2/01/2011
תהליכים קוגנטיביים
Imagery and Motor Cognition
יש לנו יכולת דמיון וויזואלי מעולה.
יש לנו גם יכולת לדמיין דרך.
המחקר בנושא היה קפוא שנים רבות כי לא היתה דרך לבדוק מה הנבדק מדמיין, ואינטרוספקציה (דיווח עצמי) לא יעילה.
החל משנות ה-70 כן חקרו את זה.
Segal & Fusella, 1970
- המטלות התפיסתיות היו די קשות – גירויים חלשים.
- דומה למטלות הפרעה – אם יש הפרעה, נסיק שיש קשר בין הגירויים.
--> המספרים בטבלה לא נכונים! יהיה תיקון במצגת.
| דמיון גירוי וויזואלי | דמיון גירוי אודיטורי | |
| 1.7 | 2.13 | מטלת תפיסה אודיטורית |
| 2.23 | 1.78 | מטלת תפיסה וויזואלית |
תוצאות:
דמיון אודיטורי מפריע למטלה תפיסתית אודיטורית, ודמיון וויזואלי למטלה תפיסתית וויזואלי.
דמיון וויזואלי לא מפריע, או פחות מפריע, למטלת תפיסה אודיטורית (ולהפך).
מסקנה:
אותו מנגנון אחראי גם לתפיסה וגם לדמיון מאותו החוש (וויזואלי / אודיטורי).
Kosslyn et al, 1978
נתנו לנבדקים ללמוד מפה, עם שבעה אובייקטים במקומות מסוימים.ץ
אחרי שלמדו את המפה, נתנו להם של אחד האובייקטים, הם התבקשו לדמיין את המפה ולהתמקד באובייקט.
אחרי זה ביקשו מהם לדמיין אובייקט אחר, ולדווח מתי התמקדו בו.
אם דמיון הוא מילולי, לא צריך להיות הבדל, אבל מצאו שהמרחק בין האובייקט הראשון והשני שהם דמיינו עלה, לקח יותר זמן לדמיין אותו, כמעט ביחס לינארי.
מסקנה: מה שקורה בדמיון דומה (או זהה) למה שקורה בתפיסה שלנו. (הנבדקים הגיבו כאילו המפה מונחת מולם).
Kosslyn et al, 1975
ניסוי ראשון:
אמרו לנבדקים שהם ישמעו שמות של בעלי חיים – הראשון יהיה פיל או זבוב, והאחר יהיה בע"ח כלשהוא.
ביקשו מהם לדמיין את שני הבעלי החיים לפי הגודל היחסי האמיתי שלהם.
ברגע שהנבדקים אמרו שיש להם תמונה בראש, הם שאלו אותם שאלה לגבי הבע"ח השני (האם לאווז יש מקור?).
ממצא: כאשר הנבדקים דמיינו זבוב הם הגיבו יותר מהר מאשר כשדמיינו פיל, ועם פחות טעויות.
ממצא: כאשר הנבדקים דמיינו זבוב הם הגיבו יותר מהר מאשר כשדמיינו פיל, ועם פחות טעויות.
הסבר: כאשר מדמיינים פיל עם אווז, למשל, האווז הרבה יותר קטן, ומדמיינים אותו עם הרבה פחות פרטים.
ניסוי שני:
השאלה: האם זה קשור לגודל הדמיון, או לפיל ולזבוב.
ביקשו אותו דבר, אבל הפעם ביקשו לדמיין פיל קטן או זבוב ענק.
ממצא: כאשר דמיינו פיל קטן הגיבו טוב יותר מאשר עם אווז ענק.
מסקנה: לאנשים יש דמיון שדומה למציאות. מוסיף תוקף למסקנה הקודמת.
Mental Rotation
Shepherd & Metzler, 1971
מראים לנבדקים 2 צורות תלת מימדית – אוסף של קוביות, ומודדים את הזמן עד שהם עונים אם הן זהות או לא.
האסטרטגיה של רב הנבדקים היא לסובב את הצורה האחת, מנטלית, כדי לנסות להגיע לשניה.
ממצא: הזמן שלוקח לענות הוא ביחס ישר לזווית הסיבוב הפיזית.
הסבר: הדמין שלנו זהה למציאות.
(הציעו הסבר חלופי, שקשור לתנועות העיניים בין שצורות, אך הוא נפסל במחקרים נוספים).
Mast & Kosslyn, 2002
ממצא סותר – צורות אמביוולנטיות: בדמיון אין דו משמעות, במציאות יש, ואפשר לעבור בין שני הפירושים (אם לא ראיתי את הארנב ואת הברווז במציאות, לא אוכל לראות בדמיון).
מחקרים אחרים סתרו את המחקר הזה.
המסקנה: נבדקים שיש להם דמיון טוב יותר, יכולים, לעשות זאת. (נבדקים שיכלו לסובב את האישה הצעירה בראש ולראות את הזקנה, היו טובים גם במטלות דמיון אחרות.)
נגלקט ודמיון וויזואלי:
ביקשו מנבדקים, שני פציינטים שהם עומדים בקצה כיכר ידועה ושאלו אותם מה הם רואים.
הם דווחו רק על צד ימין.
כאשר בקשו מהם להסתובב בדמיון, כך שמה שהיה קודם משמאל הוא עכשיו מימין, הם תיארו את צד שמאל.
מסקנה: ההזנחה לא היתה כי הם לא זכרו, אלא בגלל הפתולוגיה. תופעת הנגלקט היא גם בדמיון.
זו עדות נוספת לקשר בין התהליכים והמנגנונים שאחראים על דמיון (imagery) ותפיסה.
לסיכום: רב המחקרים, כולל הדמיות מח, תומכים בכך שיש הרבה במשותף בין מנגוני תפיסה ודמיון.
