יום ראשון, 12 בדצמבר 2010

ביולוגיים - הר.10 - שיטות מחקר, המשך + מערכות חוש


12/12
יסודות ביולוגיים

שיטות מחקר – המשך

שק' 49:
חסרון במחקר בבע"ח הוא שהמוח שלהם אינו זהה לשל בני אדם.
בשנים האחרונות התפתח שיטות שמאפשרות מחקר בבני אדם.
זה לא מייתר את המחקר בבע"ח כי מידת הדיוק בשיטות אלה היא נמוכה בשלב זה – רזולוציה נמוכה.

יש שיטות שמאפשרות מחקר של מבנה המוח, ויש שיטות שחוקרות תפקוד.

שיטות הדמיה – חקירת מבנה:
CT scan –
קרני רנטגן נבלעים ברקמות השונות, ומשמשים למעלה ממאה שנה לצילומי אברים, בעיקר עצמות. הפיתוח הטכנולוגי כאן הוא ביכולת להבדיל בין רקמות שההבדל בבליעה שלהם מאד קטן. הבליעה הדיפרנציאלית של קרני הרנטגן ברקמות השונות של המח היא שמאפשרת ליצור תמונה שלהם.
מכניסים את הנבדק לתוך שדה שבו בצד אחד יש מקור קרינה, וסביב הראש יש דטקטורים לקרינה מוחזרת, שמאפשרת לעשות רקונסטרוקציה של האזורים השונים.
בטכנולוגיו חדישות יותר מזיזים את הנבדק והמכונה סורקת חתכים חתכים, כך שאפשר לבנות תמונה תלת מימדית. (תחילה תמונה הוריזונטלית, ובהמשך חתכים לכיוון התחתון של הראש).
השיטה נפוצה מאד בבתי חולים, ובמעבדות מחקר.
חסרונות:
  • רזולוציה – לא מאד טובה, לא רואים הבדלים קטנים.
  • הקרינה משפיעה לרעה על התאים – קרינה מיננת, יכולה לגרום לשינויים במבנה הגנטי ובחשיפה גדולה אף לסרטן.
MRI
היתרון הגדול על CT הוא ברזולוציה, שהיא הרבה יותר טובה.
הטכנולוגיה עובדת על הרעיון של הכנסת הנבדק לשדה מגנטי חזק, בו אטומים מסוימים מקבלים ספין - תכונה של אטומים, לעניינו חשוב בעיקר המימן, שנמצא במים. בתנאים מסוימים הם יפלטו קרינה בגלי רדיו, שאותה אפשר לנטר על ידי דטקטורים שמקיפים את הראש מכל צדדיו, וכך ניתן להבחין ברקמות שונות, בעיקר מבחינת אחוז המים שנמצא בהם. (בחומר לבן יש פחות מים, בחומר אפור יותר וכו'...)
המכשירים הולכים ומשתכללים, בעיקר בהגדלת עוצמת המגנט.
יתרונות:
  • לא מסכן את המח
  • רזולוציה הרבה יותר טובה
השיטה הזאת לא נפוצה כי המכשירים מאד יקרים.

שיטות לחקירת פעילות של מוח – הדמיה פונקציונלית
השיטות מתבססות על כך שלאזורים פעילים במוח תגיע זרימת דם מרובה יותר (עם אספקת חמצן וגלוקוז שנחוצים לפעילות).
כלומר: אנחנו לא מסתכלים על פעילות הנוירונים עצמם אלא על המטבוליות שמתואמת עם הפעילות.
אספקת הדם לאזור מסוים גדלה כאשר כלי הדם באזור זה מתרחבים. קוטר כלי הדם מושפע משרירים חלקים שעוטפים את כלי הדם.
איך פעילות עצבית גורמת להרחבת כלי דם באופן מקומי?
ידועים כמה מנגנונים, יכול להיות שיש עוד.
  • הצטברות של אשלגן בנוזל החוץ תאי (כתוצאה מפוטנציאל פעולה, בו אשלגן יוצא החוצה) גורם להרפיית השרירים החלקים שמקיפים את כלי הדם.
  • כלי הדם מוקפים שתלוחות של אסטרוציטים, וכאשר הנוירונים מופעלים מופעלים גם האסטרוציטים – באמצעות כניסת סידן אליהם, וזה גורם להם לשחרר כל מיני חומרים, בינהם כאלה שמשפיעים על כלי הדם – למשל NO.

