יום שלישי, 3 במאי 2011

חירות, רצון והכרח - שיעור 10

03/05/2011
חירות רצון והכרח
שיעור 10

דנט
פרספקטיבה אינטנציונלית –
הדוגמאות של דנט מעוררת הרמת גבה. האם למחשב יש אמונות? לתרמוסטט יש רצונות? אלו שכלולים של השיטה. דרך האילוצים החזקים שדנט שם על מושג הפוריות של ניבוי. פרספ' אינטנצמטנלית לא מאפשרת לנו להתייחס למערכת כאילו היא רציונלית, אלא שאם העמדה היא פוריה אז אפשר לבטא באמצעותה מערכת אינטנציונלית.
זוהי עמדה של הסתכלות במציאות שחושפת היבטים מסויימים בה. המחשבון באמת פועל בצורה רציונלית. ההיבטים אמיתיים- אינם אשליה, אך לא ייחשפו אם לא ננקוט כלפי המערכת את העמדה הזאת.
מתיישבות = קומפטיבליות.
אין סתירה בין כך שמפרספק' אינטציונלית המערכת רציונלית לבין כך שמפרספקטיבה פיזיקלית מדובר במערכת פיזיקלית. פשוט מדובר בפרספקטיבות שונות. האפשרות לנבא התנהגות במושגים פיזיקליים לא שוללת את האפשרות שהמערכת מתנהגת באופן רציונלי. זוהי פרספק' אחרת, שלא משתמשת בהנחת הרציונליות.
לפרספ' הפיזיקלית יתרון בכך שהיא חסינה יותר בפני טעויות ניבוי (מערכת רציונלית כושלת לפעמים) וחיסרון בכך שפעמים רבות אנחנו לא מבינים את אופן הפעולה הפיזיקלי – הוא מורכב מדי.
3 רמות - פיזיקלית, תכנונית והתכוונותית (-רציונליות).
ברגע שעולה החשד שהתכנון לא נעשה כראוי יש לבחון את אופן הפעולה – תרשים הזרימה של מערכת. כאשר אנחנו בוחנים את ההגיון של התוכנית אנחנו לא מניחים רציונליות תקינה (כמו שלנו). יש הבחנה בין good/bad design.  אנחנו בודקים האם המחשבון מממש את ההגיון של המתמטיקה (-תכנונית).
זה שמתוך עמדה מדעית פיזיקלית האדם נענה לחוקי הטבע, לא סותר את זה שהוא פועל עפ"י רצונותיו, כוונותיו ואמונותיו באופן רציונלי, וכשנחפש את המנגונים הפיזיקליים הם יתמכו בזה. המסקנות של העמדה הפיזיקלית לא מונעות ממנו להתייחס לאדם כיצור רציונלי.
חזרה לסטרוסון:
סטרוסון מחדד היבטים בשיח האנושי-מוסרי שלנו, ומלכד אותם סביב המושג: מעורבות. שורה תחתונה: אנחנו מתייחסים לבני אדם כיצורים בעלי אמונה, רצון וכוונה, ולמעשיהם כביטוי של אלו (התכוונות ). אנחנו גם מפתחים ציפיות מהם (גם ממחשב מצפים להתנהג בצורה רציונלית, אלא ש-) לרצון טוב. אלו ציפיות רגשיות שגוררות תגובה מצידנו – הכרת תודה או טינה. אם אני מנמיך ציפיות, אתרוקן ממעורבויות,  (זה אפשרי – לפחות עד מידה מסויימת) אז המבט יהיה רציונלי -  יעיל, אבל לא נחוש הכרת טובה או טינה [עם פסיכופת אפשר להתווכח, אך לא לריב].
אי אפשר להתסכל על האדם בו זמנית מעמדה לא מעורבת [פיזיקלית] וגם מעורבת (ולחוש כלפיו טינה או הכרת טובה).
דוגמא נוספת: כלפי תינוק אין טינה או הכרת טובה, כי אין ציפיות – כאשר הוא גדל זה מתפתח בהדגה.
השאלה האם המערכת מולי בנויה למערכת של ציפיות היא שאלה אובייקטיבית – אבל לא תיבחן מנקודת מבט פיזיקלית. הדינמיקה של המעברים בין טינה וחוסר טינה – הטלת / אי הטלת אחריות נקבעת על ידי המעורבות. אינקומפטיבליזם – מה שמפריד בין  העמדות הוא דטרמינזם או אינ-דטרמינזם. דנט אומר שזה לא רלוונטי.
סטרוסון מבחין מילולית בין עמדה מעורבת ואובייקטיבית [=דנט: פיזיקלית]. אלא ניסיונות לאפיין את אופי העמדה – אלה לא ציונים. לא לטעות והלבין שהעמדה האובייקטיבית פירושה שהאדם רואה דברים כהוויתם. העמדה המעורבת אינה פחות אובייקטיבית במובן של גילוי פנים ריאליות במציאות. יש הבדל בין האספקטים של המציאות שמתגלים מפרספקטיבות שונות. מדעי הטבע שואפים מאז המאה ה-17 לגבש לגבי המציאות תיאור שלא תלוי בנקודת מבט של יצור חי מסויים, אלא שכל יצור רציונלי – גם חייזר – יסכים איתם. למשל: המדע לא מכיר במציאות מהושגים שולחן וכסא, כי הם מותאמים לעלמם התרבותי הספציפי של בני אדם. זה לא הופך שולחנות וכיסאות לאשליה, אלא שהם נחשפים מנקודת מבט אחרת. (כך גם לגבי אדמומיות הורד).
לסיכום – העמדה המעורבת חושפת את האחרת כאחראי, וזה בלתי נפרד מהמעורבות שלנו איתו ומהרגשות כלפיו. מבחינה מדעית הדברים האלה לא נראים.
להתייחס לבני אדם מעמדה מדעית זוהי עמדה קיומית מסוימת – המדע לא ממליץ על זה – למדענים יש הרבה קשרים בינאיישים שאינם מדעיים מחוץ לשעות העבודה. הממצאים המדעיים אינם מאשרים את העמדה המדעית אלא מתגלים במסגרתה. מתי נכון לנקוט בעמדה מדעית? זו לא שאלה מדעית! לכן המחשבה של האינקומפטיביליסט שגילויים מדעיים בדבר דטרמינזם ישמטו את הקרקע מתחת לעמדה המעורבת היא מחשבת שוא.


