יצירות מופת - שיעור 1 - האודיסיאה, שיר 6

יצירות מופת בספרות עולם

שיעור 1 – האודיסאה (שיר 6)

הומרוס – 750-850 לפני הספירה. משורר אגדי למחצה שמסמל את הפעילות של משוררים המומחים בהעברת שירה שבעל פה. הומרוס היה עיוור, ואולי עובדה זו קשורה לעובדה שהשירה הועברה אך ורק בעל פה.

ראשי פרקים -

1. מיקום השיר השישי ביצירה (יסביר למה הוא בחר בשיר זה)
2. המימד האלוהי
3. האווירה המסתורית העוטפת את הפיאקים
4. המתח שבין התיאור הריאליסטי לכאורה של הנערות המכבסות את הבגדים, משחקות ומתרחצות לבין רובד סמוי שמהודהד ממיתוסים אחרים
5. האמביוולנטיות של הנרטיב
6. התפקיד של אתנה (מלעיל) בתור אלה המשגיחה באופן אישי על גורלו של אודיסס
7. היחס בין האפוס (-סוגה ספרותית של האודיסאה, והומרוס בכלל (?). פירוש – שירת גיבורים) להיסטוריה.

1 מיקום השיר השישי ביצירה

החלוקה של האודיסאה לשירים היא חלוקה מאוחרת, והיא באה מיוזמה של אנשי אלכסנדריה במטרה לשמר את המורשת הקלאסית. החלוקה היא באוםן כמעט אריתמטי, כדי להקל את הגישה, ל-24 חלקים כנגד 24 האותיות של האלפבית היווני (ביוונית, כמו בעברית, אותיות משמשות לספירה).

השיר מתרחש במשך יממה שלמה – יש זריחה ושקיעה.

4 שירים ראשונים מוקדשים לסיפור חיפושי תלמכוס אחרי אביו הנעדר.

אח"כ היצירה עוברת להתמקד באודיסס, שבתחילת השיר החמישי נמצא לכוד באי של הנימפה קליפסו, שם היא מחזיקה אותו במשך שבע שנים, והוא נענה לבקשתה להיות המאהב שלה. בסוף השיר החמישי רואים כיצד קליפסו נענית לבקשת האלים לשחרר את אודיסס מהאי אוגגיה, משם הוא מפליג על רפסודה לאי בשם זכיריה (מלעיל)– האי של העם הפיאקי. יש כאן מעבר מתוחכם מאי בודד בו אודיסס חייב לספק מינית את האלה, לאי בו יש עם משונה, שהוא מעבר מאי לאי.

שיר 7-13 – אודיסס באי זכיריה, האי של הפיאקים, עסוק בסיפור הרפתקאותיו – פלאשבק לכל מה שהתרחש לפני שנפל בשבי של האלה קליפסו (תכנון מתוחכם של זרימת הזמן בעלילה).

שיר 14 העלילה ממשיכה ואודיסס עובר לאיתקה בעזרת הפיאקים. זוהי מולדתו, ומשיר 14-24 (סוף העלילה) הוא עסוק בכיבוש מחדש של האי ובחיסול המחזרים של פנולופה שמתנהגים בממלכת אודיסס כאילו הוא כבר מת.

ההגעה לאי של הפיאקים חשוב, הוא זה שמאפשר לו לצאת מהאי הראשון ולהגיע ליעדו באי השלישי. מלחמת טרויה ארכה 10 שנים, וחזרת הגיבור לממלכתו ארכה 10 שנים נוספות. בשיר שלנו אנחנו נמצאים בשנה השמינית מתוך העשיריה השניה.

2 המימד האלוהי

קיים טשטוש יחסי בין אלוהות לאנושות ביצירה. אודיסס הוא אדם במאה אחוז. אנשים מתוארים ביצירה בלוואים פעמים רבות, על אקינואוס נאמר שהוא "דומה בחכמתו לאלוהים", על אביו נאמר שהוא דומה לאלוהים. ברור שאנשים יכולים להיות דומים מאד לאלוהים. נטיה זו לטשטוש גבולות באה לידי ביטוי פעמים רבות בעלילה כשדמויות משוות דמויות לאלים – למשל- אודיסס משווה את נביסיקה לאתנה, או שההשוואה המחמיאה של האדם לאל באה מפי המספר, למשל כשאתנה רוצה לדרבן את נבסיקיה לצאת מהעיר לכבס את הבדים, מה שיביא לפגישה עם אודיסס העירום, היא אומרת לה את זה בחלום, לא בתו האלה אתנה, אלא בתור חברתה של הנערה. כלומר – כשם שאנשים יכולים להידמות לאלים, כך גם אלים יכולים להיכנס לדמות של אדם. פעמיים במשך העלילה הודגש הנבסיקיה הנערה היוונה דומה לאלה אתיניס, ביתו של אפולו. פעם אחת זה נאמר על ידי המספר, ופעם אחרת המחמאה הזאת באה מפי אודיסס. גם נבסיקיה אומרת על אודיסס שהוא דומה לאל. כלומר, יש כאן משחק של דמיונות שמאפשר לגשר על הפער בין האלים לאנשים. גם מבחינת המרחב, המרחב של האי זכיריה דומה מאד לאולימפוס – משכן האלים, ולו רק בכך שאת האולימפוס עוטפת שלווה נצחית – זהו מקום נצחי שמוגן מהפסד ובליה, וכך גם סכיריה (זכיריה). הפיאקים הם עם חצי אלוהי, המלך שותה יין אלים ונאמר שבני תמותה אינם מגיעים לשם. זהו מרחב ביניים בין המרחב האלוהי למרחב האנושי.