PET
מחדירים אל הגוף חומרים רדיואקטיביים שפולטים קרינה של חלקייקם בשם פוזיטרונים. החומר מתפשט עם הדם בין היתר אל המח, וכאשר פוזיטרון נפגש עם אלקטרון נפלטת קרינת גמא לשתי צדדים בבת אחת. זה מאפשר לדטקטור להבחין במיקום של האזור ממנו מגיעים הפוזיטרונים. מקום שיש בו יותר פוזיטרונים – (יותר דם) – תגיע ממנו יותר קרינה.
הדטקטורים מחוברים למחשב שמרכיב תמונה של המח בהתאם לפיזור של החומרים הרדיואקטיביים שכל רגע נתון.
באיזה חומרים רדיואקטיביים משתמשים באדם?
  • חמצן רדיואקטיבי (מתחבר למימן ויוצר מולקולת מים)
  • חומר שדומה לגלוקוז - 2 דאוקסי גלוקוז – עדיף.
חסרונות
  • רזולוציה במרחב נמוכה – בודק אוכלוסיות גדולות של תאים (כדי להתגבר על זה משתמשים בpet יחד עם CT).
  • רזולוציה בזמן נמוכה – צריך לחכות עד שה(גלוקוז) יגיע, ייספג בתאים – וזה לוקח עשרות שניות, קנה מידה עצום יחסית לפעילות של נוירונים.
  • צורך בהחדרת חומרים רדיואקטיביים
  • משתמשים בחומרים רדיואקטיביים שזמן מחצית החיים שלהם קצר – כך שהם מתפנים מהגוף מהר, ופולטים קרינה לזמן קצר. לשם כך צריך לייצר את החומרים הרדיאקטיביים במקום הבדיקה – וייצור חומרים רדיואקטיביים הוא מסובך ויקר, וגם מאפשר להתבונן בתהליכים קצרים בלבד.


יישום לדוגמא: משמש לאבחון מחלות – לבחור את ההתקשרות של ליגנדים שונים לרצפטורים (למשל: רצפטור לסרוטנין).

fMRI
המכשיר נראה כמו מכשיר MRI הראש נמצא בתוך שדה מגנטי וכו'.
המכשיר מאפשר לראות את מידת החמצון של הדם באזורים השונים של המוח.
חמצון – המוגלובין נמצא בכדוריות דם אדומות, וכשהחמצן מגיע אל הרקמה הוא מתחיל לצאת אליה. כאשר זה קורה בדם יש פחות חמצן, והוא לוקח איתו את הco2 שנוצר בפעילות האנרגטית של התא. כאשר כלי הדם מתרחבים יש יותר כדוריות דם אדומות עם יותר חמצן. ההמוגלובין פולט קרינה שונה בשדה מגנטי כאשר הוא קשור או לא קשור לחמצן. החיישנים מודדים את ההבדלים בין אזורים עם המוגלובין מחומצן (אזורים פעילים) ואזורים עם המוגלובים לא מחוצמן (אזורים לא פעילים).
מכאן יוצר המחשב קידוד וויזואלי של תמונת הפעילות במח.
יתרונות השיטה:
  • לא מסכן את האנשים
  • רזולוציה מרחבית טובה – סדר גודל של מילימטר ( – גדול ביחס לנויורנים – אלפיות מ"מ, אבל טוב יחסית)
  • רזולוציה טובה בזמן – סדר גודל של שניות בודדות (שוב, גדול בקנה מידה של פ"פ – מילי שניות, אבל טוב יחסית)
  • יחסית קל לביצוע

זו השיטה הסטנדרטית היום למחקר של המח באנשים חיים.


