סטטיסטיקה - טיפים למבחן

9/01

סטטיסטיקה

על המבחן:

1. מורכב משאלות סגורות 25-30 (לפחות) --> כמה שיותר, כדי להגביר את המהימנות של המבחן :)
2. יש שחזורים, לכן כל שנה מחברים שאלות חדשות.
3. השאלות עוקבות אחרי כל הנושאים מתחילת הקורס.
4. החומר למבחן – רק מה שמופיע בטקסט ובמצגת.
5. עד עכשיו היו מבחנים עם חומר פתוח – השאלות היו שאלות הבנה.
6. עקב כך שמספר שאלות ההבנה מוגבל, הוחלט שאין חומר פתוח במבחן, כדי שיהיה יותר על מה לשאול.
7. בכל אופן, יש דף נוסחאות, שמופיע באתר ומשקף כמעט את כל הנוסחאות שהיו בקורס.
8. כלומר – עלינו בכל זאת להבין, לעומק, את החומר.
9. לא צריך לגזור הוכחות מתמטיות – אין שאלות ישירות עליהן, צריך להבין.
10. המבחן הוא רשמית שעתיים, אבל כדי לחסוך את טרחת הפסקת השירותים (“הסיפור הנורא הזה") אז הוא שעתיים וחצי, באופן לא רשמי.
11. אין לחץ של זמן. רב האנשים מסיימים לפני הזמן. חוץ מאלה שחוזרים על התשובות שלהם באובססיביות, ו"אנחנו לא שופטים אותם".
12. האם התרגילים שעשינו הם דוגמא מייצגת לשאלות במבחן? לא! יש פער (בלתי נמנע) גדול - השאלות במבחן הרבה יותר קשות. בכל תרגיל יש שאלה מייצגת בסגנון המבחן.
13. שאלות נוספות בסגנון המבחן אפשר למצוא באתר, ובתרגולים לכבוד המבחן.
14. אין בחירה.
15. אפשר להביא מחשבון רגיל.

יסודות ביולוגיים - שבוע 14 - מערכת מוטורית

09/01/2011ֿ

יסודות ביולוגיים של התנהגות

פרק 8 – המערכת המוטורית

שק' 28:

התנהגות – פריטת המטרות והכוונות לסדרות של אירועים מוטוריים.

שק' 30:

הקידוד העצבי של תנועה בקורטקס הראשוני:

התנועה צריכה להיות מתואמת בין שרירים רבים, ואכן יש קשרים יותר חזקים בין נוירונים שקשורים בינה כדי להוציא לפועל תנועות מסוימות. הדבר מוביל לכך שבתנועות שונות רשתות נוירונים פועלות באופן סינכרוני.

אין התאמה חד חד ערכית בין ירי של נוירון מסוים לבין תנועה של שריר מסויים. יש תמיד רשת של נוירונים שצריכה לפעול, והפעילות של הרבה נוירונים היא זאת שמאפשרת את התנועה.

זה חשוב כאשר מחפשים ייצוגים של תנועות בתבניות פעולה בקורטקס.

בשנים האחרונות יש ניסיון לפצח את הקוד העצבי של תנועות בקורטקס. יש לכך חשיבות מעשית כדי להפעיל מכשור חיצוני בעזרת גלי המוח ("נשים את המוח בתוך רובוט ונחיה לנצח!” -לוטם).

גם הכח של התנועה מקודד בתאם בקליפה המח – בעיקר באמצעות חק התדר.

שק' 31 (יש לראות את התמונה כדי להבין)

ישנם אזורים תת קורטיקליים שמעורבים גם הם בתנועות מוטוריות. לכן לפעמים תהיה תנועה של השריר למרות שהאזור בקורטקס לא הופעל – למשל תנועות של כעס שהמערכת הלימבית אחראית עליהם.

ישנם שני אזורים מוטוריים שניוניים – SMA (שולט על סדרות של תנועות) והקורטקס הפרה-מוטורי. יש להם תפקידים יותר מורכבים מאשר התפקידים של הקורטקס הראשוני.

