13/04/2011
תהליכים פסיכוביולוגיים
שבוע 9 (שיעור 8)
--> תחילת השיעור באדיבות אירה :)
תוספות מהספר:
סוגי למידה:
גירוי-תגובה: מה עושים כשהגירוי מופיע
תפיסתית – זיהוי גירויים שראיתי בעבר לפי חושים
מוטורית – קשורה לחושים גם כן (רכיבה על אופניים)
למידה אינסטרומנטאלית (התניה אופרנטית): יותר גמישה מהתניה קלאסית.
למידה יחסית – יחס בין גירויים שונים (אם שומעים קול של חתול אפשר לדמיין איך החתול נראה).
עוד דוגמא: זיכרון מרחבי, זכרון אפיזודי – זוכרים מה קרה ובאיזה סדר.
LTP - long term potentiation – (אסוציאטיבי עם גירוי כלשהו). הגברת ירי של תא פוסטסינפטי בזמן יריר של התא הפרה-סינפטי., שנשמרת לאורך זמן.
Enforinhal cortex שולח להיפוקמפוס (perforat path -> dentate gyrus).
NMDA – רק כשהתא בדפולריזציה המגנזיום משתחרר, והסידן נכנס פנימה. AP5 – סם שחוסם NMDA מונע LTP .
באיזור CA1 בהיפוקמפוס פ"פ (תאים פיראמידלים) יכול להגיע גם לדנדריטים של התא היורה. הירי נקרא dendritic spikes .
ההתחזקות של הסינפסה קורת כי מתווספים AMPA (גלוטומט).
CAM-K2 – אנזים בצינור הדריטי שמופעל כאשר חלקיק של סידן מתחבר אליו.
LTP גורם לצמיחת דנדריטים חדשים והרחבתם.
NO – nitric oxide – גז שיכול ללכת אחורה לתא הפרה-סינפטי, ועושה בו שיניים ביוכימיים.
LTP1 – גורם להתחזקות מיידית ע"י הוספת AMPA .
LTP2 – יצירת חלבונים מקומיים (בתוך התא)
LTP3 – גורם לייצור חלבוים בדנדריטים, ויש מעורבות של דופמין.
LTP גורם ל2 דברים:
1. ייצור החלבונים לAMPA
2. ייצור תגיות שמסמנות לחלבונים האלה להגיע לדנדריטים.
LTD – גם בעזרת NMDA . אבל סוג אחר. מתרחש עקב קטינה בכמות הAMPA – בזמן LTD הם מפונים מהסינפסה בתוך וסיקולות.
הסוג הזה של NMDA גורם לפחות סידן להיכנס (יש להם משהו במקום מגנזיום). והם גם מעכבים את ייצור הסידן בתוך התא אחרי שעברו מספר רצפי דפולריזציה קטנה.
למידה תפיסתית – מהו הגירוי הזה ומה עושים איתו? זיהוי הגירוי עצמו או שינוי בו.
Association cortex – זיהוי אובייקטים.
MT\MST – זיהוי תנועה.
אקטיבציה של רשת נוירונים במצב מסוים – זיהוי הפרצוף, ידיעה של הפרצוף בסביבה, גם כשלא מסתכלים עליו (זיכרון קצר).
Fusiform face area – זיהוי פנים
Parahipocampal place area – זיהוי מקומות
הסינפסה שמתחזקת בהתניה קלאסית נמצאת באמיגדלה, ב-lateral nucleus .
המערכת המזולימבית:
VTA – ventral tegmental area- שולח פלט לאמיגדלה, היפוקאמפוס וnucleus accumbens ששולח פלט לגרעינים הבזאליים.
מערכת מזו-קורטיקאלית:
VTA שולח לפרה-פרונטלי, היפוקמפוס, ולקורטקס הלימבי.