פיזיולוגיה של רצפטורים במערכות חוש

מערכות חושיות

אשליות אופטיות מדגימות שראיה איננה רק תהליך אופטי, רפלקטיבי – אור שמגיע לעיניים, אלא תהליך קוגנטיבי - אקטיבי, שמעורב בו ידע, ומוביל, בסופו של דבר לתפיסה משמעותית לגבינו.
המציאות היא הרבה יותר כוללנית ומורכבת ממה שאנחנו תופסים. התפיסה שלנו מוגבלת!
בזמן התפיסה אנחנו לוקחים אספקטים מוגבלים של המציאות, ואותם מעבדים.
למשל: יש סביבנו ספקטרום רחב של קרינה אלקטרומגנטית, כל מיני אורכי גל. גלים ארוכים – שידורי רדיו, טלוויזיה, רדאר. אנחנו מסוגלים לראות רק חלק מהספקטרום הזה. (והוא מהווה את הספקטרום של הצבעים שאנחנו רואים).
דוגמא נוספת: חוש הטעם שלנו מסוגל לחוש סוגים מאד מסויימים של מולקולות. לא כל המולקולות יוצרות תחושה של טעם! יש מגוון אינסופי של מבנים כימיים שלא יוצרים טעם. אנחנו טועמים את מה שחשוב – מלוח-נתרן, מתוק-אנרגיה, חמוץ-מקולקל, מר-רעלים.

התמרה חושנית
רב מה שאנחנו חשים הוא אנרגיה חיצונית (אור, מכנית של תנודות אויר, מכנית במגע), שפועלת על איברי החוש שלנו (עיניים, אוזניים, אור). יש גם מולקולות שאנחנו יכולים לחוש – בטעם או בריח.
כל האספקטים האלה צריכים לעבור תהליך באיבר החוש שמעביר את האינפורמציה הספיציפית לשפה שהמח מבין – שינויים חשמליים בפוטנציאל הממברנות.
לתהליך המעבר בין אנרגיה חיצונית ואינפורצמיה לגבי תבניות שונות של האנרגיה לשינויים חשמליים, קוראים התמרה transduction. לכל איבר חוש יש תאים מיוחדים שמסוגלים לשנות את הפוטניציאל החשמלי שלהם בהתאם. פוטנציאל רצפטור – שינוי בפוטנציאל החשלמלי של תא הרצפטור כתוצאה ממפגש עם אנרגיה ספציפית. תאי הרצפטור משחררים לסינפסה נוירוטרנסמיטור, שבסופו של דבר גורם לפ"פ לתאים הבאים בתור, ובסופו של דבר האנרגיה מגיעה למח בתורה של תבנית פוטנציאלי פעולה.
תאי הרצפטור עצמם בד"כ לא יוצרים פ"פ אלא משחררים נוירוטרנסמטור באופן רציף, במינון שמותאם לשינוי בפוטנציאל החשמלי בו.



קוגנטיביים - הר.10 - זיכרון עבודה, המשך 


12/12
תהליכים קוגנטיביים

שיעור 10 – זיכרון עבודה

מודל ATKINSON – SHIFFRIN :
(כאן סיימנו שיעור שעבר)
כל גירוי שמגיע לזיכרון לטווח ארוך בהכרח עובר דרך זיכרון לטווח קצר.
מודל מאד שכיח, ששימש בסיס להרבה תאוריות אחרות.
אבל – התאוריה נפלה.
למה?
  • היו פציינטים הפוכים מHM – היה להם זיכרון תקין לטווח ארוך, וזיכרון פגום לטווח קצר, ולפי המודל זה לא יכול להתקיים, כי הגירויים לעולם לא יגיעו ל"מחסן" הזיכרון לטווח ארוך.
  • המחסן במודל הוא אחד ויחיד, וכולם מקודדים בו. התחילו להצטבר עדויות לקיום מחסנים נפרדים לגירויים מסויגם שונים.
  • המחסן במודל היה מחסן מאד פסיבי, והתחילו להתאסף עדויות לכך שהזיכרון לטווח קצא הוא יותר דינמי.