SMA – מלבד שליטה על סדרה של תנועות, החלק הקדמי בו חשוב ביצירת תנועה ספונטנית. הוא מקבל אינפורצמיה מהקורטקס הפרה פרונטלי, האונה הפריאטלית והגרעינים הבזאליים, ויוצר תחושה של רצון לבצע תנועה.

הרס של אזור ה SMA:

• בתקופה הראשונה אחרי הפגיעה – חוסר שימוש באיברים מסוימים
• חוסר יכולת לבצע סדרות מורכבות של תנועות
• חוסר יכולת לכוון את היד והאצבעות במהלך משימה מוטורית רצונית מורכבת (ביד הקונטרלטרית).
• חוסר יכולת לתאם בין הידיים במשימה מוטורית כלשהיא.

האזור הפרה מוטורי –

אחראי ליזימת תנועה בתגובה לגירויים לא מרחביים נלמדים (למשל: הוראה מילולית), יחד עם ה SMA .

חשוב בהכנה לקראת תנועה – מופעל הרבה זמן לפני שהתנועה מתחילה, ויכול להיות מופעל גם במהלך התנועה. בשק' 39 אפשר לראות שאחרי למידת ההוראה לפעולה התא יירה אחרי קבלת ההוראה, בזמן ההכנה לתנועה, אבל לא בזמן ההוצאה לפועל של הפעילות המוטורית.

עוסק בהדרכה של התנועה לאזורים מסוימים במרחב.

שק' 41 - נוירוני מראה:

תאים בקורטקס הפרה מוטורי יכולים להגיב באופן דומה על תנועה של האדם לו שייך המוח ותנועה שהאדם צופה בה. תופעה זו התגלתה בטעות.

הדבר הזה מאפשר לא רק לחקות את האחר, אלא גם להבין את הפעולה של האחר, ואפילו את הכוונות של האחר.

יותר מכך יש שינוי בפעילות של המערכת בהתאם לכוונות של מי שצופים בו – דבר שאפשר לשפוט לפי הקונטקסט (שק' 42).

אחת הבעיות העיקריות של אוטיסטים היא חוסר ההבנה של האחר. אחת ההשערות היא שאצל אוטיסטים מערכת נוירוני המראה לא עובדת, ולכן יכולת הבנת האנשים שלהם פגועה. אפשר לראות שככל שמידת האוטיזם יותר גבוהה, ככה האקטיבציה של מערכת נויורני המראה יותר נמוכה.

הבעת רגשות היא באמצעות שליטה מדויקת על שרירי הפנים. באמצעות נוירוני המראה אנחנו יכולים להבין את הרגש של האחר.

שק' 50:

בקרה מוחית על תנועה:

באופן כללי, אפשר לדבר על שני קטגוריות של מערכות יורדות (תאי מקור במח, אקסונים יודרדים לחוט השדרה):

1. המערכות הלטרליות – בחלק הלטרלי של חוט השדרה(המערכות היורדות יורדות בחומר הלבן – לא בפרפר) תנועות רצוניות, בדידות ומיומנות (בעיקר בידיים ובפנים, במידה מסוימת ברגליים)
2. המערכות הוונטרו מדיאליות – באזורים הוונטרליים של חוט השדרה – התפקיד העיקרי: לשמור על היציבה, לתת מסגרת כללית לביצוע תנועות מיומנות ורצוניות.

המערכות הלטרליות – יש כמה סוגים:

השם של כל מערכת נקבע לפי נקודת המוצא – גופי התאים, ועל פי נקודת הסיום – מיקום הטרמינלים של האקסונים.

המערכת הלטרלית:

1. המערכת הקורטיקטספינאלית הלטראלית – המערכת הראשית.
2. המערכת הקורטיקובולברית (בולבר – כינוי נוסף לגזע המוח) - היא מסתיימת בגזע המוח על נוירונים מוטוריים של ____.
3. המערכת הרורוספינלית - מהגרעין האדום לחוט השדרה.