אתנה אינה רגישה מפני רגשות אנושיים, היא פוחדת מהדוד שלה – פוסידון שהוא אל הים ואויבו של אודיסס, והעילה לכל צרותיו. פוסידון נשבע למנוע את חזרתו של אודיסס. אתנה מהססת ופוחדת לעורר את זעמו של פוסידון. למה שקורה כאן קוראים אנתרופופתיה (פאתוס = רגש) – דמיון של הרגש האלילי לרגש האנושי.

הדגשה – אודיסס הצטיין בהיותו מאה אחוז אנושי, בניגוד לאכילס, למשל, שהוא חצי אליל. (זה מקרה ייחודי בו אודיסס הוא גיבור למרות שאין לו דם אלוהי. דוגמא – הרקולס שהוא חצי אל ובסוף הופך לאל שלם).

3 האווירה המסתורית העוטפת את הפיאקים

פעם הפיאקים גרו במקום אחר – ליד הקיקלופים, אנשים מפלצתיים בעלי עין יחידה שמתוארים כקניבלים (הקיקלופים מופיעים בשיר התשיעי שם אודיסס נאבק בו), והם עזבו מפחד הקיקלופים. מיד אחרי הגעתו לאי סכריה נופלת על אודיסס תרדמת אלוהים שרק הצעקות של הנערות... יכולות להעיר אותו ממנה. הפיאקים, שהם יורדי ים, מסיעים אותו לאיתקה וזורקים אותו שם.

אודיסס נרדם פעמיים – פעם כשהוא מגיע לאי סכריה ופעם במעבר מסכריה לאיתקה. בעיני פרשן צרפתי זה מצביע על מוטיב בסיפורי עם כל פעם שעל גיבור נופלת תרדמה עמוקה מדובר במצב שדומה למוות. כלומר, כדי להגיע ולצאת ממלכת הפיאקים חייב אודיסס להירדם תרדמה עמוקה. התרדמה מודגשת על ידי התגובה של אודיסס כשהוא מתעורר – הוא מגיב בפסימיות "לאן הגעתי? לאנשים רעים?” וזה גם כשהוא מגיע לאי הבית שלו, איתקה, הוא קם, לא מזהה את המקום, ומגיב באופן הנ"ל. מה שחשוב שמעברו של הגיבור ממלכת החיים לממלכת המתים וחזרה הוא מעבר שנמצא בכל מיני אגדות עם – יפניות, בריטיות... יש כאן רמז לכך שהפיאקים אינם בין החיים. כנראה שזה כי הם נפלו קורבן לאכזריות הקיקלופים, ולכן הקיקלופים הוזכרו – זה לא כדי לציין מקום גאוגרפי! הם חיו, סבלו ואז נפגעו והגיעו למקום מוגן שדומה למקום של האלים. כדי לחזור לאיתקה אודיסס נאלץ לעבור בממלכת מתים טובה, שם הכל חלומי וטוב והרמוני. אפשר להרחיק לכת ולומר שאודיסס חוזר כמעט (באופן סמלי, בכל מקרה) כרוח רפאים (בשפות מסוימות מהילה לרוח רפאים היא חוזר). אולי כל זה נובע מכך שהוא עבר בממלכת המתים – סכריה, מקום יפה מדי כדי להיות אמיתי. גם האנשים הפיאקים טובים ונחמדים מכדי להיות אמיתיים.

באגדות עם באות לידי ביטוי כל מיני פנטזיות, בינהן זו של האיש שעובר ממלכת החיים לממלכת המתים וחזרה.

הניתוח נעשה לפי האסכולה הסרוקטורליסית, שמנסים לנתח מערכות בצורה של ניגודים בינאריים. זהו החידוש הגדול של שטראוס כאשר הוא חקר שבט אבוד ביערות האמזונס. ברנו (אולי לא?) יישם את אותם כלים בהם מנתחים מיתוסים על אגדות עם של השבט.