לכן התחילו להשתמש (ולפתח) מודל אחר – BADDELY – HITCH MODEL 1974
שתי מחסנים נפרדים ובלתי תלויים - slave systems
  1. גירויים וורבליים
  2. גירויים וויזואליים
central executiveמנגנון שמחבר בין שני המחסנים – יש לו שליטה מלאה על המחסנים.
כאן נכנס המושג של זיכרון עבודה (ולא זיכרון לטווח קצר) שם שמרמז על הדינמיות שלו.
היום מקובל לחשוב שכמעט כל פעולה שאנחנו עושים מערבת זיכרון עבודה.
חידושים במודל:
  • המנגנון האסקיוטיבי
  • זיכרון עבודה – אקטיבי

למה דיברו על שתי מחסנים נפרדים?
Logie 1990:
מטלה וורבלית-
  • בפני הנבדקים הוצגו אותיות לזמן קצר.
  • הוצגו שוב אותיות – שתי תנאים:
    • match – (או: תנאי זהה) – אותם אותיות בדיוק
    • non match – הבדל באות אחד
מטלה לא וורבלית -
  • נבדקים נדרשו לזכור דפוס של ריבועים שחורים ולבנים
  • הוצגו שוב ריבועים:
    • תנאי זהה: אותם ריבועים
    • תנאי לא זהה: הבדל בריבוע אחד.
באותו זמן התבקשו הנבדקים לבצע אחת משתי מטלות:
  • מטלה וורבלית – תרגיל חשבוני פשוט
  • מטלה וויזואלית – הנבדקים התבקשו לדמיין מטריצה ולמלא בדמיונם משבצת בכל פעם, ולבסוף לומר איזו ספרה התקבלה.

היו 4 קבוצות, בכל השילובים של מטלה ראשית ומטלה משנית.
ההנחה: אם יש שתי מחסנים נפרדים לזיכרון וויזואלי וורבלי, יהיה יותר קשה לבצע את המטלות כאשר שתיהן מאותו הסוג (אותו היגיון מבניסוי ה dual task).
תוצאות: כאשר המטלה מלווה במטלה משנית מאותו סוג, הזיכרון נפגם מאד והדיוק יורד ל-20%, וכאשר המטלות מסוג שונה – אין הפרעה, והדיוק טוב.

--> דיסוציאציה בין זיכרון וורבלי לוויזואלי, כלומר: יש שני מחסנים נפרדים.
  • מטלה זו, מסוג dual task, פופולרית מאד במחקרים על זיכרון.

the phonological loop

מרכיבים:
  • מחסן המשמר מידע פונולוגי לכמה שניות לפני שהמידע דועך. (בערך 2 שניות).
  • תהליך השינון (articulatory rehersal) הדומה ל"דיבור בלב" (subvocal speech) מונע מהאינפורמציה לדעוך.
  • ממנגנון השניון האינפורמציה חוזרת למחסן (זה הלופ – האינפו רצה בו פיסה אחרי פיסה).
איך זה עובד?
אינפורמציה אודיטורית נכנסת ישר למחסן הפונולוגי.
אינפורמציה וויזואלית מתורגמת לאינפורמציה פונולוגית (=צלילים), ואז נכנסת למחסן הפונולוגי.

אם השינון של כל האינפורמציה לוקח יותר משתי שניות, תתחיל דעיכה של אותיות שנכנסו למחסן ולא הספיקו לעבור שינון.
זה מסביר למה, כאשר יש הרבה גירויים, חלקם דועכים.
--> קיבולת תלויית זמן.