המערכת הונטרו מידיאטלית:

1. מערכת קורטיקוספינלית (אחרת)
2. מערכת וסטיבולוספינאלית – חשוב לשמירה על שיווי משקל.
3. רטיקולוספינלית - רטיקולאר פורמיישן..
4. טקטוספינלית –

המערכת הלטרלית – המערכת הקורטיקוספינלית (=הפירמידלית):

מתחילה בקורטקס. האקסונים יורדים לאורך גזע המוח. בחלק הקדמי של המדולה יש בליטות – אלו צרורות של אקסונים של המערכת הקורטיקוספינלית. מישהו חשב שיש להם צורה של פירמידה, ולכן נקראת המערכת כך.

בערך בנקודת הגבול בין המדולה וחוט השדרה, “אזור החציה של הפירמידות" - 90% מהאקסונים חוצים ועורים לצד הנגדי של חוט השדרה – שליטה קונטרלטרלית (בעיקר). --> דקוזציה.

האקסונים ממשיכים לאורך חוט השדרה ויורים בצד הלטרלי של חוט השדרה ונשלחים לכיוון האזור של הנוירונים של חוט השדרה ומעצבבים בעיקר מוטו נוירונים ששולטים על הגפיים – ידיים אצבעות ורגליים. רב האקסונים שולטים על הגפיים, כי הם נשלטים באופן יותר ספציפי תנועות מיומנות.

המערכת הקורטיקובולברית מכילה תאים מהקורטקס שנשלחים לגרעינים של עצבים קרניאלים מוטוריים שמעצבבים את שרירי הפנים והראש.

ברב החיות יש תחנות ביניים – נוירונים מהקורטקס מגיעים לגזע המח ונשלחים משם לחוט השדרה. בבני אדם יש אקסון אחד ארוך. פגיעה בכל אחד מהאזורים תוביל לכך שהמסילה הקורטיקוספינלית לא תוכל לתפקד.

כמו כן, בעקבות נזק יש היפר רפלקסיביות – שליטה לא יעילה על תנועות בעקבות מגע או כאב, ויש רפלקסים הרבה יותר חזקים, וחזרה לרפלקסים שיש בתינוקות אך לא במבוגרים (כי המערכת הקורטיקוספינלית לא עובדת אצלם – יש אקסונים אך אין מיילינזציה). למשל: רפלק בבינסקי חוזר לתרה ילדותית – כיפוף אצבעות כלפי מטה. חלק מתקיד הקורטקס הוא לדכא את הרפלקסים כאשר אינם נצרכים.

נזק למערכת הקורטיקובולברית יפחית יכולת להפעיל שרירי פנים.

המערכת הקורטיקוספינלית הוונטרו מדיאלית – 10% של האקסונים שלא עברו לצד השני בגזע המח. מאפשרים בקרה רצונית על אזורים במרכז הגוף – מאפשר יציבה.

המערכת הטקטוספינלית – תנועות עיניים כלפי גירויים משמעותיים בסביבה, ושליטה על האזורים הגבוהים של חוט השדרה.

המערכת הווסטיבולוספינלית – מתחילה בגרעינים בפונס ובמדולה – מאיבר שיווי המשקל באוזן, ולחלקים המרכזיים בחוט השדרה שעוזרים לשמור על שיווי משקל ועל יציבה באותו רגע – ליצורים ההולכים על שתיים יש התמודדות מתמדת עם הגרוויטציה.

המערכת הרטיקולוספינלית – מהרטיקולאר פורמיישן לחוט השדרה – שליטה על פעילויות ריתמיות – כמו נשימה, הליכה, מתח בסיס של השרירים.

הגרעינים הבזאליים חשובי בלמידה של תנועות באמצעות קבלה של חיזוקים (כך מתרחש חלק גדול מהלמידה שלנו) – חיזוק בגרעינים הבזאליים = שחרור של דופמין (ביחס ליעילות התנועה).