התניה אופרנטית:
קשרים בין הקורטקס הסנסורי למוטורי:
1. בקורטקס עצמו
2. בגרעינים הבזאליים
למידה אינסטרומנילית:
כשתהליך ביצוע הפעולה הופך לאוטומטי הוא "עובר" לגרעינים הבזאליים.
Caudate nucleus+putamen – מקבלים קלט מכל המוח (כולל פרה-פרונטלי שמתכנן תנועות שיבוצעו),
ושולח פלט ל-globus palidus ששולח פלט לפרונטאלי ולקורטקס המוטורי הראשוני.
גם כאן הכל בעזרת NMDA .
חיזוקים טבעיים: אוכל, מים, מין. הם גורמים לשחרור של דופמין לתוך nucleus accumbens .
מערכת החיזוקים מופעלת כאשר מופיע חיזוק לא צפוי (אחרת אין צורך בלמידה).
גירוי שנחשפים אליו בזמן שחרור דופמין, נשמרים יותר טוב בזיכרון.
שיעור 8: למידה – המשך:
לפי מודל שלושת המאגרים, הזיכרון עובר מזיכרון תפיסתי (סנסורי) לקצר ואז לארוך.
סוגי למידה:
תפיסתית – לפי החושים.
גירוי תגובה – קישור בין סנסורי (גירוי) למוטורי (תגובה)
דופמין:
ניקרו-סטריאטאלית (תנועה: לבזאליים, מחומר שחור)
מזו-קורטיקאלית: לימבית-קורטקס (מחזקת קשרים בקורטקס)
מזו-לימבית : VTA (ייצור דופמין), פרה-פרונטאלי, NAC
ניקוטין מגיע לVTA ודופמין מופרש.
התניה אינסטרומנטלית-
בשנים אחרונות ניסו לחקור לעומק.
ניקוללי – מה קורה לחיה כאשר היא לוחצת על הדוושה?
השתיל לחולדות אלקרודה רושמת למח.
ראה שבכל פעם שחיה לוחצת על הדוושה [למשל, אם היא צמאה וכשתלחץ על הדוושה תקבל מים] לפני הלחיצה יש דפוס מסויים של ירי של מערכת החיזוק.
לקחו חולדה שלמדה את ההתנהגות של לחיצה על הדוושה ושלפו לה את הדוושה מהכלוב. היא נעמדה ליד המקום בו הדוושה היתה ודפוס הירי הנ"ל חזר. ברגע שזה קרה, האלקטרודה הרושמת רשמה את אותו הדפוס, והחוקרים הזליפו לה מים לכלוב.
למידת יחסים – מכלול של זכרונות שקשורים לאירוע מסויים. זוהי הלמידה המורכבת, האינטגרטיבית ביותר. כשיכולת האינטגרציה מתקלקת יש פגיעות בלמידת היחסים. יש כל מיני סוגים של פגיעות:
Anteriorgade Amnesia אמנזיה אנטריוגרדית – שכחה מרגע הפגיעה ואילך. (כמו בסרט מומנטו). אמנזיה זו יכולה להיגרם משתיה מופרזת של אלכוהול (נקראת תסמונת קורסקוף – על שם הרופא הרוסי שגילה אותה). אצל אנשים כאלה יש תופעה משונה בשם קונפובולציה– בדיית זיכרונות.
HM הוא פגוע הזיכרון המוכר ביותר. בעקבות הסרת אזור אפילפטי במוחו פגעו לו בהיפוקמפוס בשתי הצדדים, וכך הוא הפך לסלב מדעי. HM ידע איך לבצע פעולות אוטומטיות בסיסיות, וזכר את עברו מצוין. לא היתה פגיעה משמעותית ביכולת הקוגנטיביות. גם את ההווה הוא זכר. הפגיעה היא בזיכרון לטווח קצר – אין העברה מזיכרון לטווח קצר לעיבוד ואכסון בזיכרון לטווח ארוך – מה שנקרא תהליך הקונסולדציה (='התגבשות'). בניסויים על אנשים עם אמנזיה אנטוגרדית ניסו לבדוק מה בדיוק הם לא זוכרים:
ניסוי 1 – קלפים: מה רואים בציור מקווקו? דרגת הקושי הולכת ויורדת. כעבור שעה, וכעבור 4 חודשים בודקים שוב את אותם קלפים, באותו סדר. אצל הנבדקים עם האמנזיה היה שיפור – פחות מאצל אנשים בריאים.