Phonological similarity effect:

אם המחסן באמת פונולוגי, נצפה שיהיה הרבה יותר קשה לשמור אותיות שיש בינהן דמיון פונולוגי (למשל: B D C T P G), מאשר אותיות שונות.
ואכן, יש מחקרים רבים שתומכים בכך, וזו אחת הסיבות לכך שהמחסן במודל פונולוגי.

Word length effect

אם יש מנגנון שינון, נצפה שהזיכרון יהיה יותר טוב במילים קצרות מאשר במילים ארוכות (בתנאי שהן שוות בשאר המאפיינים), ואכן יש עדויות רבות לכך.

במחקר על ילדים דוברי אנגלית ודוברי וולשית, גילו שילדים דוברי אנגלית זוכרים, באופן עקבי, הרבה יותר ספרות.
לא היה לכך הסבר עד המודל הפונולוגי, ואז הסתבר שהספרות יותר ארוכות להגיה בוולשית מאשר באנגלית, ואכן התברר בילדים דוברי שתי הספרות (?) זוכרים יותר ספרות באנגלית מאשר בוולשית.

Articulatory suppression

מבקשים מנבדק לחזור על מילה שוב ושוב.
הפעולה הזאת משתקת את השינון, ואם ניתן לנבדקים לשנן רשימה של מילים תוך כדי, הם יצטרכו לעשות זאת ללא מנגנון השינון.
גילו שכאשר עושים זאת הדיוק המטלת זכירת מילים יורד באופן דרמטי.
בנוסף, גילו שאין הבדל בדיוק בין זכירת מילים קצרות וארוכות – כי האפקט של אורך המילה קשור במנגנון השינון, וכאן הוא מנוטרל.

תפקידי ה- phonological loop
הP.L כתומך בתהליך למידת שפה:
  • המחסן שומר על רצף פונמים חדשים ללא קושי (שומר על חומר מוכר ולא מוכר באותו האופן)
  • מערכת השינון עוזרת בלימוד הרצפים החדשים על ידי שינונם

papagno, 1991

נתנו לנבדקים דוברי איטלקית ללמוד צירופי מילים באיטלקית.
חצי ביצעו תוך כדי מטלה מוטורית – tapping, וחצי ביצעו את מטלת החזרה על מילים (שמנטרלת את מנגנון השינון).
במקרה זה לא היה הבדל בין המטלות השונות.

בתנאי השני הם היו צריכים ללמוד צירופי מילים באיטלקית וברוסית (שפה לא מוכרת), שוב בשתי סוגים של מטלות.
הפעם היה הבדל – במטלה של חזרה על מילים היתה ירידה בזיכרון המילים.
--> עוד עדות לתפקיד הPL בזיכרון מילים.

כאשר ביצעו את הניסוי על פציינטית עם בעיה בPL ראו שזה השפיע רק ברוסית, ולא באיטלקית.

גילו גם שגודל הPL מנבא עד כמה ילדים יצליחו ללמוד שפה. (?)

חזרה למודל של בדלי – היטץ' -
visuosptial sketch pad – המחסן הוויזואלי, מחולק ל-2:
  1. מחסן אינפורמציה מרחבית
  2. מחסן אינפורמציה וויזואלית

שוב, במחקר היו שתי מטלות ראשיות – מרחבית וויזואלית, מלוות (בארבעת הצירופים האפשריים) בשתי מטלות משניות – הפרעה וויזואלית והפרעה מרחבית.
גם כאן, היתה דיסאסוציציה כפולה – הדיוק היה גבוה כאשר המטלות מסוג שונה, ונמוך כאשר המטלות היו מאותו סוג.
כלומר – מסיקים שיש שתי מחסנים נפרדים- וויזואלי ומרחבי.
על שמחסן הוויזואלי יודעים מעט מאד ביחס למחסן הפונולוגי, כי קשה מאד לחקור את זה (למשל: לעיתים קרובות יש תיווך וורבלי).