שק' 74:

האנטומיה של הגרעינים הבזאליים:

יש חתך קורונלי במוח.

קאודט + פוטמן = סטריאטום.

סטריאטום + גלובוס פלידוס = גרענים בזאליים.

הקלט אל הגרעינים הבזאליים מגיע מאזורים נרחבים בקורטקס – אזורים סנסוריים גבוהים, וגם מאזורים מוטוריים - האזור הפרה פרונטלי והאזורים המוטוריים עצמם --> קלט אינגראטיבי לגבי התנועה שקורת והתנועה המתוכננת.

כל הקלט מגיע לסטריאטום – הקואדט והפוטמן. משם האינפורמציה עוברת לגלובוס פלידוס (יש לו שני חלקים) – זהו אזור הפלט של הגרעינים הבזאליים, משם האינפורמציה יוצאת לתלמוס, ומשם לאזורים המוטוריים בקורטקס – בעיקר האזוא הפרה פרונטלי והSMA.

יש אזורים נוספים:

• סבסטנסיה ניגרה – הוא לא חלק מהגרעינים הבזאליים, אלא חלק מהטגמנטום שבמידבריין.

זרימת מידע בגרעינים הבזאליים – דוגמא לאיך הבנה אנטומית מאפשרת הבנה ואופציית ריפוי של מחלות שונות.

קורטקס --> סטריאטום --> מתפצל לשתי מסלולים: ישיר ועקיף.

ישיר: אינהיביצה לאינהיביציה שגורמת לאקסיצטציה של הקורטקס.

עקיף: אינהיביציה לגרעין ביניים, אינהיביציה לגרעין ביניים נוסף (=אקסיטציה), --> אקסיטציה לגלובוס פלידוס, אינהיביציה לקורטקס.

שיווי המשקל בין המסלול הישיר למסלול העקיף הוא המחליט האם שהיה אינהיביציה או אקסיטציה לקורטקס, כדי שרק תנועות מתאימות יפעלו.

למשוואה הזאת מוסיפים פלט שמגיע מהסבסטניסיה ניגרה – דופמין, שעושה אקסיטציה של המסלול הישיר (שעושים אקסיטציה לקורטקס), ואינהיביציה של המסלול הלא ישיר (שגורם לאינהיביציה של הקורטקס, כלומר: אקסיטציה) – כלומר, הדופמין עושה אקסיטציה, הגברה של תנועות מסוימות.

פרקינסון – אין דופמין, ובסה"כ הפלט מהגרעינים הבאזאליים הוא אינהיביטורי, וככל שהמחלה מתקדמת – הוא אינהיביטורי יותר, עד שאינו מאפשר שום שנועה.

הבנה זו אפשרה טיפול לפרקינסון – DBS – אחד הסוגים שלו הוא לבטל את הפעילות של הSTN על ידי השתלת האלקטרודה, וגירוי התאים.

מחלת הנטינגטון – תנועתיות יתר.

נגרמת מתמותה של נוירונים בגרעינים הבאזליים – בעיקר בסטריאטום. מדובר בתאים אינהיבטורים (רואים הרחבה של החדרים, כי התאים מתו). הקלט האינהיביטורי מהסטריאטום בנתיה העקיף הם העיקריים שמתים, וכך יש, באופן פתולוגי, פחות אינהיביציה--> משקל עודף לנתיב האקסיטטורי, פלט שמגיע לקורטקס הוא חזק מהדרוש – וכך יש פעולות שאין להם מטרה – טיקים, זריקת איברים וכו'.

צרבלום – הוציא מהחומר למבחן!

תפקיד עזר בהתנהגות מוטורית – בעיקר בדיוק והחלקה של פעילויות מוטוריות – יכולצת לעשות פעילויות ללא קפיצות מתאפשרת בזכות הצרבלום. כולל הרבה נוירונים גאבארגיים, שמושפעים מאלכוהול (הרצפטור כולל אתר קישור לברבירטורים ואלכוהול) – ולכן אלכוהול משפיע על יכולות לעשות תנועות מדויקות וחלקות.

