28/02/2011
תהליכים חברתיים
שיעור 3
תפיסה חברתית
תפיסה – זאת לא המציאות, אלא איך שאנחנו מבינים אותה.
תפיסה חברתית – מונח כללי לתהליך באמצעותו אנחנו מבינים את העולם החברתי שלנ (... חסר)
המשגה והבנה תעזור לנו להבין איך אנחנו תופסים, מהם ההטיות שלנו, איך תופסים אותנו ואיך ניתן לשנות את התפיסה.
סוזן בויל – סרטון יוטיוב. יש צפיות רבות מאד בקטע הזה, למה אנשים כל כך נהנים מזה? יש כאן הפתעה שחושפת הטיה בתפיסה חברתית – אנחנו נוטים, משום מה, להניח שמישהי מוזנחת ולא הכי מחוברת למציאות לא תשיר יפה. זה כי סכמה של זמרת היום כוללת מראה, התנהגות ולבוש מסוימים.
על בסיס מה מתבצעת תפיסה חברתית?
רמזים עקיפים
- אנשים – אנחנו נוטים להסיק ממראה הפנים של האדם על אופיו. פייסבוק (אפשר לראות מהשם).
- סיטואציות – הבנה של מצבים חברתיים מספקת הקשר חשוב להבנה של התנהגותם של אחרים.
- לעיתים אנחנו רואים את מה שאנחנו מצפים לראות בסיטואציות מסוימוצת (וזה לא תמיד נכון).
- לפעמים ידע לגבי הסיטואציות מספק הסבר לגבי ההתנהגות.
- התנהגות – מעידה על פעולות האדם. משמשת לזיהוי מצבים פנימיים. התנהגות לא וורבלית: הבעות פנים, שפת גוף, מבטים.
Ekman – זיהוי מהימן של שישה רגשות בסיסיים: שמחה כעס עצב פחד הפתעה וגועל.
הלך לניו-גנואה, סיפר סיפורים, הראה להם צילומים של אמריקאים מביעים רגשות, הם יכלו לזהות איזו תמונה מתאימה לרגש בסיפור.
גם תינוקות עוורים מביעים רגשות אלה – זה מולד ולא נלמד.
אימיילים- ערוץ תקשורת מילולי בלבד – אנחנו לא ממש מסתדרים עם זה, ולכן מוסיפים פרצופונים. יש הטיה- אנחנו שומעים את הקול הפנימי שלנו, ויודעים איך אנחנו מרגישים. האדם שמקבל את המייל לא.
הבדלים בין תרבותיים:
- תרבויות מזרחיות משתמשים הרבה יותר בפרצופונים.
- יש תרבויות בהן מקובל / לא מקובל לבהות.
האם אנחנו מבחינים ברמאות?
פרויד: אנחנו לא יכולים לשמור סוד.
הטענה היא שכשאדם משקר הקול שלו משתנה – הקצב והגובה. לעומת זאת, בבחירת המילים, הבעות הפנים ושפת הגוף אפשר לשלוט.
ניסוי: נתנו לנשים לצפות בסרט קליל / מזעזע, וצילמו אותם, הן התבקשו לא להסגיר בפניהן את הרגש. ממצאים: הן הצליחו לשלוט בפנים, אך לא בגוף.
ניסוי: נתנו לנשים לצפות בסרט קליל / מזעזע, וצילמו אותם, הן התבקשו לא להסגיר בפניהן את הרגש. ממצאים: הן הצליחו לשלוט בפנים, אך לא בגוף.
חיוכים מזויפים – אקמן:
יש מצבים בהם משהו בחדר מעלה חיוך / סתם מבקשים מהאדם לחייך. האם אנחנו יכולים לזהות? כן, לפי העיניים ומשך החיוך. אקמן פיתח תיאוריה לפיה הוא יכול לדעת מה אנשים חושבים לפי הבעות פנים.
