – צרכני, הורים באים בעמדה של "הלקוח תמיד צודק", מערכת יחסים בין מורה לתלמיד לא יכולה להיות מבוססת על לוגיקה וצרכנות, כי אז משהו כולך לאיבוד.

חינוך איננו תהליך אינסופי של הערכה ומדידה- הערכה ומדידה הפכו לאחרונה מאמצעי למטרה.

משימה: יש לבחור שני פרגמנטים – אחד שמסכימים איתו ואחד שמתנגדים לו, מאתרים בכל אחד את הדיכוטומיה שמפעילה אותה, ומה אהבתי / לא אהבתי בה. (סגנון של שאלה במבחן, היא תהיה מורכבת יותר).

אהבתי – אפלטון:

"העיקר בחינוך הוא ההדרכה הנכונה, המשתדלת למלא את נפש הילד המשחק אהבה ככל האפשר לאותו דבר, שבו הוא צריך להיות מושלם בתור אדם מבוגר".

דיכוטומיה – פנים החוצה, כי הופכים את הילד למה שהוא, ולא למה שאיננו.

מה אהבתי - הילד המשחק, האסוציאציה היא שלא מפריעים לו במשחק (או בכל דבר אחר בו הוא עוסק מתוך הנאה וסקרנות טבעית), אלא משתלבים בו ומתוך כך מכוונים אותו. אהבתי גם שהכיוון הוא למלא את הנפש אהבה, ללבות אותו לעסוק במה שיש לו פוטנציאל להיות מושלם מתוך תשוקה, ולא כופים עליו דברים מבחוץ.

בניתוח צריך להגדיר את הנחות היסוד, לנתח אותן ולתקוף על בסיס ההנחות שלנו.

תורת המבחנים - שיעור 2

שיעור 2

המשך חזרה על סטטיסטיקה.

הערות על המצגת:

מקדם המתאם מאד מושפע מהשונות. אם השונות קטנה, מקדם המתאם יהיה אפסי, ולאו דוקא כי אין קשר בין הנתונים. למשל – מעבדה באוניברסיטה שבוחנת קשר בין גיל לאלטרואיזם, והנבדקים רובם ככולם הם משנה א', כלומר בין 22-26. גם אם יש קשר כזה, אנחנו נקבל מקדם מתאם קרוב לאפס.

דוגמא נוספת: קשר בין ציון פסיכומטרי לממוצע תואר ראשון בקרב תלמידי משפטים. במבט על הפיזור, נראה שאין קשר, אבל כשמסתכלים על התמונה הגדולה (קשר בין ציוני פסיכומטרי לממוצע תואר ראשון בקרב תלמידי כל האוניברסיטה) רואים שיש קשר.

למצב בו השונות מוגבלת ופוגעת ביכולת לדעת מה הקשר בין המשתנים קוראים בתורת המבחנים קיצוץ תחום.

יש הליך סטטיסטי מורכב שמתמודד עם התופעה של קיצוץ תחום ומאפשר בכל זאת לראות את השונות.

מכפ"ל – ציון פסיכומטרי.

מצגת שניה:

הערות על המצגת:

85 – זה ציון טוב?

פסטינגר – השוואה חברתית. אנחנו לא נמדדים ביחס לעצמנו, אלא ביחס לסביבה. הציונים שלנו הם יחסיים לציונים של אחרים ולא עומדים בפני עצמנו.

יש שתי דרכים לפירוש מבחן:

1 נורמה

2 קריטריון.

נורמה – למשל, מבחן מיצ"ב, רוצים להשוות בין ילדי בכיתה, בין בתי ספר. מקבלים מדד שהוא יחסית אובייקטיבי – וזה יכול לעזור לתקשורת בין היועצת, למחנכת, למנהלת למשל. יכול לעזור גם לשים מקצועות שונים על סלם אחיד (הצלחה במתמטיקה לעומת הצלחה באנגלית).

• הערה למבחן: רשימות עם אותיות קטנות – לא צריך לשנן ולדקלם אלא להבין את העקרונות המנחים.

בניית נורמה:

הגדרת טווח טעות – יש טרייד אוף עם כמות הנבדקים ולכן גם המחיר והמאמץ.

גם כשמתעניינים בסטטיסטי אחד תמיד מסתכלים קודם על ההתפלגות כולה, כי זה חשוב כדי לעלות, למשל, על טעויות בדגימה.