כמה מילים על המבחן:

• כל מה שדיברנו עליו בהרצאות ובתרגולים – העיקר.
• בספר יש עוד אינפורמציה, שלא דיברנו עליה, צריך לדעת גם אותם.ֿ
• חלקים בספר שלגמרי לא הגענו אליהם – בעיקר על חישה – חוש סומטוסנסורי, טעם, ריח ושיווי משקל – פרק 7, לא נכלל.
• צרבלום – לא נכלל.
• חלקים שלא נגענו בהם בפרק 6 – ראיה – (בעיקר ראיית צבעים) – לא נכלל.
• גם בתוך האינפורמציה בספר צריך להפעיל שיקול דעת.
• בעיקר בפרק 4 – לא צריך ללמוד כל חומר שמובא כדוגמא, אלא על ליגנדים – אגוניסטים או אנטגוניסטים שיש להם משמעות ביולוגית או חברתית מיוחדת – סמים, תרופות וכו'.
• שאלות אמריקאיות – אין בחירה
• 4 שאלות פתוחות קצרות – כנראה שתהיה בחירה

תהליכים קוגנטיביים - שבוע 14 - שפה

09/01/2011

תהליכים קוגנטיביים

שפה

• מאפיינים כליים
• תפיסת שפה, דיבור, קריאה
• שפה וחשיבה
• דו לשוניים

פסיכולינגוויסטיקה – בלשנות + פסיכולוגיה, תהליכים מנטליים שקשורים לשפה.

פסיכולוגיה קוגנטיבית בהקשר הזה – רכישת שפה, הבנת שפה, יצירת שפה.

מאפינים ייחודים של שפה -

1. שרירותית – חיבור שרירותי בין צליל ומשמעות (בשפות אחרות צלילים שונים מבטאים את אותה משמעות)
2. אמביוולנטיות – בכל רמות השפה, למשל: יש מילים עם יותר ממשמעות אחת, ואנחנו בד"כ מתמודדים איתה היטב
3. פרודקטיביות – ניתן ליצור בכל שפה אינסוף ביטויים
4. חוקיות – בכל שפה יש אילוצי מבנה של מבנה של הרכבי מילים וכו'

כדי שנדע מהי המשמעות של מילים אנחנו צריכים ייצוג מנטלי שלהם – במקרה הזה הלקסיקון (=”הסט השלם של הייצוגים המנטליים של מילים").

• מה כל מילה מסמלת
• מתי משתמשים בכל מילה
• בניגוד למילון, המילים בלקסיקון לא מסודרות לפי הא"ב אלא יותר כמו מודל רשתות.

איזה מידע שמור לכל מילה בלקסיקון?

שלושה סוגי מידע עיקריים - המודל המשולש של הלקסיקון:

1. קריאה --> איות (אורתוגרפיה) --> כתיבה
2. תפיסת דיבור --> צליל (פונולוגיה) --> דיבור
3. מחשבה <--> משמעות (מכאן קשרים דו כיווניים לאיות ולצליל).

--> מודל זה לא מפרט ת התהליכים שקשורים להבנת המילה.

--> בגלל האמביוולנטיות המודל חייב להניח שלאורתוגרפיה או פונולוגיה אחת יש כמה משמעויות, היחס הוא לא 1:1.

תפיסת דיבור

זו יכולת די מופלאה, בהינתן המורכבות של הצלילים שיוצאת ממיתרי הקול ( אנחנו שומעים250 מילים לדקה, 40-60 פונמות לשניה), והעובדה שהדיבור הוא רציף (כששומעים שפה זרה מבחינים בכך).