ניסוי 2 – השמיעו לנבדקים עם אנטריוגרייד אמנזיה נעימות קוריאניות ותוך כדי הם עשו מטלה של כתיבה או ציור. אחרי זה שאלו אותם: “הנעימה הנעימה בעינך?” הם ענו שהם אדישים לזה. חזרו על זה כמה פעמים. אחרי זמן מה השמיעו להם מלא שירים קוריאניים, ונתנו להם לדרג. הם דירגו את אלה שהם כבר הכירו קודם כנעימות יותר. (אפקט דומה לחיבוב שירים מהפלייליסט של גלגל"צ). זה מראה על סוג מסויים של זיכרון.
ניסוי 3 – תמונות של שתי אנשים. אחרי שמדרגים מי אהוב יותר (אין הבדל משמעותי) נותנים פרטים על הדמויות – על אחת חיוביים (-שודד בנק) ועל השנייה שליליים (-איש נחמד שמחלק מלגות לסטודנטים). [חילקו את הנבדקים לשתי קבוצות, ובכל קבוצה שייכו את התיאורים הפוך]. גם אחרי חודש ימים כשביקשו מהנבדקים האמנסטיים להצביע על מי חביב יותר, הם העדיפו את התמונה של "האיש הנחמד", למרות שלא ידעו להסביר למה.
ניסוי 4 – לימדו את הנבדקים האמנסטיים התניה קלאסית של צליל עם משב אוויר לעין – מה שגורם למצמוץ בהשמעת הצליל. גם חולי האמנזיה למדו את ההתניה הזאת, וכעבור חודש הם עדיין זכרו אותה --> חולי אמנזיה אנטרוגדית לומדים התניה קלאסית.
ניסוי 5 – למידה מוטורית – ניסוי עם נקודה על מסך, כשיש ללחוץ על הכפתור המתאים לאזור הופעת הנקודה. הנקודות הופיעו בצורה סדרתית, וחולי האמנזיה למדו, ואחרי כמה סדרות ביצעו יותר מדויק ויותר מהר (אבל פחות מנבדקים ללא אמנזיה).
אנחנו רואים שחולים באמנזיה אנטרוגרדית כן זוכרים דברים מסויימים (מעין זיכרון חייתי, פרימיטיבי - הישרדותי), אבל הם לא זוכרים את ההקשר – הסיטואציה של הלמידה. אין להם יכולת לחבר את כל האלמנטים ולראות את המכלול.
מכאן אנו לומדים שיש שני סוגי זיכרון: דקלרטיבי (מוצהר) ולא דקלרטיבי:
- זיכרון דקלרטיבי – אירועים שמספרים עליהם במלל.
- זיכרון לא דקלרטיבי – זיכרונות אוטומטיים – גירוי – תגובה, ללא צורך האינטגרציה בין אזורי מח.
אצל חולי האמנזיה הזיכורן הדקלרטיבי הוא זה שפגוע. לעומת זאת, הזיכרון הלא דקלרטיבי פעיל.
איפה גר הזיכרון הדקלרטיבי?
ייתכן שזהו אזור CA1 בהיפוקמפוס.
תיאור מקרה: גבר בין 52, חולה לב אירוע לב קשה, איבד נשימה, ביצעו הנשמה ומכות חשמל והוא שרד, א-ב-ל לא הגיע חמצן למוח לפרק זמן מסויים, מה שגרם להרס נוירונים, ופגיעה מוחית. כתוצאה מכך הוא לא יכל לזכור דבר מרגע הפגיעה ואילך. אחרי שהוא נפטר ניתחו את מוחו וראו שההיפוקמפוס שלו, בעיקר אזור CA1 הוא האזור העיקרי שנפגע. לכן מניחים שזה אזור חיוני ללמידת זיכרונות עתידיים. למה?