אפשר לחשוב שאחרי שהוכחנו שלאינ/דטרמינזם אין קשר למעורבות/אובייקטיביות אז אידיאלית עלינו להתנקות מהעמדה המעורבת, ונעבור לעמדה אובייקטיבית, שזאת אופציה רציונלית – וכך נוכל לנבא את התנהגות האדם. סטרוסון: זו שאלה קיומית – והתשובה היא שלא אפשרי וגם לא כדאי לעשות זאת, וזה כי נפסיד את הקשרים האנושיים, רגשות וכו'.
"הפנומולוגיה של יחסים בינאישיים": תגובה – טינה, הכרת טובה. מה הקשר בין זה לבין עמדה מוסרית? כאשר אני מתקומם בתגובה לכך שמישהו מתעלל במישהו אחר, זו הרחבה של התגובה שלי כשאני חש טינה כלפי מי שמתעלל בי.  = עמדות תגובה. כאשר אני חש טינה כלפי מי שמתעלל שמישהו אחר זו לא עמדה אובייקטיבית אלא עמדה מעורבת – זה רגש שנובע מתוך ציפיה. דרך המעבר הזה צפה שאלה: עמדות תגובה הן נתון פסיכולוגי – האם לעמדות מוסריות יש מימד נורמטיבי שהוא לא-פסיכולוגי?
קאנט: תגובה מוסרית אינה תגובה פסיכולוגית, אלא נשענת על תבונה, הכרה טהורה שהיא לא חלק מהטבע (ולכן לא יכולה להיגזר מנתון פסיכולוגי על טבע האדם). קאנט מתאר (נורא יפה!) אדם שחלק מהטבע שלו (מבנה האישיות הפסיכולוגי) הם מאד נהנים להשרות סביבם שמחה – אך זו לא גמילות חסד במובן המוסרי, אין כאן תוכן מוסרי (שהוא עשיית המעשה מחובה ולא מנטייה). יש כאן התקפה על נטורלחיזם (במובן הרחב – כמו סטרוסון, שרואה את המוסרי כחלק מהטבעי) משני כיוונים:
1.      השאלה מאיזה עמדה חורצים משפט מוסרי – האם זה כמו תגובה פסיכולוגית? (סטרוסון – כן!) .
2.      איזה התנהגות ראויה לשיפוט מוסרי – האם התנהגות שמבטאת אופי היא מוסרית? (קאנט: לא, התנהגות כזו אינה בתחום המוסר, לעומת עמדה מוסרית, שגזורה מהבנה מוסרית. כאן המושג תגובה לא מתאים – זוהי פעולה. סטרוסון: כן. הגינוי והשבח המוסריים הם מתוך הפסיכולוגיה). האדם המוסרי מבחינת קאנט הוא כזה שפועל בצורה מוסרית נגד טבעו. [סטרוסון מתחיל מהתחום של פנומולוגיה של יחסים ולא מהתחום המוסרי כי אם אני מתעצבנת או לא כשמישהו דורך לי על הרגל זה לא עניין מוסרי.מכאן הוא מגיע לאחריות. הוא רוצה להראות שזו הדינמיקה, ואז להשליך על תחום המוסריות, ולא לעסוק באם זה נכון או לא שהתעצבנתי על מי שדרך עלי.] יש כאן מהפכה – החזרה של התחום המוסרי למקום המושב שלו בחיים – יחסים בינאישיים. עניין של ציפיות, כוונה וכו'. כאן אין צורך בכוונה מופשטת מצד האדם.
הראשון שערער על המוסר של קאנט במפורש הוא הגל, שטבע אבחנה בין מוסר ואתיקה (עוד מושג שיש לא שורשים עמוקים כבר באריסטו). הנושא של אריסטו – איך ראוי לחיות – לא שאלה מוסרית במובן הקאנטיאני – קשור באושר (אריסטו- מטרת האדם). באידיאל האריסטוטלי אין הפרדה בין האדם הטוב והאדם שטוב לו. אנחנו חושבים – מוסר ß אדם טוב, אושר ß אדם שטוב לו, אבל אריסטו לא עוזה אבחנה זו (ובעקבותיו האחרונים).
וויליאמס: זה שאנשים מרגישים כלפי אדם שנוא שזה תוצאה בלתי נמנעת של החינוך או הגנטיקה שלו, אבל לא עניין מוסרי , מה זה עושה לאותו אדם?
לתפיסה האנטי-נטורליסטית של קאנט יש השלכות להגדרת חירות, חופש רצון ואחריות, ובמובן הזה הוא אינקומפטיביליסט. לפי האתיקנים האנטי- קאנטיאנים "גיבורי הקורס" למושגים חירות ואחריות יש מובן בחיים, ולדרוש להם פירוש מוחלט זה לא קוהרנטי, לא אידיאלי ולא עונה לשום דבר.