עם זאת, לחוקרים שסברו אחרת יש מחקרים שתומכים בכך, ויש פציינטים שלהם פגיעה בתפיסה, אך דמיון תקין.
Motor Cognition-
כל התהליכים המנטליים שמעורבים בתכנון, הכנה והוצאה לפועל של כל הפעולות המוטוריות.
פעולות מוטוריות שנראות פשוטות דורשות למעשה חישובים מורכבים.
מוטור – קוגניציה מתייחס לפעילות עצמן, לניבוי התוצאות שלהם, להבנתצ פעולות של אחרים, ניבוי תוצאות של פעולות של אחרים.
יש מחקר מוחי ענף בנושאים האלה.
גם בהקשר הזה מדברים על דמיון (=Imagery).
Motor Priming
מה הקשר בין ייצוגים שונים של תנועות מוטוריות?
אם הפריים משפיע על הביצוע, נסיק שיש מגנונים או משאבים דומים לשניהם.
Stumer et al, 2000
הנבדקים ראו סרט של grasping או פתיחת אצבעות (עקרונית לא רלוונטי למטלה, אמורים להתעלם).
הם התבקשו לעשות תנועת אחיזה אם מופיע צבע אדום, ותנועת פתיחת אצבעות אם מופיע צבע ירוק.
- תנאי תואם (הסרט מציג את התנועה שהנבדק נדרש לעשות, בהתאם לצבע).
- תנאי לא תואם
מדדו את זמן התגובה, כתלות בסרטון הווידאו הלא רלוונטי.
הצבע הוצג בשתי תנאים – בתחילת הסרטון או באמצעו.
תוצאות: בשתי המקרים הנבדקים הגיבו מהר יותר בתנאי התואם.
מסקנה: התנועה שאנו צופים בה משפיעה על התנועה שאנו עושים בפועל.
יש אינטראקציה בין מערכת מוטורית ומערכת תפיסתית.
תפיסה ומוטוריקה – חד הם – משתמשים שאותו עולם של ייצוגים.
ניסוי נוסף מראה שזה לא עובד עם יד רובוטית – מה שמשפיע הוא היד האנושית.
Motor imagery
כמו דמיון וויזואלי, אנחנו מאד טובים בדמיון מוטורי.
השאלה היא: האם דמיון מוטורי משתמש באותם משאבים, ייצוגים וכו' כמו ביצוע פעולה מוטורית אמיתית?
כמה תוצאות של ניסויים בנושא:
- מצאו שכאשר ביקשו מאנשים לדמיין שהם עוברים מסלול, לקח להם משך זמן דומה לעבור אותו בדמיון כמו במציאות.
- מבקשים מנבדקים לדמיין שהם הולכים עם תיק כבד או בלי, ולקח יותר זמן לדמיין במקרה של התיק.
- כאשר ביקשו לדמיין ריצה על הליכון קצב הלב והנשימה עלו], והם עלו יותר ככל שהקצב שדמיינו היה גבוה יותר.
המסקנה: דמיון מוטורי משתמש במשאבים משותפים מביצוע פעולות מוטוריות. (כמו דמיון וויזואלי).
חיקוי:
Mettzoff & Moore, 1977
הכוונה היא לא לחיקוי לא מודע, אלא לניסיון רצוני להבין ולחקות.
בעקבות פיאז'ה חשבו שנים רבות שחיקוי מתפתח מאד מאוחר, אך המחקרים מסוף שנות ה-70 גילו שתינוקות צעירים מאד יודעים לחקות – גם כשהיה דיליי (כלומר – זה לא רפלקס או תגובה אוטומטית). מגיל שישה חודשים תינוקות יודעים לחקות לא רק פרצופים אלא גם פעולות.
אח"כ נכנס גם העניין של כוונות ומטרות.
הם יכולים לצפות גם בתוצאות של הפעולות, וכך לדעת מה לחקות ומה לא.
Gergely et al, 2002
תינוקות בני 14 חודשים צפו בסרטון של אישה מדליקה מנורה עם הראש – בשני תנאים:
- ידיים פנויות (אישה טיפשה!)
- ידיים עסוקות
השאלה – האם הילדים יחקו את הסרטונים?
- ידיים פנויות – יותר ילדים הדליקו עם הראש
- ידיים תפוסות – יותר ילדים הדליקו עם היד (כי הם הבינו שנורמלי להדליק עם היד, אבל בגלל שהידיים תפוסות היא הדליקה עם הראש. אבל הם לא צריכים לעשות כך).
מסקנה: הם יודעים לזהות סיבות.
Mirror neurons:
Rizzolati et al, 1996
הוא זה שגילה לראשונה בקופים, בסינגל סל ריקורדינג.
גילה שיש נוירונים שמגיבים גם כשהנסיין מושיט יד, וגם כשהקוף מושיט יד.
אצל מבוגרים או ילדים שסובלים מאוטיזם יש בעיה בנוידרונים אלה, וכך יש להם קושי לזהות או להבין את האחר.
אם אנחנו מאד מיומנים בריקוד, המירור נוירונים שלנו יפעלו בתגובה לתמונות של ריקוד. (אך לא אם אנחנו רק רואים הרבה הופעות. רקדנים גברים יגיבו יותר לתמונות של רקדנים גברים מאשר של רקדניות).
סוגים שונים mirror neurons (להלן – נוירוני מראה:)
- סוג אחד – נוירון מראה לפעילות - מאפשר למידת מיומניות (התקדמות מהירה של האנושות).
- סוג אחר – נוירון מראה למגע – מאפשר אמפטיה (אנחנו מרגישים את מה שהוא מרגיש, אך לא מתבלבלים כי אין מידע מהקולטנים למגע בעור).