באזור CA1 יש תאים פירמידליים, עליהם יש קולטני NMDA, והרבה. בהתקף אפילפטי או חוסר חמצן תאים נכנסים ללחץ ומתחילים להפריש מלא מלא נ"ט, ובינהם את השכיח מבין הנ"ט במח – גלוטומט. יש מלא גלוטמט במח, ואחד האזורים עם הכי הרבה קולטנים לגלוטומט הוא CA1 בהיפוקמפוס, שמתחיל לפעול פעילות יתר. כמות אדירה של יוני סידן נכנסת לתאים, ויוצרים משקעים בתוך התאים. מתחילה אוסמוזה – כניסת נוזל חוץ תאי לתוך התא, וכאשר נכנס נוזל רב התא מתנפח ומתפוצץ --> אנטריוגרייד אמנזיה.
אם זה באמת כך, אז במצב של חוסר חמצן ניתן אנטגנוסיט לNMDA רצפטור ונראה שתאים נפגעים פחות, ובניסויים על חיות זה אכן עבד.
סיכום ביניים:
LTM זיכרון לטווח ארוך מחולק לזיכרון דקלרטיבי (אינטגרציה, "סיפור" מילולי) וזיכרון לא דקלרטיבי (פעילויות אוטומטיות). הזיכרון הדקלרטיבי הוא שפגוע אצל חולי אמנזיה אנטוגריידית. יש עוד חלוקות:
- זיכרון דקלרטיבי
- זיכרון אפיזודי
- זיכרון סמנטי
- זיכרון לא דקלרטיבי
זיכרון סמנטי (עובדתי) – יש אנשים עם אנטריוגרייד אמנזיה שכן מצליחים ללמוד עובדות.- יש להם זיכרון סמנטי אך לא אפיזודי. למשל: מי היה מרטין לותר קינג? מה פירוש המילה התרברבות? מה פירוש הפתגם 'סנונית אחת אינה מביאה את האביב'? הם יידעו לענות. העובדה עצמה – ללא ההקשר בו למדנו אותה (מי לימד? איפה? למה?...)
האזור שנפגע הוא הנאו קורטקס שנמצא באונה הטמפורלית, ומניחים שהזיכרון הסמנטי נמצא באונה הטמפורלית.
זיכרון אפיזודי – נותן את ההקשר של דברים. בד"כ זיכרון של אירוע ספציפי שקרה במקום מסוים.
שיטיון סמנטי – אנשים עם זיכרון סמנטי פגוע וזיכרון אפיזודי תקין. נבקש מהם להביא סולם – הם יביאו כוס. יעמדו עם מטריה בגשם ולא יפתחו אותה – הם יודעים שיורד גשם, ויודעים שיש להם מטריה, אבל לא יודעים מה הקשר. עלולים לאכול סטייק נא. לעומת זאת, יש דברים שהם יכולים לעשות – למשל למסור הודעה בפלאפון.
אי אפשר להצביע על אזור ספציפי בו נמצא הזיכרון האפיזודי.
פסיכופתולוגיות
סכיזופרניה
קצת היסטוריה: על המחלה נכתב לראשונה ב-1860. פסיכיאטר בשם בנדיקט מוראל מתאר נער שהגיע אליו לטיפול, נראה ששכח הכל – מבולבל, ישנוני. היה תלמיד טוב לפני אירוע מסויים, ואחריו (ואחרי כל אפיזודה שהיתה אח"כ) היתה דעיכה ביכולתו. הוא קרא למחלה דמנסיה פרוקס = הדרדרות של גיל הנעורים.