פעמיים מופיעה המילה נבסי בשמות של נבסיקיה ומשפחתה. המשמעות של המילה היא שורפת אוניות. יש סיפור בו מישהו שורף אוניות במלחמת טרויה. השם של הגיבורה שהיא אשת שלום קשור לאפיזודה אלימה מאד באפוס הראשון באיליאדה. מה שחשוב לעניינינו שנבסיקיה נושאת בשמה משמעות שקשורה לפעילות של הפיאקים כיורדי ים (באופן כללי, בשמותיהם של הפיאקים מוזכרות ספינות).

4 תיאור ריאליסטי שמאחוריו מסתתרים רמזים למיתוסים מאד מאיימים

יציאה לנהר לכביסה מלווה לפיקניק ורחצה בנהר (הים מסוכן מדי, זה מקום בו הנהר נשפך לים) ואחר כך משחק כדור, בו המטרה היא כנראה לפגוע בכדור במשתתפים (משהו כמו מחניים).

בד"כ מי שקורה את האודיסאה מתמוגג מתיאור ריאליסטי כביכול של מה שקרה לפני הרבה מאד זמן, שמאד דומה לאיך שאנחנו חיים, במובנים מסויימים. אבל זו קריאה רדודה.

קריאה מתוחכמת יותר מצביעה על סתירות ומתחים שמצביעה על מה שמסתתר מאחורי כל זה. אודיסס ששומע את הקולות של הנערות מפרש אותם כנימפות. הוא נע ונד בין העולם הטבעי לעל טבעי. הוא מיד קופץ לעל טבעי. (הנימפות הן בנות האלים, הן משוייכות לצאצאי זאוס). זה מיד מזכיר לנו מיתוס בו מישהו רואה את מה שאינו אמור לראות.סביר להניח שכל הרחצה והפיקניק והמשחק התרחש כאשר הנערות היו עירומות – כלומר זה לא מיועד לעיניו. התרבות היוונית היתה מאד פתוחה לעירום – אך רק בין בני אותו מין, אלא אם כן מדובר בבני זוג. זה מזכיר שני מיתוסים:

1 הסיפור של פנתיאוס, מלך תבי, מלך שניסה לאסור על פולחן דיוניסוס – אל היין, התיאטרון, האי רציונליות, משום שהוא שאף לסדר. באופן חשאי נשות תבי קיימו מחוץ לעיר בחשאי פולחן דיוניסוס. פנתיאוס עקב אחרי הנשים, תפס אותן על חם הפולחן לאל דיוניסוס, והעונש שהוא קיבל על כך שהציץ בנשים המקיימות טקס חשאי היה שהנשים ביצעו בו מעשה לינץ' אכזרי ביותר, וזה היה סופו המר. זה מזכיר את המצב של אודיסס שמציץ ורואה נשים המקיימות עיסוקים שהם רק של נשים, אבל למרבה הפלא מה שקרה לפנתיאוס לא קרה לאודיסס, והוא הצליח לשכנע את נבסיקיה ללוות אותו לשערי העיר והיא היתה לא גורם עויין אלא מסייע.

2 פעם אקטאון ניסה להציץ על אלת הציד – ארטמיס כאשר היא התרחצה עירומה בנהר (זו אלה בתולה – בדיוק כמו נבסיקיה). העונש של אקטאון היה להפוך באופן על טבעי לצבי, וכשהכלבים שלו לשעבר ראו את זה, הם נפגעו. [איכשהוא קשור - אתנס שמשמת בסיס להשוואה של נבסיקיה לאלה].

זה הופך את העניין שאודיסס הציץ ולא נפגע. השומע היווני מכיר את הסיפורים האלה (מיתוסים אינם אלא אגדות עם, סיפורי סבתא) וצופה לאודיסס המציצן גורל דומה. אבל לא – הכל מסתדר בתורה נפלאה והרמונית, ואודיסס מגיע לארמון של אביה של נבסיקיה כדי לבקש ממנו עזרה לחזור הביתה.

למה זה כתוב כך?

א הטקסט נמצא התפר בין ספרות בעל פה ובכתב. בתחילה החומרים האלה היו בגדר אגדות עם שלימים עובדו לאפוסים ובסוף נכתבו ובכך קובעו. זה מגביר את התמיהה- מדוע סכנות נמצאות באוויר ומופלות? אולי זה כי המספר בוחר בגירסה שהוא רוצה, לפי הציבור שלו. (גם בטלנובלות זה כך – לא תמיד יודעים איך תתפתח העלילה, ומחליטים איך זה יהיה לפי תגובות הקהל). אחרי שהחומר הנרטיבי שבעל פה קובע והפך לחומר כתוב, נעלמה הגמישות שהיתה למספר האתוס, אך נשאר לאפשרות האלטרנטיבית זכר ברובד הסמוי.

ב יכול להיות שזה טריק כדי למשוך את תשומת ליבו של השומע, להכניס קצת מתח לסיפור העלילה. (גם בהוליווד בתחילת העלילה נתקלים בכל מיני מכשולים).

(לא הגענו ל- 5 האביוולנטיות של הנרטיב. רק מה שלמדנו למבחן).