Fritz Heider - “מדען נאיבי"-
- ייחוס פנימי – ייחוסים של מאפיינים פנימיים לאדם (יכולת, אישיות, מצב רוח)
- ייחוס חיצוני – ייחוסים של גורמים חיצוניים לאדם (המטלה, אנשים אחרים, מזל)
הבחנה בין הייחוסים – כלל ההפחתה – הפחתת השפעת הסיטואציה מאותו ייחוס פנימי שעולה מההתנהגות עצמה.
יישום כלל ההפחתה (התחשבות בסיטואציה) יכולה להוביל גם לחיזוק הייחוס הפנימי וגם להחלשתו. השיפוט של התנהגות האדם מורכב מייחוס פנימי בתוך הקשר – ייחוס חיצוני.
תיאוריית ההסקה הנכונה:
- מידת הבחירה – התנהגות הנובעת מבחירה חופשית יותא אינפורמטיבית מהתנהגות שנעשתה בכפיה.
- כמה ההתנהגות צפויה – יותר אינפורמטיבי כאשר היא לא.
- תוצאות ההתנהגות – ככל שההתנהגות מובילה לפחות תוצאות רצויות כך היא יותר אינפורמטיבית.
הערה ל-1: יש לכולנו נטיה ליצור ייחוסים פנימיים. הנה כמה ניסויים שמוכיחים את זה:
ג'ונס והאריס 1967:
בתקופה שקאסטרו היה שנוא בארה"ה נתנו לסטודנטים לקרוא נאום בעד /נגד קאסטרו, ואמרו להם שנאמר לסטודנט לכתוב נאום בעד / נגד קסטרו / מה שהם רוצים.
אח"כ שאלו אותם עד כמה האדם בעד / נגד קסטרו. כאשר נאמר שהסטודנט בחר, ייחסו יותר התאמה בין ההתנהגות והייחוס הפנימי – הדעה האישית על קסטרו.
תיאוריית השונות המשותפת Kelly, 1967:
הסיבה להתנהגות כלשהיא היא אותו גורם שקיים רק כאשר ההתנהגות מתרחשת.
התנהגות אפשר לייחס להקשר, למבצע ולאובייקט.
מה יעזור לנו לקבוע?
- קונצנזוס – האם כולם מסכימים איתו? (אובייקט)
- מובחנות – האם הוא נוטה להתלהב מכל דבר, או אולי נוטה להיות ביקורתי? (מבצע)
- עקביות – האם הוא מתלהב במיוחד מהדבר הספיציפי עכשיו? (הקשר)
1 נמוך, 2 נמוכה, 3 גבוהה = ייחוס לשחקן.
1 גבוה, 2 גבוה, 3 גבוה = ייחוס לאובייקט (הסרט, בדוגמא שלנו).
1 נמוך, 2 גבוה, 3 נמוך = ייחוס להקשר.
בכל שילוב אחר נקבל ייחוס יותר מורכב ופחות חד משמעי.
עשו ניסויים ובדקו איך אנשים שופטים, במידע חסר – לא נתנו מידע על הקונסנזוס, וזה לא הפריע לאנשים.
הביקורת על התיאוריה של קלי היא שהיא מורכבת מדי. מסקנה חשובה מהמחקר שלו, היא שאנשים לא בודקים איך אנשים אחרים מתנהגים באותו מצב, כשלמעשה יש שונות גדולה באופן בו אנשים מתנהגים בסיטואציות שונות.
טעות הייחוס הבסיסית - הנטיה להסביר התנהגות של אנשים לפי ייחוס פנימי ולא לפי ייחוס חיצוני. (הערכת יתר והערכת חסר). למשל: קשה לנו לקלוט ששחקן ששיחק רופא בסרט אחד משחק רוצח סדרתי. או: כשמישהו עוקף אותנו בתור, אנחנו ממהרים להסיק דברים על אישיותו.
לעומת זאת, הדגש בפסיכולוגיה חברתית הוא ההשפעה של הסיטואציה.