1. פענוח הדיבור מתוך הקלט האודיטורי
2. חלוקה ליחידות בסיסיות (פונמות – היחידות הכי קטנות / הברות)
3. זיהוי מילים
4. פירוש המשפטים (נוצר על ידי הסדר של המילים במשפט והיחס בין המילים)
5. צירוף המשפט הנוכחי לשיח הכולל

פירוט:

חלוקת הרצף האודיטורי למילים בודדות:

• קונטקסט שנותן ידע על חוקיות בשפה – רמזים top - down
• ההפסקות בין המילים - רמזים bottom – up

זיהוי פונמות ברצף הדיבור (קושי בעקבות הבדלים אינדבידואליים, coerticulation)

• רמזים top – down של קונטקסט:

ניסוי: הנבדקים שמעו משפטים שונים, בכל אחד היתה חסרה הברה, והמילה היתה שונה בכל משפט. eel – wheel, peel, heel*

שאלו כל נבדק מה הוא שמע, וכל הנבדקים הבינו נכון, ולא שמו לב שהיתה חסרה הברה.

זאת למרות שהמשמעות של המילה מגיעה מההקשר, שממוקם במילה האחרונה בסוף כל משפט (שרק היא שונה בין המשפטים).

אנו לומדים ש:

*התפיסה מאד מהירה

*התפיסה לא מודעת

*למרות שנראה לנו שאנחנו תופסים מילים תוך כדי דיבור, אנחנו תופסים אותם פעמים רבות אחרי שמיעת המילה בפועל.

זיהוי מילים

מדברים על תהליך של אלימינציה – שוקלים כמה אפשרויות, עד שמגיים למילה המתאימה – neighborhood density effect – יהיה לנו יותר קשה לזהות מילים שיש יותר מילים דומות להן (הרבה שכנים), ואכן חוקרים מדדו זמן תגובה ארוך יותר במילים כאלו.

• allopenna et al 1998

אמרו לנבדקים לחפש בתוך טבלה מילה מסוימת – למשל מבחנה beaker, והיתה עוד מילה דומה – beatle, ומילה מתחרזת – speaker ועוד מילה לא קשורה. החוקרים בדקו את תנועות העיניים, כדי לראות על אלו מילים מסתכלים כשמחפשים את המילה, כדי לבדוק אם יש אלמינציה – כלומר: כמה מילים מעוררות.

ממצא: עד 400 מילישניות היה הסתברות שווה להסתכל על שתי המילים הדומות, ואח"כ הסתכלו יותר על המילה הנכונה. היתה עוררות גבוהה למילה דומה, עוררות יותר נמוכה, אך עוררות, למילה מתחרזת, ואחרי זמן מה התמקדות במילה הנכונה. גם ניסוי זה מצביע על תהליך זיהוי המילים כתהליך של אלימינציה.

זיהוי משמעות

לפי המודל שראינו, משתעות היא חיבור של פונולוגיה לרמה הסמנטית.

תפיסה כוללת הרבה מאד אזורים – תפיסה של מילה שקשורה לתנועה, למשל, כוללת הפעלה של אזורים מוטוריים.

כשיש יחס חד-חד-ערכי בין מילה למשמעות החיבור יחסי פשוט.

כשזה לא כך, התהליך הרבה יותר מורכב.

Tanentaus et al. 1979:

she held the rose / they all rose

they need a new sink / they begun to sink

המילה הדו משמעית תמיד היתה האחרונה במשפט.

אחר כך הופיעה מילת מטרה, שהיה צריך לחזור עליה.

מילת המטרה קשורה ישירות למשמעות / קשורה למילה, אך לא בקונטקסט.

בנוסף גם מילים נייטרליות.

השאלה: איזה סוג פריימינג יהיה כאשר המילה דו משמעית, בתנאי בו יש קשר למילה הדו משמעית, לעומת התנאי בו אין.

תוצאות:

מיד אחרי, המילה עשתה פריימינג לשתי הפירושים האפשריים.

כעבור 200 מילישניות, נבדקים הגיבו לאט יותר כשמילת המטרה לא קשורה, ואפילו יש תגובה קצת חותר איטית ממילים נייטרליות.