שינון בזיכרון מרחבי לטווח קצר
AWH 1998
זכירת מיקום -
הופיע גירוי לזמן קצר על המסך.
הטענה: בזמן שהנבדקים זוכרים את המיקום, הקשב המרחבי הוא שזוכר אותו.
  • בזמן שנבדקים זכרו את המיקום, הציגו ריבוע – או במקום שצריך לזכור, או במקום אחר (הנבדקים התבקשו לומר באיזה צבע הריבוע). לפי הפרדיגמה של פוזנר נצפה שזמן התגובה יהיה הרבה יותר מהיר כשהריבוע יהיה באזור שאותו צריך לזכור.
  • (הזיזו את הזיכרון המרחבי למקום אחר בזמן השינון, וראו שהזיכורן המרחבי נפגע.)
  • בניסוי אחר ביקשו מנבדקים לא לזכור את המיקום, אלא את הצורה. השאלה: האם הזיכרון המרחבי זוכר גם צורות? אם כן, נצפה שכאשר הריבוע יופיע במקום של הגירוי, יהיה קל יותר לזכור. במקרה זה, לא היה הבדל כתלות במיקום הגירוי. מכאן מסיקים, שזיכרון הצורה הוא לא בזיכרון המרחבי – כלומר יש מחסן וויזואלי נפרד.
    (עדיין לא ברור מה משנן זיכרון וויזואלי).

בשנים האחרונות יש עדויות שאת המחסן הוויזואלי אפשר לחלק עוד יותר, למחסנים של:
  • צבע
  • צורה
  • אורינטציה
  • ...

איך גילו את זה?
wheeker & treisman 2001 :
הציגו חנבדקים כל מיני צורות ביקשו מנבדקים לזכור:
  • רק צבע
  • רק צורה
  • צבע או צורה (ריבוע וכחול הופיעו יחד)
  • צבע וצורה (העיגול היה סגול)
אם המחסנים נפרדים, נצפה שלא יהיה יותר קשה לשמור צבע וצורה, כמו רק צבע או רק צורה, כי יש, למשל – 3 גירויים במחסן הצבע, ו-3 במחסן הצורה. (ולא שישה גירויים במחסן אחד).
ואכן, נמצא שהדיוק היה זהה בתנאים השונים.

תפקיד ה- visuopatial sketchpad:
  • קיבולת גבוהה קשורה באינטלגנציה לא וויזואלית גבוהה
  • מסייע ברכישת ידע סמנטי על צורות של אובייקטים ודרך השימוש בהם
  • רכישת ידע גאוגרפי וכיוונים מרחביים
  • הבנה של מערכות מורכבות (מכשירים שונים)

האקסקיוטיב קובע איםה האינפורמציה תישמר, הוא שולט במחסנים ומתאם בינהם, והכי חשוב- הוא עושה מניפולציה על האינפורמציה – למשל: מאפשר לשנות את הסדר של גירויים בזיכרון.
כלומר: האקסקיוטיב הוא בעצם המרכיב של עבודה בתוך זיכרון עבודה.
(המחסנים, הslave systems הם בעצם זיכרון לטווח קצר).

בשנת 2000 בדלי עדכן את המודל שלו, והוסיף מרכיב נוסף – episodic buffer.
תפקידים:
  • שמירה על גירויים מוטי-מודליים (אפיזודות – הגירויים מורכבים – אינטגרציה בזמן / במרחב).
  • Chunking – במודל הקודם לא היתה דרך טובה להסביר את הצ'נקינג.
  • מעביר ומקבל אינפורמציה וזיכורן לטווח ארוך. בגלל התחכון שלו, הוא יכול לעשות זאת בקלות.
  • קיבולת מוגבלת מאד (בגלל מעורבותו בחישובים מורכבים)

מטלה פופולרית במחקרים על זיכרון עבודה:
delayed match to sample task:
קידוד--> זמן השהיה (20-100 מילישניות) --> שליפה (האם הצבע הופיע קודם או לא? או: האם הצבע הופיע במיקום או לא?...).
מניפולציה: משנים את מספר הפריטים המוצגים.
יכול להיות probe (-שלב השליפה) – יחיד, או שיציגו את הגירויים בשינוי מסוים.
ככל שמספר הגירויים עולה – הדיוק יורד, כי הקיבולת מוגבלת.