בעצם, אפשר לומר שטעות הייחוס הבסיסית היא כשל ביישומו של כלל ההפחתה.
ג'ון והאריס – 1967:
אנשים מייחסים ל"כותב המאמר" עמדה יותר קיצונית אם הם חושבים שהוא כתב את המאמר מרצונו. נחזור לנתונים – ואפשר לראות את טעות הייחוס הבסיסית – גם כאשר נאמר לאנשים שהמאמר נכתב בלית ברירה, הם חשבו שהם יכולים לייחס לו עמדה. זה הממצא הכי מעניין של הניסוי.
נעשו ניסויים כדי לבדוק שהתוצאות אכן נובעות מטעות הייחוס, והתברר שכן.
רוס, 1977:
נתנו לנבדקים לשחק משחק טריוויה.
לחלק מהנבדקים נתנו להיות שואלים, לחלק משיבים ולחלק צופים. מול כולם אמרו לשואלים לשאול שאלות בנושאים שרק הם יודעים. התוצאה: רק 40% מהתשבות נכונות. ביקשו מכולם לשפוט את מידת הידע הכללי של המתחרים והשואלים, והם שפטו בהתאם לתוצאה (השואלים – גבוה מהממוצע [כולם שפטו כך, חוץ מהשואלים עצמם], המשיבים – נמוך מהממוצע [אפקט יותר חלש אצל המשיבים]) – טעות הייחוס הבסיסית.
מדוע טעות הייחוס הבסיסית היא חלק מחיינו?
גילברט ומלון, 1995:
זיהוי ההתנהגות וביצוע ייחוס אישיותי הוא מהיר, אוטמטי. ביצוע כלל ההפחתה תלוי בשמאבים וקורה רק בשלב שני – [ובהעדר משאבים אינו קורה בכלל (?)].
ניסוי הנאום -
מבקשים מנבדק לנאום על נושא שהם נגדו, ובזמן עד הנאום נותנים להם לשמוע מישהו אחר מבצע את המטלה, ולייחס לו עמדה. זוהי סיטואציה בה נצפה מהנבדק לייחס חיצונית – הם בדיוק באותו מצב, אבל מצד שני – המשאבים תפוסים. ואכן מצאו שנטו לייחס פנימית.
נמצא דווקא שדווקא כאשר אנחנו הכי עסוקים בלייצר רושם מסוים על אנשים אנחנו נוטים יותר לטעות הייחוס הבסיסית – לשפוט אנשים אחרים לא נכון.
מתי ההסתברות לטעות הייחוס הבסיסית יורדת?
כשאנחנו חושדים במישהו.
מדוע הייחוס האישיותי הוא אוטומטי?
- הטיה תפיסתית – האדם מרכז תשומת הלב והמצב הוא הרקע.
ניסוי הטיית מוקד תשומת הלב – יש שתי שחקנים, ושישה צופים: 2 רואים את שניהם במידה שווה, וארבע רואים יותר את אחד השחקנים. כששאלו אותם מי יותר דומיננטי, אלה ורק אלה שראו יותר שחקן אחד טענו שזה שהם ראו הוא יותר דומיננטי.
- תרבות – מילר 1984: בתרבויות אינדיווידואליסטיות מתרכזים יותר בפרט ונותנים לו יותר משקל והשפעה, וגם עושים יותר טעויות ייחוס פנימיות מבתרבויות קולקטיוויות. מילר מצאה שאין הבדל אצל ילדים – והוא נלמד עם הזמן. (אבל ההטיה קיימת בכל תרבות).
האם אנחנו מבצעים את טעות הייחוס גם על עצמנו? לא ממש – לגבי עצמנו יש הטיה לייחוס מצבי.
למה?
- ידע – אני יודעת שאני נראית עכשיו שונה ממה שאני נראית במצב אחר.
- הטיית מוקד תשומת הלב – עבור האדם הפועל המצב הוא במוקד תשומת הלב.