מסקנה: הבנת מילי היא תהליך דו שלבי:

1. תהליך שבא מלמטה – כל המשמעויות של המילה.
2. תהליך שבא מלמעלה – הבנת המילה מתוך ההקשר.

התאוריה המוטורית

אבולוציונית, המערכת של יצירת שפה והבנת שפה התפתחו יחד, ואנחנו תופסים דיהור על פי הידע על יצירת דיבור. בגלל שתפיסה קשורה בארטיקולציה, שזו יכולת אנושית ייחודית, תפיסת דיבור ייחודית לבני אדם. טענה נוספת היא שתפיסת דיבור היא יכולת מולדת.

תמיכה: כשאנחנו תופסים שפה יש אקטיבציה של נוירונים מוטוריים.

ממצאים הפוכים: יש דיסאצוציה כפולה בים תפסת דיבור והבנת דיבוא (למשל: אילמים שמסוגלים להבין דיבור).

התאוריה האודיטורית

תפיסת דיבור נובעת ממאפיינים כללים של המערכת האודיטורית, ואינה ייחודית לבני אדם.

The mcGurk effect – מדגים איך שתי התיאוריות לא מספיקות, כל אחת בנפרד.

זיהוי משפטים

structual ambiguity:

the spy saw the cop with binocullars – יש שתי פירושים תקפים, ויש הרבה משפטים דו משמעיים כאלה בחיי היומיום, ואנחנו מזהים את הפירוש הנכון די טוב.

Garden path sentence:

Marx: one morning i shot a, elephant in my pyjamas. How he got in my pyjamas, i don't know.

אנחנו מבינים את תחילת המשפט בדרך מסוימת, ובאמצע המשפט יש שינוי כיוון.

--> הפירוש הוא מאד מיידי, אנחנו לא מחכים עד סוף המשפט כדי להבין אותו.

קריאה

מודל 1: מעבר ישיר מגירוי אורתוגרפי למשמעות.

מודל 2: מעבר מגירוי אורתוגרפי לגירוי פונולוגי, ומשם למשמעות.

מחקרים אחרונים על רכישת קריאה מראים שדווקא המסלול העקיף יכול להיות פשוט יותר, בניגוד למה שחשבו קודם.

יש טוענים שכל קורא עובר דרך פונולוגיה.

יש עדויות שבעברית, למשל, המסלול הפונולגי הרבה יותר חשוב משפות אחרות.

Van orden, 1987

is this a flower?

• rose – yes
• rows – no

אם יש תרגום פונולוגי, נצפה לתגובה יותר איטית במקרה שני, וכך אכן היה.

Jared et al. 1999:

שימוש בפונולוגיה תלוי בשכיחות המילה וביכולת הקריאה– ככל שהמילה שכיחה יותר, ויכולת הקריאה גבוהה יותר, כך המסלול הפונולוגי יפעל פחות.

פציינט PS – הראה הבנה תקינה של טקסט ללא יכולת פונולוגית.

The cambridge university effect:

לפחות באנגלית – שינוי של סדר האותיות במשפט לא משפיע על היכולת לקרוא טקסט (כל עוד האותות הראשונה והאחרונה נותרות במקום). (התחיל ממייל, ואז חקרו).

Velan & Frost, 2007

בעברית, חיפוש לקסיקלי דורש חילוץ של השורש:

ש-ל-ח, ל-ח-ש, ח-ל-ש, ח-ש-ל --> הנחה: בעברית לסיכול אותיות יכולה להיות השפעה הרבה יותר גדולה על קריאה מאשר באנגלית.

נתנו ל-20 נבדקים שבקיאים באותה מידה באנגלית ובעברית. 2 מטלות:

• לחזור על המשפט.
• האם היה סיכול אותיות במשפט?

בדקו את אחוז הדיוק בהינתן השפה, ובאם היה סיכול אותיות או לא.

בלי סיכול אותיות – ביצוע דומה, עם – ביצוע הרבה יותר טוב באנגלית.