הנורמה שנוצרת מדגימה משמשת להשוואה של כל מיני פרטים מהאוכלוסיה, גם כאלה שאינם מהדגימה. בניית נורמה היא יקרה ולכן עושים את זה מעט. לפעמים משתמשים בנורמה שנאספה בזמן או מקום רחוק, ואז יש בעיות התאמה.

דיווח ציוני מבחן:

אחוזונים

אחוזונים = מאונים = פרצנטילות. מה אחוז הנבחנים שקיבלו פחות ממני?

דוגמא – מבחן שהציונים בו נעים מאפס עד שלושים.

ציון גלם – מספר התשובות הנכונות בבחינה.

שכיחות – מספר האנשים שקיבלו את הציון.

חישוב – הוספת חצי מהאנשים בקטגוריה שלי היא אומדן למקום שלי בתוך הקטגוריה.

יתרון – קל להבנה. הנבחן, אמא של הילד, סבתא של מי שקיבל 700 בפסיכומטרי, כולם מבינים את המשמעות.

חסרון – זו טרנספורמציה לא לינארית, ומאבדים את המשמעות.

בהתפלגות נורמלית רגילה רב הציונים נמצאים באמצע. בין ציון 52-53 יש הרבה מאד אנשים (שיפור גדול באחוזונים, אשליה של שיפו ביכולת), אך בין 10-11 יש מעט (שיפור קטן באחוזונים, למרות שמבחינת יכולת יכול להיות שזה מאד משמעותי). לכן שיפור של נקודה מקבל משמעות אחרת באזורים אחרחים בהתפלגות.

(את הנ"ל כדאי לזכור, יש להם נטיה לשאול על זה...)

ציוני תקן –

דרך מקבילה (מבחינת השימוש, לא המאפיינים) לאחוזונים:

בכמה ציוני תקן הציון שלי גבוה / נמוך מהממוצע?

כל התפלגות נורמלית אפשר להמיר להתפלגות נורמלית סטנדרטית (ממוצע - 0, ס"ת – 1).

טרנספורמציה לינארית על ציוני גלם (למשל – הוספת פקטור) אינה משפיעה על ציוני התקן.

יתרונות של ציוני תקן – סטנדרטיזציה, נותן את התחושה (המטעה, לעיתים) שאפשר להשוות בין נתונים שונים (ובכל זאת, אי אפשר להשוות ציון תקן של פסיכומטרי לציון במבחן בחשבון בכיתה ג'). כל עליה בציון הגלם תשתקף בעליה פרופורצינלית בציום התקן (אין boost של ציונים באזור האמצע, כמו במאונים).

חסרונות – לא מונח אינטואטיבי, קשה להעביר כך מידע לציבור שאינו מתמצא במושגים האלו.

ציוני תקן מנורמילים – מאפשר להעביר לאחוזונים (רק במקרה בו ההתפלגות המקורית היא נורמלית).

סילום - “תרגום" של ציונים מסולם לסולם (דרך ציון תקן, לאו דווקא התפלגות נורמלית).

את הסילום אפשר לעשות רק כשמדברים על אותו עולם תוכן. הוא ממיר מספרים, אך לא משמעות (שוב, הדוגמא של הפסיכומטרי והמבחן מכיתה ג', נוכל לעשות סילום עם מבחן פסיכומטרי אמריקאי וישראלי, בתנאים מסויימים).

יש רשימה של סולמות מהם כן אפשר לעבור אחד לשני באמצעות סילום.

חזרה לפירוש ציונים (עברנו על1 השוואה לנורמה)

2 השוואה לתקן-

התקן לא נקבע באופן סטטיסטי 'קשה', אלא יותר לפי שיקול הדעת, התרשמות, של המומחים בתחום. נקבע לפני ביצוע המבחן.

למשל – מבחן תיאוריה, מבחני הסמכה, חלוקה להקבצות.

קביעת נורמה -

שיפוט הולסטי – פאנל מומחים, למשל – מבחני מפמ"ר, יתאספו כמה מורים בכירים ומפקחים ויחליטו מה נחשב כל ציון.

שיפוט לפי נתונים אמפיריים – למשל- נותנים את המבחן לרופאים מומחים ומחליטים שעובר זה עד ציון תקן מתחת לממוצע, או – נותנים את המבחן לסטודנטים שנה שישית ולרופאים מומחים, ומחליטים שציון עובר הוא איפשהוא באמצע.