אחריו הגיע פסיכיאטר בשם אמיל קרפלין – גרמני, שהראה שיש עוד ילדים או בני נוער שיש להם הדרדרות בגיל צעיר, ובגלל שהוא תיאר כמה מקרים, והיו לו יחסי ציבור טובים, השם מיוחס אליו – בטעות!
אוייגן בלויילר ראה מטופלים רבים עם אותם סימפטומים – התקפים ולאחריהם הדרדרות רגשית וקוגנטיביית, וכיוון שהוא ראה גם מבוגרים הוא טבע שם חדש- סכיזופרניה.
סכיזופרניה – שסעת – נפש שסועה. זה לא פיצול אישיות! מדובר בשתי מחלות שונות לחלטוין. פיצול אישיות – אדם עם כמה אישיויות, שבד"כ לא זוכרות אחת את השניה, והם עוברים מדמות לדמות ללא קוהרנטיות. סכיזופרניה היא נתק בין הרגש לבין הקוגניציה. למשל – אדם נמצא בהלוויה של חבר, עצוב קוגנטיבית אבל צוחק. הניתוק הוא באותו אדם, באותה אישיות.
מחלת הסכיזופרניה היא כלל עולמית- אוניברסלית – לא מחלה של העולם המודרני, קיימת גם בשבטים נידחים. אחוז מאוכלוסיית העולם חולים במחלה.
גיל התפרצות המחלה – יש הבדל בין גברים לנשים. גברים – אפיזודה ראשונה בגיל העשרה 16-20 בממוצע. נשים – גילאי 20+, ושוב באזור גילאי -40-50. למה? הורמונים! זה גיל המעבר, יש שינוים הורמונליים אדירים בגוף האישה, וזה מעיד על מעורבות ההורמונים במחלה. אצל גברים האפיזודה הראשונה היא הרבה יותר דרמטית מנשים. רב חולי הסכיזופרניה כושלים בקשר זוגי או משפחתי – גברים נוטים להישאר רווקים. אין קשר בין סדר הילודה וסכיזופרניה (פעם חשבו שכן).
איך זה נראה?
בהתפרצות יש התקף פסיכוטי – אנשים מאבדים את בוחן המציאות – אנשים לא יודעים להבדיל בין מציאות לבין בדיה.
סימפטומים:
- חיוביים – תוספת על אנשים ללא סכיזופרניה
- חזיונות שווא – הלוצינציות: תפיסה בחושים של דברים שלא קיימים במציאות (כי שכיח – הלצונציות אודיטורית – שומעים קולות "תקשיב לי, אני יודע את האמת", יש הלוצינציות וויזואליות - יכולים לנהל שיחה שלמה עם מישהו שהם רואים אבל לא נמצא שם, הולצינציות סומטיות – מרגישים שיש להם תולעים מתחת לעור ומנסים לגרד אותם או לחתוך אותם החוצה --> בfMRI מצאו שהמח עובד באזורים המצאימים – הם לא סתם אומרים – הם באמת רואים, כמו בחלום).
- הפרעות חשיבה: חשיבה מבולבלת, לא לוגית, המצאת מילים, חשיבה מאד אסוציאטיבית, קופצנית.
- רעיונות שווא – דלוזיות: אמונות שאין להם שום בסיס מציאותי (חייזרים השתילו לי מחשבות לראש).
- תעתועי רדיפה ושליטה (אני ראש השב"כ וכולם מנסים לרדוף אחרי).
- תעתועי גדלות (אני מסוגל לעשות הכל).
- שליילים – חסר ביחס לאנשים נורמליים
- תגובות רגשיות רדודות
- דלות בדיבור
- היעדר יוזמה והתמדה
- קוגנטיביים – סוג של סימפטומים שליליים (ליקויים) אבל שייכים לרמה החשיבתית ופחות לאינטראקציות החברתית.
סרטון – Heater סכיזופרנית מאנגליה.