כמו כן, נבדקים זיהו הרבה יותר שהיה סיכול אותיות באנגלית.

Whorfian hypothesis:

השפות שאנחנו מדברים יוצרות את האופן בו אנחנו חושבים. השפה היא הצינור דרכו אנחנו חושבים על העולם.

זוהי הגרסה החזקה.

גרסה חלשה יותר – שפה לא משפיעה על חשיבה, אלא על תפיסה.

גרסה עוד יותר חלשה – שפה משפיעה על מה שאנחנו זוכרים.

Cassanto, 2008:

התייחסות מילולית לזמן – באנגלית אנשים מתייחסים לזמן במונחי מרחק (“היתה פגישה ארוכה").

לעומת זאת, ביוונית ההתיחסות לזמן היא כמותית (“הפגישה ארכה הרבה זמן").

זה הבסיס לראות איך השפה משפיעה על תפיסת זמן.

תנאי 1: הופיעו קו קצר או קו ארוך. הקווים התחילו מנקודה מסוימת ונמשך עד שהפסיק.

שני הקווים הוצגו במשך בדיוק אותו זמן.

על הנבדקים לומר כמה זמן נמשכה הופעת הקו.

תנאי 2: שני מיכלים מתלאים – עד הסוף או עד חצי.

גם כאן, משך הזמן בו הגירויים הוצגו היה זהה, ועל הנבדקים היה לאמוד את משך הזמן בו הגירוי הוצג.

ממצאים: דוברי אנגלית שפטו את הקו הארוך כאילו הופיע יותר זמן, אך את המיכלים כאילו הופיעו אותו זמן.

אצל דוברי יוונית, התקבלו תוצאות הפוכות.

--> האופן בו אנחנו מייצגים זמן משפיע על מטלה לא מילולית.

דו לשוניים

אנשים שמלידה דוברים שתי שפות.

יש הרבה מחקר על האופן בו הם תופסים שפה, חושבים וכו'.

למשל: האם יש לקסיקון כללי או לקסיקון לכל שפה?

יש השפעה של הגיל בו לומדים את השפות.

בד"כ לוקח יותר זמן ללמוד כל שפה.

בבגרות יש ניסיון של חצי בכל אחת מהשפות, יחסית לחד לשוניים.

ואכן, לדו לשוניים מבוגרים יש יכולת מילולית נמוכה יותר – למשל, יותר קשה להיזכר במילים, אבל היכולת האקסקיוטיביות שלהם יותר גבוהות. ההנחה היא שכל החיים יש קונפליקט בין שתי שפות, והתהליכים האלה גורמים לכך שהם טובים יותר בתהליכים אקסקיוטיביים שונים.

Costa et al, 2009:

זמן התגובה לתנאי הלא תואם איטי יותר מבתנאי התואם.

השאלה: האם הניטור הוא זה שמשפיע על זמן התגובה היותר מהיר אצל הדו לשוניים.

הניסוי:

ניטור נמוך: התנאי תואם ב92% או 8% מהמקרים.

ניטור גבוה: תנאי לא תואם ב50% או 75% מהמקרים.

מצאו שבתנאים של ניטור נמון לא היה הבדל משמעותי בין דו לשוניים ושאר האוכלוסיה.

לעומת זאת, בתנאי של ניטור גבוה נמצא האפקט של מהירות תגובה גדולה יותר בתנאי התואם והלא תואם.

--> הייתרון של דו לשוניים הוא ביכולת לזהות מצב של קונפליקט.

הסיבה לכך היא הצורך לעשות ניטור ובדיקת שפה כל הזמן.

סיכום הקורס:

• על מה דיברנו.
• בכל אחד מהתחומים נגענו בקצה המזלג בנושאים עיקריים.

המבחן:

כולל את הנאמר בכיתה ואת הנאמר בספר – בפרקים שצריך לקרוא, ואת המאמר של מילר.

שאלות אמריקאיות בסגנון של התרגילים.