שיפוט לפי ביצוע נדרש בפריט – שיטת אנגוף, עוברים לפי פריט וקובעים n רמות יכולת לפי כל פריט (פריט = שאלה בבחינה) מדובר בשאלות פתוחות. יחליטו, למשל, ש0-7 זה גרוע, 8-15 בינוני, ו-16-20 מצוין. הניקוד בפריט מסויים יכול להתקזז עם ניקוד בפריט אחר. המומיחים גם מעריכים כמה פריטים צריכים להיות נכונים כדי שהבחינה תהיה טובה. (דוגמא של הערכות מומחים במצגת).

שיטות תגובה וציינון במבחנים רבי ברירה:

מבחנים אמריקאיים – אחת המגבלות הוא שהן לא מבחינות בין שום ידע לידע חלקי (למשל – מי שהתלבט בין שתי תשובות ובחר בסוף בתשובה השגויה מבין השתיים).

שיטות ציינון:

1. ציינון דיכוטומי – נכון / לא נכון.

• NR – number right – תוחלת ניחוש, תחת היעדר ידע, תלויה במספר התשובות האפשריות.
• תיקון עבור ניחוש – GC מקבלים קנס על כל תשובה שגויה, כך שתוחלת הציון תחת היעדר ידע (ניחוש) היא 0. (חשוב, למשל, במבחני הסמכה לרפואה). במקרה כזה עדיף להשאיר תשובה ריקה אם לא יודעים.
• תיקון עבור השמטה – תוחלת מקבילה לציינון הרגיל. גישה חיובית יותר – פרס עבור השמטה (כל הכבוד לך שאתה מודה שאתה לא יודע :) ).

(התיקונים עבור השמטה / ניחוש רלוונטיים, למשל, בקרב ילדים – לבנים יש יותר נטיה לנחש, בנות לא עושות זאת, אפילו אם אומרים להן שאין להן מה להפסיד, או במבחנים מאד קשים, בהם הרבה אנשים מנחשים בהרבה שאלות, ורוצים שהמבחן יהיה פחות עניין של מזל, בגדול יש עם זה הרבה בעיות וזה מתאים במקרים מאד נקודתיים).

• שקלול לפי מידת האטרקטיביות – הכוונה לתת יותר נקודות לתשובה שבחרו בה רב האנשים.
  2. שיטות להתמודדות עם ידע חלקי -
• שיטת האלמינציה, לפסול את התשובות שהנבחן יודע שאינן נכונות.
• בחירת תת קבוצה – שיטה מקבילה – בדיוק הפוך מהאלימינציה – הנבחן מתבקש לסמן את כל מה שאפשרי בעיניו.
• שקלול הסתברות – אפשר לפלג 100% לתשובות השונות.
• דירוג וודאות – הנבחן מתבקש לסמן תשובה אחת ולדרג עד כמה הוא בטוח בה
• דירוג מלא של אפשרויות - לדרג לפי הסדר את כל התשובות
• answer until correct – קשור למבחנים ממוחשבים, יותר שיטה חינוכית.

(אני חושבת שזה מוסיף למבחן מרכיב של משחק אסטרטגיה / מבחן אישיות “עד כמה אתה פרפקציוניסט?”, “עד כמה אתה לחוץ?”, “עד כמה אתה אוהב להסתכן?”, “עד כמה אתה בעל נטיות אובדניות?”).

ענת בן סימון בחנה את המבחנים האלה בדוקטורט שלה וגילתה שהם לא מאד יעילים.

כיול -

הגדרה - הליך שמשמש להשוואה בין שני ציונים שהתקבלו באמצעות שני כלים שונים המשמשים למדידה של אותה תכונה. למשל – השוואה בין מתאם לGRE בקבלה לתואר שני בפסיכולוגיה. צריך לקחת בחשבון גם את המקום היחסי שלו במבחן וגם הבדלים ברמה בין תלמידי פסיכולוגיה בארה"ב ובארץ.

(סילום – משמש להשוואה בין ציונים שהתקבלו באותו כלי (ורוצים מספרים שונים). - כיול הוא מהותי יותר מסילום).

הבגרות היא מבחן שלא מכיילים אותו.

- לא נכנסנו לשיטות כיול