מגבלת קיבולת capacity limitations
אם הזיכרון היה מושלם – היינו מקבלים קשר לינארי בים מספר הגירויים שהוצגו ונזכרו. למעשה, יש מגבלת קיבולת – מעבר ל-4 פריטים, ייזכר אותו מספר, בערך. (1950 – המספר היה 7 פלוס מינוס 2, ועכשיו זה ירד ל-4 הסיבה לניפוח בעבר היא כנראה ההתעלמות מה chunking).
לאף אחד אין הסבר טוב למגבלת הקיבולת.
מניחים שהסיבה היא שיש לנו רק ארבעה "תאים": בזיכרון.
לפי המודל הזה, בתנאי של שלושה גירויים, ייזכרו שלושה (למשל).
אם נציג יותר משלושה גירויים, יישמרו שלושה, וכל השאר לא יישמרו.

מודל חדש ומתחרה:
יש קיבולת של משאב אחד ששומר את האינפורמציה. ככל שיש יותר אינפורמציה, המשאב מתחלק בין כל הגירויים.
אם יוצגו שלושה גירויים ייזכרו שלושה גירויים.
ההבדל מתחיל כשמספר הגירויים עולה.
לפי המודל החדש – ייזכרו כל הגירויים, אבל כל גירוי ייזכר פחות טוב, פחות בחדות.

לשתי המודלים יש עדויות, ולכן אפשר לבחור באיזה מודל שרוצים. יופידו! :)

טרנד חדש הוא מחקר על הבדלים בינאישיים – בניגוד למחקרי העבר, שהתייחסו לממוצע.

במחקר שחגית עשתה, אפשר לראות שהתוצאות של כל אחד שונות במידה רבה מהממוצע.

טוענים שהקיבולת של זיכרון העבודה מנבא אינטלגנציה.
יש הטוענים שקיבולת גבוהה של זיכרון מובילה ליכולת ריכוז יותר גבוהה, וליכולת להתעלם ממסיחים.

ייצוג עצבי של זיכרון לטווח קצר
(את הפרק בספר שקשור לזה, כמו את כל מה שקשור לעניינים מוחיים, לא צריך לדעת לפרטי פרטים).
בשנות ה-70 התחילו להסתכל עך הפעילות העצבית שקשורה לזיכרון לטווח קצר – המחקרים הראשונים היו על singal cell recording באמצעות החדרת אלקטרודות של קופים.
גילו שיש תאים שפעלו באופן רציף בזמן הdelay, כשהמסך היה ריק, ולכן קישרו את התאים לשמירת הזיכרון – אלו בעצם המחסנים של באדלי!
גילו גם פעילות תאים שאופיינית לקידוד, וגם לשליפה.

זיכרון לטווח קצר מפעיל כמעט את כל המוח.
יש מחקרים המעידים שאזורים אחוריים הם אלה שאחראים לשמירה.
Inflated brain – צורה מאד נוחה להציג נתונים (?).

חוקרים בדקו מהי הפעילות באזורים מסוימים בזמן מטלת זיכרון.
גילו שכאשר נבדקים היו צריכים לזכור פרצופים, היתה עליה באקטיבציה באזור הפרצופים FFA בזמן הקידוד והשליפה (זה צפוי), וגם בזמן השמירה (זה לא צפוי!). לעומת זאת האזור שקשור בבתים PPA לא פעל בזמן השמירה.

(2 הפסקאות האחרונות לא כל כך מדויקות)
היום מדברים על אזורים תפיסתיים כאזורים שלוקחים חלק בזמן השמירה.